3/10/2007 - הבחור הלא נכון עזב את הבניין

2/10/2007 - חמישה ימים בחמש שורות, חמש שעות בחמש נוספות.

24/09/2007 - זה אתה ששובר את החוקים

14/09/2007 - מה שבאמת היית רוצה - להפטר מכל העור שלך

11/09/2007 - פרגמנטים שלושה (עריכה?)

5/09/2007 - הפוגה קומית

24/08/2007 - Southern man, better keep your head

21.08.2007 - חופש החיפוש עובר דירה

לאחר מספר חודשים של כתיבה נמרצת באתר "בלוגים" (Blogim.org.il), בלוג חופש החיפוש עובר דירה למשכנו החדש באתר הבינלאומי בלוגר (blogger.com).

כתובת הבלוג במהדורה החדשה: http://freedomofsearch.blogspot.com

אני מודה למר עידן שלומן על האירוח הסימפטי באתר "בלוגים", ועל ממשק המשתמש הנוח שהוא מציע לכתיבה בעברית.

לרוע המזל, ספאמר בינלאומי המנצל פרצות-אבטחה באתרים, הצליח להשתיל קוד באתר, ועל ידי כך השתלט על כל התנועה שמגיעה לבלוג הזה ממנועי החיפוש. לכן, המצב הזה לא יכול להימשך, לפחות מבחינתי.

כאמור, הבלוג עובר דירה למקום אחר: חופש החיפוש - עדכנו את הלינקים שלכם.

פוסטים חדשים ייכתבו רק בכתובת החדשה. חלק מהתכנים הארכיונים יעברו בהדרגה אל המקום החדש. למה לא וורדפרדס? כי חברת האירוח שלי (homestead.com) לא מאפשרת התקנה של וורדפרס בעברית, רק באנגלית.

17/08/2007 - אותי זה משעשע (מוקדש לידידה)

5/08/2007 - אז כך נפרדים מידידה!

29.07.2007 - ספאם קידום אתרים: עברית קשה שפה

מזמן לא נשלח בישראל ספאם קידום אתרים כל כך משעשע. הפעם מדובר בדוא"ז מסוף יולי 2007, שכותרתו היא "היה מקום ראשון בגוגל רק 29.95$", ונשלח על ידי "Google" (התחזות לא משכנעת במיוחד, לאור העובדה ש"גוגל" לא שולחים ספאם).

"עברית קשה שפה", את זה כולנו יודעים, אבל צריך להיות עולה חדש מאוד, כזה שמסתובב עם שלט צהוב בחלון האחורי של המכונית שלו שעליו כתוב "חדש עולה - להיזהר צריך", בשביל להוציא ספאם עילג שכזה בתפוצת-ענק ללקוחות ישראלים:

ניתוח ספרותי של הספאם הנדון

• "ליניקים" = כמו קישור, אבל עובד קצת יותר לאט, ולפעמים לא עובד בכלל
• "גוגל מחפש בשלב הראשון של החיפוש באמצעות מנועי חיפוש" = הכוונה לכך שגוגל הוא ככל הנראה מנוע חיפוש, ולכן טבעי שמנוע חיפוש ישתמש במנועי חיפוש
• "שים לב שרוב אינדקסים מופיעים רבות בנוגל" = א) מה זה "נוגל", והאם "נוגל" קשור בכלל ל"גוגל"? ב) אולי בעלה של לובה מ'ארץ נהדרת' פתח משרד SEO חדש?
• "אז למה לך לשלם םאות דולרים בחודש?" = למה לשלם םאות דולרים, אם אפשר לשלם מאות דולרים, או אפילו אשרות דולרים, או אולי אפילו םאות-עלפי דולרים?
• "הפץ אתרך העסקי ל 160 מנועי חיפוש ישראלי" = סקופ בלעדי של עורכי הספאם, לפיו בישראל קיימים 160 מנועי חיפוש (!)
• "STRAT" = מנוע חיפוש חדש, המבוסס על פיתוח בלעדי של נאס"א, ומבצע חיפוש בסטראטוספירה של אתר סטארט (שער הכניסה לחלל)
• "חסוך את זמנך היקר. בתוכנה האיכותית והמהירה" = אפשר גם לחסוך זמן יקר בלימוד השפה העברית על ידי התעלמות מכל כללי הדקדוק המקובלים, כולל סימני פיסוק שרק מכבידים על הקורא העברי הממוצע

ואם מישהו תוהה מדוע נחשד הספאמר הנ"ל בהיותו עולה חדש, הרי שכתובת הדוא"ל של השולח לא מותירה יותר מדי מקום להרהורים: alexboos55@gmail.com

הנה מכתב תשובה אפשרי לספאמר הבזוי:

"אלכס היקר,

שמחתי לקבל מכתבך האישי בנושא תוכנת קידום אתרים איכותית ומהירה.

אני מודה לך שהסבת את תשומת ליבי לכך שגוגל משתמש במנועי חיפוש.

כמו כן התענגתי על הבשורה בדבר קיומם של 160 מנועי חיפוש שונים בישראל.

אודה לך אם תוכל לשלוח לי פרטים נוספים על מנוע החיפוש STRAT.

כמו כן, הריני לברכך על המהירות שבה רכשת מיומנות גבוהה בשפה האיברית.

על החטום, מנעל בלג כופש הכיפוס"

26.07.2007 - חיפוש ביקורות סרטים: מרקי נגד גוגל נגד יאהו נגד רוטן

חיפוש ביקורות סרטים באינטרנט היא פעולה צרכנית חיונית, שעוקפת את בעיית הסובייקטיביות של מבקר זה או אחר. בעזרת שיקלול כמות גדולה של ביקורות שונות, ממקורות שונים, אפשר להגיע לתוצאה שהיא מובהקת מבחינה סטטיסטית, מתפלגת נורמלית -- וקשה להפרכה.

אם פעם היינו נאלצים להסתמך על טעמם המשתנה (והמעיק) של 3-5 מבקרים ישראלים, הרי שבעזרת מנועי חיפוש של ביקורות קולנוע ניתן לערוך ניסויים רציניים על כל סרט, בין אם מדובר בקלאסיקה עתיקה, או בלהיט חדש שעוד לא הוקרן בישראל. נגמר עידן הניחושים, ההימורים והשמועות: משווים ביקורות לפני צפייה, כמו שמשווים מחירים לפני רכישה.

ארבעת המתחרים הרציניים היחידים בשוק הגלובלי הזה הם:

 MRQE החלוצי

 יאהו מוביז הישן והטוב

 חיפוש סרטים בגוגל המהיר

 ואתר רוטן טומייטוז (עגבניות רקובות)

MRQE - תעודת זהות

מנוע חיפוש ביקורות הסרטים הראשון בהיסטוריה. "מרקי" נוסד לראשונה בנובמבר 1993 ע"י סטוארט קליימן, מתכנת קנדי מבריק, שגם ייעץ אחר כך לבוני אתר "רוטן טומייטוס" המפורסם. בזכות ממשק משתמש נוח, מנגנון חיפוש חכם ושיטה מהירה לעיון בתוצאות, הפך MRQE (ראשי תיבות של "Movie Review Query Engine") לאתר המוביל בעולם מסוגו. כיום יש לו פייג'ראנק של 7 מתוך 10 בגוגל.

היתרון הגדול ביותר של MRQE על פני כל מתחריו, היא היכולת שלו לשאוב את הציון הסופי מתוך הביקורת הכתובה, להציג אותו ברשימה, וכך לחסוך זמן רב לגולש הממהר (כולנו, בעצם), שלא מעוניין לשבת שעות ולקרוא כל ביקורת עד סופה. בעזרת עיון חטוף ברשימת הציונים שמציג המנוע, ניתן לשקלל בקלות את התגובה הביקורתית הממוצעת, ולהבין אם מדובר בסרט שהוא בגדר יצירת מופת, שנוי במחלוקת או כישלון מוחלט.

שימוש תכוף ב"מרקי" מאפשר לגולש לצאת מן המלכודת של טיעונים שדופים כדוגמת: "אני לא סומך על המבקר הזה", "אף אחד לא קולע לטעם שלי", "אני שונא את עכבר העיר", "אני לא קורא מעריב" או "אין לי עיתון בבית". "מרקי" הוא אגרגטור גלובלי המספק ביקורות ממספר רב של מדינות (ארה"ב, קנדה, אנגליה, אוסטרליה וכו'), ולכן קשה לערער על המהימנות של למעלה ממאתיים מבקרים בלתי-תלויים. התוצאה: אפשר לסמוך על "מרקי" בעיניים עצומות לרווחה.

גוגל שולף ביקורות קולנוע

גם מחפשים מנוסים בגוגל אינם מכירים את האופרטור "movie", המאפשר לעשות חיפוש זריז על סרטים ולקבל אוסף של ביקורות מתומצות, בממשק קליל ונוח. רק צריך לכתוב את שם הסרט באנגלית, ולהצמיד אותו לאופרטור הנ"ל. חיפוש לדוגמה על הסרט "ממנטו" ייראה כך: movie:memento. קצר וקולע.

היתרון המרכזי של חיפוש ביקורות הסרטים בגוגל הוא, כמו תמיד, מהירות האתר. גוגל פשוט טס כמו סילון, ומביא תוצאות בשבריר-שניה. אף אתר אחר בתחום זה לא מחפש ביקורות במהירות של גוגל. לכן, עבור מי שממש ממהר לסרט ואין לו אפילו שנייה אחת פנויה, גוגל מספק ממשק טקסטואלי זריז ויעיל להפליא. מצד שמאל-למעלה מופיע הממוצע המשוקלל של כל הביקורות, עם מדד "חמישה כוכבים" קלאסי. התוצאה: חיסכון גדול בזמן ובכסף.

החסרונות:

1) מספר המקורות של גוגל, למרבה ההפתעה, אינו גדול כמו זה של המתחרים הישירים ("מרקי" ואחרים), ולכן הממוצע המשוקלל שלו אינו אמין מבחינה סטטיסטית, עבור חלק גדול מן הסרטים המופיעים בו; זהו חסרון גדול, שפוגע ביעילות ובאמינות של הכלי, במבחן השורה התחתונה. לא יעזור כלום: אם גוגל מצא רק 13 ביקורות על סרט מסוים, השיקלול הרבה פחות אמין לעומת אתר אחר, שמצא 104 ביקורות על אותו סרט.

2) צריך להקליק על "לעמוד הבא" כדי לקבל בכל פעם רק 10 ביקורות. אם היה אפשר לקבוע 50 תוצאות לעמוד, היה יותר נחמד (אי אפשר לקבוע זאת דרך ה"העדפות" הכלליות, שפועלות רק על תוצאות חיפוש רגילות. תאמינו לי, ניסיתי את זה). בכל מקרה, הממוצע המשוקלל סוגר עניין במהירות-בזק.

ל"גוגל סרטים" יש גם מהדורה עברית, וכעת יש לו פייג'ראנק של 5 מתוך 10.

יאהו מוביז - נחמד אבל כבר לא חיוני

היו ימים שבהם יאהו מוביז היה מקור הסמכות המרכזי של ביקורות הקולנוע ברשת. הוא עדיין פופולרי ושימושי גם היום. ביאהו מספקים מבחר גדול של ביקורות עיתונאיות וגם ביקורות גולשים על כל סרט, כולל שיקלול מהיר של כולן. מכיוון שמדובר בשירות ותיק מאוד, יש לו פייג'ראנק של 8 מתוך 10 בעיני גוגל, יותר מכל מתחריו.

עם זאת, פורטל הסרטים של יאהו סובל עדיין מכמה בעיות מרכזיות:

1) העמוד הראשי גדוש בפרסומות ובסרטונים, ולכן לא עולה מספיק מהר;

2) החיפוש עצמו אינו מהיר מספיק, בוודאי לא בהשוואה לגוגל;

3) עמוד התוצאות מלא במידע לא רלוונטי, ומקשה להתמקד דווקא בשיקלול הביקורות;

4) אי אפשר לסמוך על ביקורות הגולשים, שנוטים להגיב בפורמט של "שחור-לבן" (מעריץ או שונא), בלי גווני-ביניים.

רוטן טומייטוס - עגבניות רקובות ומשוקללות

האתר הרביעי והאחרון שראוי להתייחסות בתחום חיפוש ביקורות סרטים הוא ללא ספק "רוטן טומייטוס" המפורסם. מדד העגבניות הרקובות הוא עדיין כלי נוח כדי לקבוע דעה על סרט לפני צפייה. עם זאת, אחרי שנים רבות של שימוש בלתי-רציף באתר, שיטת הדירוג נותרה בגדר אניגמה: הציון המשוקלל אינו מבוסס על מודל "חמשת הכוכבים" המוכר והטוב, וקשה להמיר את הציונים של "רוטן" לציונים שאליהם אנחנו רגילים, ולכן מבינים אותם במהירות.

"רוטן" מנסה בכל כוחו להישאר פורטל קולנוע ססגוני ודעתני, ואינו ממותג כ'מנוע חיפוש ביקורות' בשום צורה שהיא. בהשוואה למתחריו, הוא ללא ספק משעשע ובעל אופי, אבל פחות מהיר, פחות יעיל והרבה פחות ממוקד באספקת נתונים יבשים לגולש הרציני. לכן, כמנוע חיפוש ביקורות, הוא פשוט לא מספיק תחרותי. יש לו פייג'ראנק של 7 מתוך 10, כמו "מרקי".

מפתיע לגלות שאתר העגבניות הרקובות משתף פעולה עם מאגר הביקורות הענק של MRQE, המכיל 200 אלף סרטים לפחות, מה שהופך את "רוטן" למעין-שלוחה של "מרקי" עצמו.

סיכום ומסקנות

• בניגוד לציפיות, המוביל בתחום הוא גם הוותיק ביותר: MRQE ממשיך למלוך
• במבחן המהירות והממשק הנקי, גוגל לוקח
• יאהו מוביז מספקים את הסחורה, אבל אין להם יתרון בולט
• מדד העגבניות הרקובות הוא, לעתים רבות, בלתי מובן בעליל

19.07.2007 - מריסה מאייר מגיעה לישראל להרצאה

מריסה מאייר (Marissa Mayer), סגנית נשיא ב"גוגל" לענייני מוצרי חיפוש וחוויית משתמש, מגיעה לישראל בסוף יולי, להרצאה בתל אביב. מאייר הצטרפה לגוגל ב-1999 בתור המהנדסת הראשונה המשתייכת למין החכם (עובדת מס' 20 בחברה). בין הפרויקטים שאפשר לזקוף לזכותה יש לציין את הלוקליזציה של גוגל ל-100 שפות שונות, ביניהן עברית ("גוגל ישראל", הלכה למעשה).

מריסה מאייר

מאייר (ילידת 1975), בחורה בלונדינית, קטנה, נמרצת, חייכנית ומבריקה, ידועה בתור אחד המרצים הטובים ביותר שיש ל"גוגל" מאז ומעולם. יש לה קצב דיבור של מכונת ירייה, היא אוהבת לדבר הרבה על ה"יוזר אקספיריאנס" בגוגל, מתמחה בבינה מלאכותית, חזקה במתמטיקה וסטטיסטיקה, טובה בניהול פרויקטים מורכבים שחוצים יבשות ומדינות, ומומחית בגיוס כוח אדם מבריק לגוגל מהקולג'ים והאוניברסטיאות הטובות ביותר.

מאייר רגילה לטוס ברחבי העולם ולסחוף אנשים בדיבורים יפים על החזון האוטופי של גוגל בתור מארגן המידע הרשמי והטוב ביותר. היא נוטה לטוס בלילות (כך לא מחמיצים שעות עבודה יקרות מפז), בונה במהירות מצגות מורכבות, ומסוגלת להתראיין כמעט בכל תוכנית טלוויזיה אפשרית, בלי לגמגם ובלי להסס.

מאייר מסוגלת להתאים את רמת ההרצאה שלה לכל קהל: אנשים עממיים שלא יודעים מה זה אלגוריתם, אנשי עסקים עם רקע בשיווק, סטודנטים למדעי המחשב שרוצים לעבוד בגוגל, ואפילו פרופסורים למתמטיקה שיש להם ידע אקדמי עשיר יותר מלמאייר עצמה. היא מעריצה את היכולת של סטיב ג'ובס (מנכ"ל אפל) לתת הרצאות מרתקות לקהלים מגוונים, אבל אין לה את הכריזמה שלו.

מבחינה אנושית, מאייר היא וורקוהוליק מהסוג הגרוע ביותר: ביום טיפוסי היא מתעוררת בשמונה בבוקר, מגיעה לעבודה בתשע, מנהלת סדרת פגישות רצחנית עד הערב, יושבת במשרדה עד 11 בלילה, עושה קצת כושר, הולכת הביתה בחצות, עוברת על דוא"ל והולכת לישון בשלוש לפנות בבוקר. החיים הפרטיים שלה אינם עשירים במיוחד, למרות שהיא יצאה עם לארי פייג' לתקופה קצרה (וזכתה לסיקור מסיבי בעקבות כך).

למי שמתעניין בהרצאה של מאייר בישראל, בסוף הפוסט הזה תוכלו למצוא הרצאה לדוגמה של מאריסה מאייר בסיאטל, מ-23 ביוני 2007. יש סיכוי שההרצאה בת"א תהיה דומה מאוד, אם לא זהה. נושא ההרצאה של מאייר בסיאטל: "להתאים את גוגל לכל משתמש" [Scaling Google for Every User].

הנושא המעניין ביותר בהרצאה של מאייר הוא "כמה תוצאות חיפוש צריך להכניס לכל עמוד?". מסתבר שרוב המשתמשים מעדיפים רק 10 תוצאות חיפוש, מכיוון שמהירות הטעינה של דף כזה טובה בהרבה לעומת דפים עם 20 תוצאות או עם 30 תוצאות. רוב המשתמשים של גוגל מעדיפים לקבל 10 תוצאות במהירות גבוהה על פני 20 תוצאות במהירות בינונית. זאת הסיבה שברירת-המחדל של רוב מנועי החיפוש בעולם היא רק 10 תוצאות, ולא יותר מכך.

שלוש תובנות מעניינות במיוחד יש במחקר הפנימי שהציגה מאייר מ"גוגל":

 א) יש פער בין מה שהמשתמשים אומרים לגבי העדפותיהם, ובין מה שהם עושים בפועל כאשר עונים על הדרישות שלהם במציאות;

ב) המהירות של גוגל היא אחת הסיבות המרכזיות לפופולריות שלו בכל העולם;

ג) אנשים רבים מתקשים לתפקד כאשר מציגים בפניהם יותר מדי אפשרויות בחירה.

13.07.2007 - כבוד הרב גוגל שליט"א

אף אחד לא צפה שזה יקרה, אבל זה קרה: גוגל הוסמך כ"רב" בשנתיים האחרונות. אמנם היה זה הרב בני לאו שהכתיר באופן רשמי את מנוע החיפוש הפופולרי בהיסטוריה בתור סמכות תורנית בלתי-מעורערת, אבל הוא לא לבד.

בפברואר 2007 צוטט הרב כך: "לי יש בשנים האחרונות רב אחד גדול. אני שואל אותו המון, מתייעץ איתו כמעט כל יום. קוראים לו הרב גוגל, ואני לא זז מטר בלעדיו". לדבריו, עולם האינטרנט מעשיר מאוד, אבל בשביל זה מספיק "הרב גוגל", שתמיד זמין.

גם בפורום "בחדרי חרדים" של הייד פארק אפשר למצוא את אחד מחברי הפורום אומר "אמרתי לעצמי אין זה אלא שהטרול ראה את הביטוי, לא ידע פירושו, ופנה למרן הרב גוגל שליט"א שיעזרהו". משתמש אחר בפורום ענה לו "אני לא רואה פדיחה או בעיה בהתיעצות ברב גוגל לשם חיפוש משמעות ביטוי או ידע הילכתי".

בפורום סקופים של רוטר-נט מכירים בסמכות התורנית החדשה: "לדור שלנו רבנים חדשים, הרב גוגל והרב שוטנשטיין ועוד", אומר אחד החברים בלי להתרגש. התואר הרב גוגל שליט"א ניתן על ידי גולשים בפורום חברותא של פורטל כיפה וגם בויקי יהדות. אפילו באילת הרחוקה, במסגרת פורום יהדות של אתר 'אילתי', מתייחס מנהל הפורום אל גוגל בתור "רב" לכל דבר ועניין, אפילו בלי לצרף סמיילי כדי להפחית מרצינות הודעתו.

מעבר לעובדה שגוגל קנה את עולמם של חרדים רבים עם בדיחה מוצלחת שקוראים לה גוגל אידיש (גרסה יהודית והומוריטסית במיוחד לעמוד הבית השגרתי), יש גם חשיבות לכך שהמותג "גוגל" מזכיר מאוד שמות אשכנזיים מזרח-אירופאיים כגון קוגל (האיש והמאכל), גוגל מוגל (המרפא), הסופר הגודל ניקולאי גוגול, או המאכל הנפוץ בייגל. השם "גוגל" פשוט נשמע כמו שם של בחור יהודי טוב (גוג'לה).

גוגל אידיש - עוד סיבה קטנה להצלחה במגזר החרדי

וגורם נוסף בהכשרתו והסמכתו של גוגל לרבנות

הרב יובל שרלו ציטט את הביטוי "הרב גוגל" במסגרת דיון של ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת, כשנתן את גוגל בתור דוגמה לצד החיובי של האינטרנט. מעבר להתפלפלות האקדמית, הרב גוגל הופך בהדרגה לדמות עממית למדי: בפורום חסידיסק, אתר המשמש מאגר מוסיקה חסידית, ניתן היה למצוא את הדיאלוג הבא:

שאלה: "מאיפה המקור הזה שאי אפשר לשמוע שירים בספירת העומר?"
תשובה: "תסתכלי בהלכות ספירת העומר, וזאת התשובה שמצאתי אצל הרב גוגל"

רוב המכנים את גוגל בתור "רב" הם חרדים, או לפחות חובשי כיפות סרוגות. אבל אפשר למצוא את הביטוי גם בפורום נייטרלי למדי, כמו בפורום צמחונות וטבעונות בתפוז: "שאל את הרב גוגל, לי אין כוח לחפש כרגע".

לא רק בעברית

הרב גוגל נמצא גם בצד השני של העולם, בקהילה היהודית בארה"ב. כמו בישראל, הוא מופיע כאשר יש שאלה הלכתית כלשהי, ופחות או יותר באותו הקשר:

The answers aren’t in depth, but they will smooth over an argument until the parties have a chance to consult with Rabbi Google.

יהודים אמריקנים עם חוש הומור גם יודעים להתייחס בכבוד אל הרב גוגל, במיוחד כאשר מתעורר ספק לגבי הסמכות האבסולוטית שלו, תוך שימוש במונח "גדלות" לפי הסלנג היידי:

I know where he discusses sacrifices [without rabbi google (although I do not mean in any way to take away from his gadlus c”v)]...I am asking where he says that what it says in that essay is heresy.

חיפוש על "rabbi google" מביא התבטאויות כגון "כרגיל, לרב גוגל יש את כל התשובות", או "אם יש לך עוד שאלות כאלה, אל תבוא אליי - תתייעץ עם הרב גוגל", או "שאלות כמו זו עדיף להפנות אל הרב גוגל".

כשרואים את האהדה של אלו המתייחסים אל גוגל בתור רב ("עשה לך רב" כבר אמרנו? או שאולי עדיף לומר "חפש לך רב"), מבינים פעם נוספת את כוחו של המותג בתור סמכות חיפוש גלובלית: אף אחד לא יאמר "הרב יאהו", כי יאהו נתפס בתור פורטל המכיל מגוון כלים ושימושים. לא תתפסו אף אחד מקליד "הרב אם-אס-אן", כי גם המותג הזה מקושר יותר מדי אל מיקרוסופט, תוכנות שונות ומשונות, וכו'.

הרב גוגל מושל בכיפה - תרתי משמע. אין עילוי גדול ממנו בתורת החיפוש. תורתו - אמנותו. אם הוא היה אזרח ישראלי, מן הסתם היה מקבל פטור משירות בצה"ל.

12/07/2007 - חותכי הוורידים - סיפור אהבה

10.07.2007 - תפוז מחק בלוג שחשף המתלוננת נגד רמון - גוגל לא מתרגש

מערכת "תפוז" מחקה בלוג פיקטיבי שהוקם, ככל הנראה, כדי לחשוף את פרטי המתלוננת נגד חיים רמון, הידועה בשם ה'. הבלוג נרשם במערכת תפוז בחודש מאי 2007, ככל הנראה על ידי בעלי עניין, במטרה להזיק למתלוננת דרך הפצת מידע כוזב בפני מחפשים באינטרנט, היודעים את שמה המלא.

מכיוון שתוכן הבלוג נמחק, השגנו את הטקסט המלא בעזרת זכרון המטמון של מנוע החיפוש "גוגל". חשוב להדגיש: הטקסט המופיע להלן, ככל הנראה, הוא זדוני, מופרך, שיקרי, ונכתב על ידי בעלי-עניין כדי לפגוע באמינותה של ה' כמתלוננת נגד שר בכיר בממשלת ישראל.

הטקסט הוסר ע"י מערכת "תפוז" בצדק רב, אך הוא עדיין היה נגיש לקוראים, בעת כתיבת פוסט זה, ע"י סריקה אוטומטית של מנוע החיפוש "גוגל" מתאריך 14 במאי 2007. יש להדגיש: למרות שהטקסט נמחק מאתר "תפוז", הוא עדיין לא נמחק מן השרתים של גוגל, ולכן כל גולש יכול להגיע אליו באמצעות גישה אל זכרון המטמון (cache), בעזרת ידע טכני מינימלי.

הבלוג שנמחק על ידי מערכת תפוז

(פרטי המתלוננת טושטשו כדי להגן על פרטיותה)

להלן הטקסט הפיקטיבי והזדוני שהוסר, (בגרסה שלפניכם הוסרו פרטים מזהים של המתלוננת):

פרשת חיים רמון - הסיפור המלא  

פורסם ב14 במאי 2007, 11:53  במדור  כללי
 

נעים מאוד. שמי XXXXXX. אני בת 21 תושבת XXXXXXX.
 
עד לפני מספר חודשים שירתתי בצבא, בקריה בתל אביב במשרד ראש הממשלה תחת פיקודו של אלוף גדי שמני, היועץ הצבאי לראש הממשלה.
 
ביום 12.7.06 קרה לי מקרה ששינה את חיי:
פלירטטי עם שר המשפטים חיים רמון.
רמון הוא בחור שרמנטי גם ממרומי שנות ה 50 לחייו.
הדברים הגיעו לכך שאני נגעתי בו, והוא נגע בי. אני חיבקתי אותו והוא חיבק אותי.
 
הצטלמנו.
 
אני נישקתי ואז הוא נישק אותי. בפה. עם הלשון.
אהבתי.
החלפנו טלפונים. אני נתתי לו את שלי. הוא נתן לי את שלו.
 
אבל אז אחרי כמה ימים, הסיפור הגיע לאבא שלי.
הסיפור הגיע גם למפקדים הישירים שלי.
הייתי חייבת אליבי.
 
ואז עשיתי את הגרוע מכל שאישה יכולה לעשות:
העללתי על חיים רמון שהוא נישק אותי בכוח.
 
הסיפור עבר למשטרה וליועץ המשפטי לממשלה שיושב איתנו באותו משרד כשהוא בתל אביב.
 
שם התברר שיש כמה אנשים שלא אוהבים את חיים רמון.
הכריחו אותי להתלונן עליו על מעשה מגונה בכוח שעשה בי ללא הסכמה.
מירי גולן איימה עליי.
הסגן שלה ערן קמין רמז לי דברים מחרידים.
 
היתה לי ברירה?
 
התלוננתי.
חיים רמון נחקר.
בינתיים אני נסעתי לדרום אמריקה.
 
השוטרים רדפו אחרי עד לקוסטה ריקה.
החוקרים חיים ארביב וערן קמין הגיעו עד אליי לאמריקה הדרומית.
חקרו אותי.
הפגישו אותי בוידאו עם חיים רמון.
 
את הרכבת אי אפשר היה לעצור.
כתב אישום.
אני עדת תביעה.
ביקשתי דלתיים סגורות. קיבלתי.
 
חיים רמון הורשע.
העלילה שלי עליו, שלא ברצוני, עבדה.
 
היום אני מצטערת על זה.
אבל את הגלגל אי אפשר להחזיר.
חשבתי שתהיה לי פרטיות.
ככה הבטיחו לי.
אבל האינטרנט יותר חזק מהמשטרה.
תחפשו בגוגל את השם שלי, ותגלו מי אני.
 
החלטתי להשלים עם זה.
אני XXXXXXXX, כוסית בת 21, משוחררת טריה מהצה"ל, עולה חדשה מדרום אמריקה.
 
ילידת XXXXXXXX.
היום גרה בתל אביב עם החבר.
 
חיים, אני מצטערת.
תבין, כמו בפוליטיקה - זה אני או אתה.
כנראה שזה אני. לא אתה.
 
מקווה שנהנת לפחות לעבוד עם הסוסים בחווה.
 
* * * * *

למרות שתוכן הבלוג הפיקטיבי נמחק על ידי מערכת "תפוז", יש לציין כי החשבון שנפתח על שמה המלא של המתלוננת עדיין חי וקיים. חשבון זה לא הוסר, נכון לזמן פרסום ידיעה זאת. ב"תפוז" מכונים חשבונות שכאלה בשם "עולמות", ולכן מי שמחפש את שמה של המתלוננת יגיע ל"העולם של....", למרות שספק רב אם היא נרשמה אי-פעם לאתר תפוז בשמה האמיתי.

פתיחת בלוג פיקטיבי כדי לפגוע באמינותה של מתלוננת על עבירת מין היא עבודה המתנהלת, ברוב המקרים, על ידי מקצוענים. חברות המתמחות ביחסי ציבור, יעוץ תקשורתי ואסטרטגי מפעילות סוכני-אינטרנט המפיצים שמועות, חצאי-אמיתות, בדותות ושקרים בוטים כדי לפגוע ביריביהם של לקוחותיהם. המקרה של ה' מוכיח עד כמה הטקטיקה הזאת נפוצה בישראל של 2007. כוונתם של מקימי הבלוג היתה ברורה: "תחפשו בגוגל את השם שלי, ותגלו מי אני" -- לפנות לקהל של סקרנים באמצעות מנועי חיפוש, ולהציף אותו במידע כוזב.

במבחן התוצאה - זה עבד: שמה של המתלוננת כבר מוזכר 1,290 פעמים במאגרי גוגל ישראל. במנוע החיפוש של וואלה הוא מוזכר רק 5 פעמים. במנוע של תפוז - רק 3 פעמים. במנוע של MSN - רק פעמיים. לכן, גוגל הוא לא רק המוביל בכמות חשיפות שמה של המתלוננת, אלא גם המוביל בחודרנותו אל תכנים שכבר נמחקו, הנוגעים לשמה של המתלוננת. כאשר כותבי הבלוג הפיקטיבי הכריזו "האינטרנט יותר חזק מהמשטרה", הם ידעו בדיוק על מה הם מדברים.

מחיקה מערכתית לא תמיד מספיקה

מקרה הבלוג הפיקטיבי של המתלוננת נגד חיים רמון מוכיח פעם נוספת, שמחיקה מערכתית אינה מספיקה, כאשר מדובר במנועי חיפוש שיש להם אינטרס לשמור מידע לאורך זמן. כאשר אתר בעל מוניטין מזהה מידע מסוכן ומסיר אותו, הוא לא תמיד יכול להבטיח שמנועי חיפוש חרוצים ומעמיקים כגון "גוגל" לא ימשיכו לפרסם את המידע לתקופה נוספת, בלי להבין את הנזק שהם גורמים.

כאשר גוגל מאחסן טקסט "זדוני" מתוך בלוג פיקטיבי, שכל מטרתו היא לפגוע בקורבן עבירת מין, הוא למעשה מסייע לתוקף מבלי לדעת את משמעות מעשיו. זכרון מטמון של מנועי חיפוש פוגע באפקטיביות מחיקת התוכן על ידי מערכות עיתונאיות, ועשוי גם לשבש את עבודתם של מוסדות אכיפת החוק. אם תדירות הסריקה של מנוע חיפוש מסוים אינה גבוהה, זכרון המטמון עשוי שלא להתעדכן במשך חודש, או אף יותר מכך. הנזק שנגרם לקורבן בינתיים אינו זניח, ולכן יש טעם בהפעלת מנגנון מחיקה ידני, מטעם נציג גוגל, כדי לצמצם נזק זה.

עדכון (23 יולי): גוגל סרק שוב את הבלוג הפיקטיבי ב"תפוז", ב-12 ביולי. עכשיו כבר אי אפשר כבר למצוא את הטקסט של הבלוג, כי גם זכרון המטמון של גוגל התעדכן.

9.07.2007 - כביש עוקף תשלום לגלובס - זכרון מטמון

עיתון העסקים "גלובס" דורש תשלום על צפייה בחלק מן התכנים המקוונים שלו. ברגע שידיעה כלשהי הופכת ל"ארכיונית", לא ניתן לצפות בה בלי להירשם ולהכניס כרטיס אשראי.

אלא שבעזרת זכרון מטמון במנועי חיפוש ("קאש" בלעז), קיים "כביש עוקף תשלום" לאתר גלובס. בכביש הזה אין אגרה, ואפשר לקרוא בו הכל בחינם.

באופן עקרוני, זכרון המטמון של מנועי חיפוש מאפשר צפייה במסמכי-אינטרנט שאינם תמיד זמינים באותה עת לכל דפדפן רגיל. גרסת הטקסט של המטמון (ייחודי ל"גוגל") מאפשרת קריאה "נטו", בתכנים ללא עיצוב, ללא תמונות וללא גרפיקה.

כך, אם תחפשו את הידיעה של גלובס על "שרק מעלה את המכירות של מקדונלדס", תגיעו לעמוד חסום, ותידרשו לשלם עבור מנוי. אך אם תחפשו את כותרת הכתבה בגוגל ותבחרו לצפות בה דרך זכרון המטמון (הקישור ל"הועבר למטמון"), תוכלו לעקוף את המחסום בקלות רבה.

כניסה לארכיון הסגור של גלובס

דרך זכרון המטמון של גוגל - פירצה קוראת למנוע

איך זה קורה

"גלובס" יעשה הכל בשביל שמנועי חיפוש פופולריים יקראו את תכניו. הוא אפילו שכר חברת אופטימיזציה ישראלית שתדאג לכך שגם הארכיון שלו ייסרק, לפחות בחלקו, על ידי מזרימי-תנועה חשובים כמו גוגל. אך כאשר גלובס פותח פתח קטן למנועים, הוא למעשה מתקין פירצה גם לגולשים: הוא מאפשר גם לגולשים להיכנס אחריו, אם הם יודעים להשתמש ב"כביש המטמון" החינמי.

אותו דבר קורה גם במנוע החיפוש של "תפוז", שבו זכרון המטמון מאפשר לעקוף את תמרור ה"סליחה, נא לשלם" של גלובס; עומק הסריקה של תפוז לא משתווה לזה של גוגל, אך עקרון הפעולה של שניהם דומה מאוד. לעומת זאת, מנוע החיפוש של "וואלה" לא מאפשר כל צפייה בזכרון מטמון, ואפילו מנוע החיפוש העברי המחודש של "לייב.קום" אינו מאפשר צפייה בתוכן החסום של גלובס, למרות שיש בו אופציית זכרון מטמון פעילה.

איך חוסמים מטמון של מנועי חיפוש

אנציקלופדיית ynet, למשל, חסמה את זכרון המטמון של כל מנועי החיפוש בעזרת תג מתאים (המכונה "פרגמה נו-קאש", בקיצור)(Pragma no-cache). התג למעשה אומר למנוע "אל תאכסן עותק של הדף הזה במטמון, אבל סרוק את התוכן והצג אותו לגולשים". כנראה נמאס להם לראות איך גולשים צעירים וחצופים נכנסים לערכים היקרים שלהם, ומעתיקים את כל הטקסט אל העבודות שהם צריכים להגיש מחר בבוקר לבית הספר.

האם גלובס צריכים להיות מודאגים מכך שיש אפשרות לקרוא כתבות שלהם בלי לשלם? התשובה היא "לא בהכרח". מרבית הגולשים אינם מכירים את הטריק, וממילא הארכיון אינו נגיש למנועי חיפוש במלואו. אך מבחינה עקרונית, ממחיש הסיפור של ארכיון גלובס את העובדה שאי אפשר תמיד לאכול את עוגת מנועי החיפוש (להנות מתנועה חינם) ולהשאיר אותה שלמה (לחסום את כל הפרצות).

אתה שואל - חופש החיפוש משיב

בעקבות הפוסט הזה, קיבלתי את השאלה הבאה במייל:

"אני מחפש דף שהיה קיים במטמון של גוגל ויש לי אפילו את הלינק למטמון שעבד פעם. (נכון לנובמבר 2005). כרגע התוכן הוסר מהמטמון. האם לאחר שזה הוסר אין לי אפשרות לאתר את אותו עמוד במטמון? קראתי פעם שלגוגל יש תוכניות לשמר את כל המטמונים וכך להוות ולהציג בעצם את ההיסטוריה של האינטרנט."

התשובה שלי: אם תוכן כלשהו הוסר מן הרשת וגם מן המטמון של גוגל, אין אפשרות למצוא אותו יותר. האפשרות היחידה היא להשתמש בארכיון האינטרנט (היישום "Wayback Machine"), אבל רוב הסיכויים שהדף הספציפי הזה לא נשמר שם. אם הדף נמצא אבל נראה מוזר או נראה ריק מתוכן, יש לשנות את קידוד הדף לפורמט עברית ויזואלית, עברית לוגית או עברית יוניקוד.

ואם כבר מדברים על זכרון מטמון

אסתרינה טרטמן לפני ואחרי - חשיבותו של זכרון מטמון (1)

זאב בוים לפני ואחרי - חשיבותו של זכרון מטמון (2)

4.07.2007 - רוקדים עם קניבלים: פרשת גוגל-וואלה

הפרסום ב"דה-מרקר" לפיו וואלה לא הצליחה לבסס את מנוע החיפוש שלה, ובוחנת שיתוף פעולה אסטרטגי עם גוגל, הוא ללא ספק אחד הסיפורים המעניינים ביותר של שוק מנועי החיפוש הישראלי השנה.

לפי הודעתה של וואלה לבורסה (בדיקת שיתופי פעולה) והפרשנויות שהגיעו מן העתונות הכלכלית מיד אחר כך, הרי שהנהלת וואלה החליטה על הודאה בתבוסה: היא לא רק תחליף את מערכת הפרסום הכושלת שלה, וואלה אדוונטג', במערכת הקישורים הממומנים המצליחה והחזקה של גוגל אדוורדס; על פי הערכות מלומדות, היא גם עלולה לסגור לגמרי את מנוע החיפוש העצמאי שלה, ולהחליף גם אותו ב"עוד גוגל אחד".

את סיפור התבוסה של וואלה ע"י גוגל צריך לראות בהקשר גלובלי, כדי להבין את הלקחים והמסקנות הראויים. אולי עוד לא מאוחר מדי, ואולי וואלה לא צריכה להתפרק מכל נכסיה.

ראשית, צריך לזכור שבכל העולם, גוגל שוחטת את רוב מתחרותיה ועושה בהן שמות. לגוגל יש קשיים אמיתיים בשווקים אסיאתיים כגון סין או דרום קוריאה - משטרים סגורים שמתנגדים אידיאולוגית לתרבות האמריקנית. אך במדינות המתועשות, שוק החיפוש הפך קניבליסטי, עם עלויות כניסה עצומות, יתרון בלתי-נסבל לגודל, ועלויות חומרה גבוהות ביותר. בשוק כזה, המוביל לוקח את רוב הקופה. זה מה שהפך את גוגל לקניבל דיגיטלי. זאת האסטרטגיה המתבקשת מאופי העסק.

תשאלו את ביל גייטס וסטיב באלמר, שליטי מיקרוסופט בעבר ובהווה, שמתבשלים על אש גדולה בקדירה של גוגל, כבר זמן רב. גם "לייב.קום" לא יציל אותם מחרפת התבוסה. תשאלו גם את טרי סמל, מנכ"ל יאהו, שנאלץ להיפרד מכיסאו המרווח בגלל שיאהו ממשיכה להזיע מול אימפריית גוגל העולה. לרקוד עם קניבלים זה עסק מסוכן.

מה קרה בישראל: עלילות הקניבל

נענע הוכרע במהירות גדולה, ונתן לגוגל להשתלט על חלק ממערך הפרסום שלו, כולל נתחים מרכזיים מן החיפושים בנענע (אלו שהאינדקס של נענע אינו מסוגל לענות עליהן). לנענע לא היתה כל ברירה: מנוע החיפוש שלו היה פאתטי, מערכת הפרסום שלו - פרימיטיבית, ובקופה שלו לא היו מספיק מזומנים בשביל לקחת נשימה. גוגל לא התאמצו יותר מדי כדי לסגור את העסקה, ומבחינת נענע זה היה טבעי להודות: "אכלו אותי, שתו אותי".

תפוז התקפל זמן קצר אחרי נענע, וחתם על הסכם "שיתוף פעולה" (חוזה כניעה) שבמסגרתו הקישורים הממומנים מגיעים בתוצאות החיפוש, בעוד הפורומים מזרימים מודעות "אדסנס" תלויות-הקשר, דהיינו לפי תוכן הדף, גם הן תוצרת גוגל. אך תפוז לא ויתר על מנוע חיפוש עצמאי, שסורק בצורה קפדנית את כל התכנים הקהילתיים של הפורטל, כולל הפורומים והבלוגים שלו. תפוז עשה הכל כדי לשמור על חלקת האלוהים הקטנה שלו: התוכן הפנימי. מי שירצה לחפש ברשת, בכל מקרה יילך לגוגל. זו היתה החלטה נבונה, במסגרת המגבלות של תפוז.

אנשי גוגל לא בזבזו זמן, והמשיכו "לחזר" אחרי כל שאר הפורטלים, במטרה לכבוש את כל השוק, להשתלט על כל הנתחים ולהיות מונופול בעוד מדינה קטנה. בכל מקום שאליו גוגל הגיע, הוא הציע הרבה כסף. אף חברת אינטרנט ישראלית לא תגיד לא לכסף, מפני שאין לה את הכיסים העמוקים, הטכנולוגיה המתקדמת ועוצמת המותג הבינלאומי של גוגל. זה מה שגוגל עושה עם ynet, למשל, והעסקה מתקדמת לקראת סגירה, ככל הנראה.

ואז נשאר רק וואלה, הפרא הגאה של האינטרנט הישראלי. זה גוף המדיה שהכחיש במשך שנים את העובדה שגוגל עשה לו בית ספר מאחורי הגב. וואלה נפל שדוד מול גוגל בתור מנוע חיפוש בלתי מנוצח, אבל ספג את רוב הנזק הפיננסי בגלל מערכת הפרסום המושלמת של גוגל אדוורדס. מאות אתרים קטנים הפנו את תקציבי השיווק והפרסום שלהם אל גוגל במקום אל וואלה, וגם הבינוניים והגדולים הבינו שגוגל נותן תמורה יותר טובה לכסף, בהשוואה לוואלה.

הנסיון של וואלה לבנות מערכת עצמאית (וואלה אדוונטג') היה אמיץ, אך לא נשא פירות. הפיתוח לקח הרבה יותר מדי זמן, והתוצאה הסופית היתה מגומגמת, פשטנית ובלתי-תחרותית. וואלה לא איחרה את הרכבת: היא אפילו עדיין לא הגיעה לתחנה.

אז מה צריך וואלה לעשות מול גוגל? ראשית, לא לוותר על חיפוש עצמאי. התוצאות של וואלה חייבות להיות שונות, כי וואלה תמיד מספק תכנים שונים ממתחריו. בכל מקרה, וואלה לא מפסידה כסף בגלל המנוע שלה (הוא טוב מספיק בשביל המחפש העברי הממוצע), אלא בגלל מערכת הפרסום המקרטעת שלה. שנית, להמשיך לפתח בסבלנות אין-קץ את מערכת הפרסום העצמאית שלה, וללמוד מטעויות בדרך הקשה (אין קיצורי דרך במשחק הזה). שלישית, לחתום עם גוגל על הסכם מוגבל של קישורים ממומנים, בלי למסור לידי האויב את כל הנכסים הטריטורייאלים של וואלה. והנה למה.

תשאלו את אסק ואת יאהו

שני הגופים היחידים שנתנו "פייט" אמיתי לגוגל, עד היום, הם רק שניים:

1) יאהו

2) אסק

הסיבה שיאהו מצליח עדיין להתמודד מול גוגל היא משולשת: ראשית, יאהו היה תמיד מנוע חיפוש טוב, גם בעידן האינדקס הפרה-היסטורי, גם בעידן המעבר של אינקטומי (פרה-גוגל), גם בעידן היאהו-גוגל (תוצאות חיפוש של גוגל במראה של יאהו), וגם כיום (ערבוב בין אלטה-ויסטה ועוד כמה טכנולוגיות). ציבור הגולשים התרגל לכך שיאהו הוא מנוע טוב, עוד מימיה הראשונים של הרשת.

מעבר לכך, יאהו תמיד קנה טכנולוגיות חיפוש טובות (כי היו לו מספיק מזומנים בקופה, עוד בשנות התשעים), כך שמשתמשים רבים מסוגלים לחפש בו כחלופה לגוגל - ועדיין להיות מרוצים.

והכי חשוב: יאהו היה מספיק חכם בשביל לקנות בהון עתק את מערכת הפרסום החלוצית במנועי חיפוש, אוברצ'ור (Overture), שהיתה ונשארה היחידה בעולם שאפשר להתייחס אליה ברצינות אמיתית, מלבד זו של גוגל. אוברצ'ור היא מערכת יעילה וחכמה שעובדת כמו שעון שוויצרי, בניגוד למערכת כמו וואלה אדוונטג'. חבל שהיא לא עובדת עדיין בישראל.

אסק (Ask.com), לעומתם, הסכים לתת לגוגל דריסת-רגל מוגבלת בתחום הקישורים הממומנים, אבל שמר על עצמאות מלאה בכל הנוגע למנוע החיפוש שלו, כולל אחזקת מערכת פרסום מקבילה המופיעה ברשת האתרים של אסק. המותג הידידותי, לשעבר "אסק ג'יווס", השכיר את שירותיו של גוגל בתוך ענק-פרסום, אבל המשיך לבדל את עצמו בתור מנוע חיפוש "אישי", שנותן תוצאות חיפוש מגוונות יותר, בטכנולוגיה שונה; במקביל, שמר לעצמו מערכת פרסום משלו שיכולה להחזיק אותו בחיים ביום סגריר. כך ניצל אסק מהיכחדות טוטאלית.

וואלה צריכה ללמוד מאסק, לא מיאהו

וכאן הפואנטה: וואלה, כרגיל -- ואולי מתוך אינסטינקט מותנה -- ניסה לחקות את יאהו: גם להקים מנוע חיפוש עצמאי מאפס, וגם לבנות מערכת פרסום עצמאית. אבל זה קרה מאוחר מדי: המנוע של וואלה הגיע כאשר גוגל כבר שלט בשוק הישראלי בשתי החזיתות: גם בחיפוש וגם בפרסום. הגולשים התרגלו עם השנים שוואלה אינו מקום מספיק טוב לחפש בו.

וואלה טעתה כשהלכה במודל של יאהו, מפני שהמצב של וואלה בזירה הישראלית היה שונה לגמרי מן המצב של יאהו בזירה האמריקנית-גלובלית. כאמור, יאהו תמיד נתפס בתור מנוע טוב, ולכן לא נזנח על ידי הגולשים. מעבר לכך, הוא היה מנוע חיפוש אמיתי עוד כשגוגל היו בגדר סטארט-אפ בלבד. 

וואלה שגתה כשחיקתה את יאהו גם בתחום הפרסום במנועי החיפוש, מכיוון שיאהו הצליחה לקנות מערכת חלוצית, חכמה ומוכנה (אוברצ'ור) בהשקעה של למעלה ממיליארד דולר. זו היתה טעות מצידה של וואלה לפתח מערכת פרסום עצמאית, בלי לקחת נשימה ארוכה ולהבין שמערכות כאלו דורשות משאבי פיתוח עצומים, אפילו בקנה מידה גלובלי.

לכן וואלה צריכה ליישם את המודל של אסק: שומרים על עצמאות מנוע החיפוש, ובאותה נשימה משכירים את שירותי הקישורים הממומנים של גוגל, במודל של חלוקת הכנסות הוגנת. במקביל, ממשיכים לפתח את מערכת הקישורים הממומנים העצמאית כדי להציע תשתית חלופית של קישורים ממומנים, מתוך ראייה אסטרטגית לטווח ארוך.

אז למה לא "להרוג" את מערכת וואלה אדוונטג'? ראשית, כי לא בטוח שגוגל יהיה כאן לנצח-נצחים. שנית, כי בעלי המניות של וואלה צריכים לדעת כיצד להשאיר את המו"פ בחיים, במחיר ויתור על פונקציות אחרות, פחות חיוניות לארגון. שלישית, כי אפילו למנוע אסק, קטן ככל שיהיה, יש מערכת פרסום עצמאית תחת השם "אסק ספונסורד ליסטינגס". וזה ההגיון הכלכלי: אסק שומרים על כוח-מיקוח מול גוגל, בבחינת "אם תדפוק אותנו, תעלה מחירים או תיעלם -- אנחנו חוזרים למערכת שלנו". וזו גישה עסקית חכמה באמת.

תגובת וואלה לבורסה מ-3/7/07: "בתגובה לידיעות שפורסמו בעיתונות מבקשת החברה להבהיר כדלקמן: החברה מנהלת מגעים עסקיים עם שותפים אסטרטגיים שונים ביניהם, גוגל. מגעים כאמור טרם הבשילו לכדי הסכם. החברה תעדכן, אם וכאשר יחתם הסכם מהותי כלשהו".

1.07.2007 - מנועים ממותגים: אותן תוצאות, תגובה שונה

מסתבר שגם במנועי חיפוש - מותג חזק משפיע על שיקול הדעת של המשתמשים.

מחקר חדש שהתפרסם במאי 2007 בסן-חוזה, קליפורניה, בדק את תגובותיהם של 32 נחקרים, שבפניהם הוצגו אותן תוצאות חיפוש - תחת מיתוג שונה (גוגל, יאהו, אם-אס-אן). במילים פשוטות, המחקר ניסה לבדוק אם אנשים נותנים למותג החיפוש (הלוגו הקטן בפינה) להשפיע על שיקול דעתם האובייקטיבי ביחס לאיכות התוצאות שהם מקבלים ברשת.

התוצאות מפתיעות: למותג החיפוש יש השפעה מובהקת על שיקול הדעת שלנו.

הנחקרים נתנו ציונים שונים לאותן תוצאות חיפוש, עם הבדל של למעלה מ-25% בדירוג הרלוונטיות, בין המנוע ה"טוב" ביותר לבין המנוע ה"גרוע" ביותר. נזכיר שוב: התוצאות היו אותן תוצאות, ורק שם המנוע השתנה.

החוקרים המציאו מנוע חיפוש פיקטיבי תחת המותג AI2RS, שתיפקד כקבוצת ביקורת, וגם קיבל את הציונים הגרועים ביותר. יאהו קיבל את הציון הטוב ביותר. גוגל זכה במקום השני, במקום השלישי - MSN של מיקרוסופט. המקום הרביעי, כאמור, היה שמור לקבוצת הביקורת: המותג הפיקטיבי.

מסקנת החוקרים היתה, שלמיתוג יש השפעה חזקה על שיקול הדעת של המשתמשים. המותג "יאהו", ככל הנראה, נחשב ידידותי וחיובי במיוחד. הוא גם ותיק יותר ברשת, בהשוואה לגוגל. במפתיע, אלוף החיפוש (גוגל) הגיע שני אחרי יאהו, וזאת למרות שהנחקרים סיפרו שהוא המנוע הפופולרי ביותר בעיניהם. המותג של מיקרוסופט, ולא במפתיע, ממשיך לסבול קשות מהתחרות עם המותגים האחרים.

שלטון המותגים: יאהו, גוגל ואם-אס-אן

מה היתה נעמי קליין, מחברת "נו לוגו", אומרת על זה?

מעניין לציין, שהחוקרים לא התייחסו לנקודה חשובה במסקנותיהם: היכרות קודמת של המשתמשים עם מותגים אחרים. ככל הנראה, הגולשים למדו לקבל את התוצאות של יאהו ושל גוגל כטובות, אך בלי להבחין בהבדל גדול ביניהם. מבחינתם, שני המותגים הללו טובים. יש להם רגשות קצת פחות חיוביים כלפי גוגל, בהשוואה ליאהו, אבל אולי זה קורה בגלל שהם משתמשים יותר בגוגל, ולכן מכירים טוב יותר את חולשותיו בתור מנוע חיפוש.

אם היו הגולשים משתמשים יותר ביאהו, אולי היו מתוודעים למגבלות הרלוונטיות שלו, ואז מפעילים כלפיו יותר מנגנוני ביקורת. באותה מידה, הנסיון הרע שיש לרוב המשתמשים עם התוצאות של MSN גרם להם "לקטול" אותו גם כאשר היה זהה לשאר. במציאות, יש לא מעט אנשים שהשתמשו בעבר ב-MSN אבל החליטו שהוא פחות טוב מגוגל - ולכן עברו לגוגל, נשארו עם גוגל ולא מוכנים לחזור למותג אחר.

מעניין היה גם להכליל במחקר את המותג Ask.com, שהיה פעם מזוהה עם משרת חביב בשם ג'יבס (Ask Jeeves). המותג הזה שמר על ערכו, בין השאר בגלל ההזדהות החזקה של הגולשים עם דמותו האנושית, ה"שירותית" והאמינה של המשרת הבריטי המעונב. זהו אחד ממותגי החיפוש החזקים בעולם, למרות שהוא מחזיק בנתח שוק קטן בארה"ב. חבל שהוא לא נכנס למחקר הזה.

לכן, אולי לא בהכרח מדובר כאן במיתוג כגורם "מעוור" או "מטמטם", אלא בהיכרות מוקדמת עם מותג, המשפיעה על שיקול הדעת של המשתמש וגורמת לו להיות מוטה. כמו קורבן שנכווה בעבר בידי מנוע בעייתי, אנחנו ממשיכים להירתע מאותו מנוע, גם כאשר הוא משתפר ומציג תוצאות דומות מאוד לאלו של מתחריו הישירים.

המחקר הזה עשוי גם לרמוז, שחיים בלי גוגל הם חיים סבירים, מבחינה סובייקטיבית. אם משרדי גוגל היו מתפוצצים מחר בבוקר, רחמנא ליצלן, היינו עוברים להשתמש ביאהו, ובסופו של דבר גם מסתדרים עם מה שיש. לעומת זאת, אם משרדי גוגל ומשרדי יאהו היו מתפוצצים באותו בוקר (רחמנא ליצלן כפול 2), היינו מקטרים על התוצאות של "לייב.קום" (MSN), וכנראה בצדק.

שם המחקר:

The Effect of Brand Awareness on the Evaluation of Search Engine Results

שמות החוקרים:

ברנרד יאנסן, מימי זאנג, יינג זאנג

ועל כך אמר המשורר:

"וואו! איזה אבסורד,
אותו מקרר וגישה כל כך שונה"

השיר "וואו" | ביצוע: ג'ירפות | מילים ולחן: גלעד כהנא, יאיר קז

הורדת המחקר בפורמט PDF

אתר נו-לוגו - לא קשור לחיפוש, אבל כן קשור לשלטון המותגים על חיינו

26.06.2007 - MSN רוצה עזרה בשיפור החיפוש, אבל לא תקבל אותה

מנוע החיפוש של MSN בישראל (search.msn.co.il) מבקש עזרה מן הגולשים בשיפור תוצאות החיפוש, אך מסיבה טכנית פשוטה - אינו מסוגל לקבל כל משוב. זהו מצב מביך במיוחד, מכיוון שבגרסה החלופית החדשה של מנוע החיפוש, הממותגת תחת השם "לייב.קום" (Live.com), מנגנון המשוב עובד יפה מאוד.