|
|
|
|
3/10/2007 - הבחור הלא נכון עזב את הבנייןנשלח על ידי TheWrongGuy |
לאחר הפעם השנייה בשבוע אחד שמערכת בלוגים נפרצה (פעמיים באותו השבוע - אינני זוכר את מספר הפעמים שנפרצה בחודשים לפני) החלטתי לחפש בית חדש. זה לקח קצת זמן, אבל זה קרה. להיות חלק מאתר-בלוגים לא תרם לי כמו שהתכוונתי - הוא בהחלט תרם כניסות ותגובות, אך רק מעט קוראים קבועים מהסוג שמעניין אותי (אני מאד מקווה שתמשיכי להגיע גם לפה, טלי, ולגביך, וי, אני אוודא את זה באופן אישי). מבלי שהתכוון, הפך האתר לבית להמון אנשים שהם פשוט… טוב, פשוט שונים ממני, זה הכל. אז החלטתי להקים מקום משלי, ויש המון יתרונות בחופש שבאתר משלך. בכל זאת ארצה להודות לעידן שבנה מערכת מצוינת, נוחה מאד לתפעול וידידותית למשתמש המתחיל וגם המתקדם יותר, ובעיקר, שבאופן אישי דאג שהיא תתפקד, והיה זמין גם באמצעות הדוא"ל וגם באמצעים אישיים יותר. אם אחזור למערכת לא עצמאית, לא אבחר באף אחת אחרת.
קישורים מעניינים : מחשבים, מסחר במטח, מט"ח, פורקס, דולר, טיסות, יחסי ציבור, sliding doors, מסחר במט"ח, צילום אירועים, חנויות סקס, המלצות ווינר, שערים חשמליים, רשתות לגידור, צלילה חופשית, בניית אתרים, גמל טק הלוואות ומשכנתאות, ספרי קבלה, ויטמינים, פט פלייס קבורה ושריפת בעלי חיים, עוגות בצפון, עוגות מעוצבות, נופשונים, תמונות ,אומנות,
|
| • 1 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
2/10/2007 - חמישה ימים בחמש שורות, חמש שעות בחמש נוספות.נשלח על ידי TheWrongGuy |
הכבישים הקטנים, הצרים, המפותלים, החלק האחורי של טנדר שאמור לסחוב ארגזים ועזים, העליות החדות - אני לא בנוי לכל זה. לזה אני לא בנוי, ובדרך כלל אני אדם עמיד. אחרי שלושה ימים, ההסתגלות מתחילה - וכמו מלח, גם אני מתחיל לחטוף סחרחורות דווקא כשאני מגיע סוף סוף לקרקע יציבה. אבל תהליך ההסתגלות לא מספיק להגיע לסופו, ואני נשאר תקוע בבחילה תמידית, בנסיעות ובהליכות, על ההרים ועל המישור. אני מחכה שאחזור כבר הביתה, שם מחכה לי תרופה נהדרת שלעולם אינה מכזיבה.
בוקר אחרי. השעה רק מעט אחרי עשר, אך אני מרשה לעצמי בכל אופן למזוג כוסית וכוסית נוספת - אחרי הכל, אני ער כמעט חמש שעות, ומלבד זאת, אני צריך את החיזוק הזה לפני שאני קופץ אל חישוק הדחיה (אם אתה יודע למה תוביל שיחת הטלפון הזה, למה אתה מתעקש לעשות אותה ולא להמשיך הלאה כבר עכשיו? כי אני מעדיף לשרוף חבל בהחלט בעל פוטניציאל מאשר להשאיר בו קצוות פרומים). מלבד זאת, את תחושת הסחרחורת *הזו* אני דווקא מאד אוהב.
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
24/09/2007 - זה אתה ששובר את החוקיםנשלח על ידי TheWrongGuy |
אם זה היה קל כל כך לביצוע, זה לא היה חוק, רק אקסיומה טריויאלית שכולם מקיימים. אוי. קשה מאד לביצוע. אני לא בטוח בדיוק אם עמדתי בזה או לא. נראה לי שלא.
אני באמת מקווה ש*הפעם* לא דפקתי את זה.
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
14/09/2007 - מה שבאמת היית רוצה - להפטר מכל העור שלךנשלח על ידי TheWrongGuy |
אני יושב בשדרה, מתחת לביתי החדש, וקורא ספר. בצל העצים, הרוח הקרירה משכיחה ממני את השמש שצלתה אותי בירושלים פחות משעתיים קודם לכן. לאחר כשעה וחצי, אני קם ומתחיל להסתובב, ללמוד את השכונה החדשה שלי. ההרגשה (אולי בשל המעבר המהיר בין הערים - לצאת מהמיטה בתל אביב, להתעורר בירושלים, לחזור מיד לשכונה שבה מעטים כל כך הרחובות בהם כן היית, דבר נדיר בעיר בו נולדת) היא כשל טיול במדינה זרה, ביום שבת או חג (ואכן כך הדבר), כשכל בתי-העסק סגורים (גם בזה שונה השכונה משאר העיר שסביבה), והדבר הטוב ביותר לעשות הוא לשוטט ברחובות הקטנים עד למציאת ספסל תחת עץ מציל בשדרה או בפארק.
השוטטות מובילה אותי לרחוב הלל, ופתאום תוקף אותי בלבול. באיזו עיר אני נמצא? הנה, שביל קטן, שלוש מדרגות ואהיה במדרחוב, שם אוכל לצפות במלצרית היפה, בצעירים אוכלים ארוחת בוקר - סלט מתוחכם ובירה פשוטה, ובינהם יעלי ואני עצמי של הבוקר. ההזיה קורצת לי, אך אני מצליח להסתובב, להתרחק ולהמשיך לתור כטוריסט את הרחובות הקטנים, הבתים הישנים לצד המשומרים-מחודשים ופינות החמד. "הבוקר היה נחמד", אני חושב. ישנן רק מעט נשים שהיו מסבות לי את אותו האושר בבוקר זה, ואפילו אחת לא היתה מסבה לי יותר ממנו. וגם הערב הזה נחמד, ולרגע אני מתפתה להאמין שגם הערבים שיגיעו בעקבותיו.
אנשים מבוגרים הולכים בשדרה, מברכים אחד את השני לשלום בשמם הפרטי. שכני החדש, צעיר, צועק לשלום ממרפסתו לצעירה שירדה ממונית, בהמשך השדרה. הדורות אינם מתערבבים זה עם זה. בחורה יוצאת מהבניין שלי עם גיטרה על הגב, וכעבור כמה דקות, בחור אחר נכנס, עם גיטרה על הגב. שכן אחר, מבוגר, מוציא את ראשו מהחלון. מבטו חשדן כשהוא נתקל בי על הספסל, קורא - הוא מחפש אדם שהספסל הוא ביתו (כמובן שדאגתי להשאיר לו את ביתו, מרפסתו, חצרו ושאר הספסלים שלו, ומצאתי לעצמי ספסל משלי, רחוק מספיק בשביל לשמור על הנימוס, קרוב מספיק לספק הסקרנות). כשמבטו מוצא אותו, בצדה השני של השדרה, מדבר עם אישה שמקודם חשבתי שגם היא חסרת בית, אולם כעת אני בטוח למדי שהיא סתם יצאה לשוטט בשכונה בחיפוש אחרי סיגריה, הוא מזמין אותו לאכול עם אשתו ואיתו את ארוחת השבת.
אני מפתח רגשות ביתיים מהר משציפיתי, ועדיין, כשאני חוזר בערב לבית הורי ונכנס לחדר שלי, שבקרוב מאד, עניין של יומיים שלושה לכל היותר, ישתנה ללא היכר - תחושת הביתיות מתקיפה אותי באופן אגריסיבי הרבה יותר. אני פותח את דלת חדר המדרגות ומדליק את האורות בחניה, בחצר, בקדמת הבית. אני חושב שרק כשאפסיק לעשות זאת באופן אוטומטי, ויותר מכך - כשבמקום לפתוח לעצמי את הדלת אצלצל בפעמון - רק אז אפנים סופית את המעבר.
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
11/09/2007 - פרגמנטים שלושה (עריכה?)נשלח על ידי TheWrongGuy |
מה אתה אוהב יותר? את הים או גבינה? את יעל או את הדירה החדשה שלך? זה לא אותו דבר. אבל בוודאי שכן! הבעיה העיקרית שלך היא שאתה גרגרן. אם זאת היתה הבעיה העיקרית שלי - בטח שזו זו. אבל איך אמורים לבחור? ולמה בכלל? כי אחרת בחיים לא תהיה מרוצה. אלא אם תמצא משהו טוב כל כך, שתבחר בו תמיד, על פני כל דבר. אבל גם אם אני אמצא - גם כשאתה מוצא אתה משתעמם כעבור שבוע. כנראה שזה לא היה טוב מספיק.
ועכשיו, קדימה, תבחר.
אני לא מאמין.
אתה לא רציני.
אני לא מאמין.
אתה פרנואיד וגם דביל.
איך הן כל כך שונות?
ואתה?
שונה לגמרי. שתי מסיכות שהדמיון היחיד הוא במה שמתחתיהן - אליפסה שחורה חסרת הגדרה.
אולי גם היא?
ואם כן, מה זה אומר?
שצדקת מההתחלה ואתם דומים עד כדי זהות.
ואם אני צודק עכשיו, וזו הכל מזימה?
אתה צריך לקרוא פחות ספרים.
וכשהוא פתח את הטלויזיה, הוא ראה אותה. והיא הסתכלה לו ישר לתוך העיניים, והלב שלו פרפר. והוא צחק, ככה סתם, כי הוא הכיר אותה ופגש אותה בעבר, וידע שהיא היתה יכולה להיות התשובה לכל השאלות שלו. אבל יכלה גם להיות עוד סימן שאלה גדול, גדול מאד.
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
5/09/2007 - הפוגה קומיתנשלח על ידי TheWrongGuy |
שירי מדגימה הסכנות ברכיבה על אופניים
מה אעשה כשתסעי?
אוי, גיל.
לא, באמת, מה אני אעשה בלעדייך?
הסתדרת עשרים ושתיים שנה בלעדי.
אבל אלה היו עשרים ושתיים השנים הקשות בחיי!
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
24/08/2007 - Southern man, better keep your headנשלח על ידי TheWrongGuy |
זו היתה הרגשה נהדרת, הצריבה הקלה של העור שנכווה קלות מחומה של השמש בבית ינאי. אותה הרגשה חמקמקה לתיאור, ספק כאב ספק ליטוף, כמו אחרי מקלחת טובה, הכוללת (בשל הגדרתה כמקלחת טובה), זרם חזק של מים קרים, קרצוף חזק ושריגי דם דקיקים על המגבת אחרי.
כנראה המעשה החכם לא היה לצאת דרומה, אל המדבר, לארבעה ימים, אלא להכיר תודה בכך שהעור ניזוק בדיוק בדרגה הנכונה כדי לספק עונג ולא כאב (חזק) (מדי). בדיעבד, חוסר החכמה התבטא בדרכים שונות לחלוטין ובלתי צפויות למראה.
|
| • 3 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
17/08/2007 - אותי זה משעשע (מוקדש לידידה)נשלח על ידי TheWrongGuy |
Roses are Red,
Blueberries are Blue,
Suger is sweet,
And Violette is you
|
| • 1 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
5/08/2007 - אז כך נפרדים מידידה!נשלח על ידי TheWrongGuy |
בזמן שראית סרטים, אני קראתי ספרים.
כן, אני חושב שזה הופך אותי לאדם טוב יותר.
|
| • 2 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
16/07/2007 - בלבולנשלח על ידי bosha |
כל כך הרבה בלבול...
הדאגות הכספיות כבר משתלטות לי על הראש.
תמיד אחרי דברים טובים באים דברים רעים וההפך.
אני מנסה להחזיק מעמד להשאר בראש צלול, לנסות להבין שלא הכל בשליטתי. לנסות לא לרחם על עצמי.
לפעמים אני פשוט מתוסכלת. לא מבינה למה דברים קורים כמו שהם קורים.
אמא שלי אף פעם לא מבינה. הפחד מן הכשלון כבר השתלט עלי לחלוטין. הפחד מלראות את פניה של אמא מאוכזבות תמיד רודף אותי, הצורך להסביר את עצמי והכשלונות שלי תמיד אוכל אותי. גם ככה קשה לי.
אני מנסה להבין מה השתבש, למה אני מנסה ולא מצליחה. אני עכשיו יותר מפעם צריכה להיות חזקה. להיות מה שאני תמיד מטיפה לו.
אין לי כבר מה לומר. אני מנסה ולא מצליחה. אבל אני לא מוותרת למרות מה שכולם אומרים או חושבים אני ימשיך לנסות.
אין לי מה להפסיד, יש לי רק מה להרוויח ואני לא חייבת הסברים לאף אחד. למרות הביקורת והכאב אני ממשיכה בשלי, מה עוד יש לי לעשות?
החיים האלה קצרים מידי כדי להתחיל לקחת דברים בצורה אישית. זה הזמן שלי להתעלות על עצמי ולהמשיך להלחם ולא להשבר.
עם כל הבלבול אני כבר יתמודד..... |
| • 2 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
12/07/2007 - חותכי הוורידים - סיפור אהבהנשלח על ידי TheWrongGuy |
היא מזדקפת ומתמתחת, מאפשרת לי מבט נדיר אל שדיה שמתמזגים עם שריר החזה הקטן וממשיכים, כקו אחד, לזרועותיה הדקות. היא דקיקה באמת, צרה כצבאות אגממנון, באופן המוסיף לגובהה. אנחנו מתהפכים, רגליה הארוכות מלופפות סביבי, ורק אז, כשפי לחוץ אל עצמות הבריח הבולטות, הסימטריות, המושלמות שלה, אני מבין שהיא לא גבוהה ממני ביותר מחצי ראש. בחוסר ברירה, אני עוצם את עיני, ומדמין זכרונות בני כמה שניות. מנסה לדמין. והתמונות מתערבבות, ואני לא מצליח להתמקד.
היא מרגישה זאת ועוצרת. "אני מצטער, את יכולה - אפשר, רגע - את יכולה לזוז שניה?" אני מבקש. היא לא אומרת מילה. מחלצת עצמה ומתרחקת מעט, מתחילה להתפוגג במהירות, פרודותיה צפות למעלה ופולטות ניצוץ של אור כשהן נעלמות.
כל הבחורות היפות שאני מוקף בהן כל היום מדכאות לי לגמרי את החשק המיני.
|
| • 3 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
8/06/2007 - היכן שתהיינשלח על ידי TheWrongGuy |
..שמונה, תשע, סיבוב. עשר, אחת-עשרה, שתיים-עשרה, סיבוב. שלוש-עשרה, ארבע-עשרה... לאחר שמונה סיבובים בחדר אני מתיישב חזרה ליד המחשב. "בא, נעשה את זה שוב" אני לוחש לעצמי. בחלון חדש, אני מתחיל בחיפושים, הצלבות, ג'וקרים, תנאים והגבלות. בשעה ארבע בדיוק אני מניח את כוס הוויסקי על השולחן, מיואש, ומושך את הטלפון קרוב יותר אלי. "זה אני. אני בא".
אני מדפיס את מעט החומר שבידי. תמונה מוסתרת ולא ברורה. כמה עשרות בודדות של דפים (כשמונים דפים בסך הכל), טקסט לא אחיד בצורתו. מכתב. כל החומר מגיע מאותו המקור, וזה רע למדי, למרות היות המקור מהימן. אני צורב את הכל, בשני עותקים, ובקפריזה לא חפה מפרנויה, אני מעתיק את החומר גם לכרטיס הפלאש שלי, וטומן אותו במצלמה. ברבע לחמש אני כבר לבוש בחליפתי הטובה (מבין הנוחות, לא מבין מהחויטות), עולה על האוטובוס לעירה.
מגדלי הזכוכית והבטון מפנים את מקומם לשדות זהובים, ואני נזכר בפעם הראשונה שנסעתי אליה בקו הזה, בדיוק כך. היה זה בספטמבר, כמדומני, לפני כמעט חמש שנים. חמש שנים בספטמבר. השעה היתה רק מעט יותר מאוחרת מזו. הפלאפון הבהב ללא קול כשקיבלתי ממנה הודעה - "לא משנה מה יקרה, אני אוהבת אותך". ואולי זה לא קרה מעולם? ועכשיו אני בדרך אליה, שתעזור לי למצוא את המחליפה שלה. היא מבינה זאת, בוודאי. הדבר לא צריך להאמר מפורשות. כשהיא שואלת אותי היכן ניפגש, התשובה שלי טומנת בחובה האשמה כמו גם התנצלות. עזרי לי למצוא אותה, מכיון שאת ברחת לי. עזרי לי לעזור לה ובכך לכפר על הנזק שגרמתי לך. "עוד מעט, תתאפקי", עניתי לה (כשאני הוא זה שהתאפק כבר מספר חודשים, שהיום איני זוכר, אך אז בוודאי זכרתי היטב, בחודשים, שבועות וימים). עוד מעט אגיע לעירה, ונשב ביחד, בפנים חתומות. היא תנעץ את סכינה ללא הבעה, ואני רק אבהה בה ללא הבנה, אנסה לשנן את מבנה מצחה ועצמות לחייה, ללא הצלחה.
אבל עכשיו שוב עומדים אנחנו באותו צד המתרס, שוב משתפים פעולה. ואני שב ומסתכל על החומר שאספתי. מחפש תבניות שיכלו לי משהו שאיני יודע. מחפש השראה. אני מסתכל על התמונה, מנסה לשכנע את הפיקסלים להסתדר קצת, להתנקות, את הכובע ואת השיער להסתיר קצת פחות מהפנים. "מי את?", אני שואל, "ולמה כל זה?".
הפלאפון שלי מהבהב ללא קול. היא מודיעה שזמנה קצר. שיש לה פעילות משלה שהוקדמה. בדיוק כמו בפעם הראשונה, אני נזכר, בדיוק כמו בפעם הראשונה. אני חוזר להסתכל על החומר, כשלפתע התמונה קורצת לי. קטע קצר מאוקטובר 2006, שנמחק ביסודיות ממקורו המקורי, ושנמצא כרגע רק בשני מקומות - האחד ידוע לי, ואת השני אני מחפש - על הקטע הזה התמונה מצביעה. אני קורא שוב את ההודעה שקיבלתי רק לפני רגע. תנועת יד לא רצונית ממששת את קרסולי, כשההבנה פתאום מאירה את עיני.
|
| • 2 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
31/05/2007 - בקטגוריה - מערכתנשלח על ידי TheWrongGuy |
התחלתי להעלות קטעים מגרסא 2.0 של הבלוגיל. אתם אולי זוכרים - הייתי אז בשנה הראשונה בצבא (אבל הפוסטים מהטירונות אבדו בגרסא 1.0. לגל אמור להיות גיבוי, נשיג אותו בהזדמנות) . מלבד טעויות הקלדה פה ושם, אני לא מתכוון לערוך אותם (אם היו שגיאות של ממש - הן ישארו), אבל אני לא מתכוון להעלות את כל הזבל שיש שם - רק את האורגני שבו. כשאסיים, אמחק את הפוסט הזה ואשים במקומו לינקים לקטעים המדוברים (שאחרת יהיו קשים לאיתור. שמירתי על התאריך המקורי שלהם תקבור אותם עמוק בבלוג).
ואולי בקרוב אעלה גם דברים חדשים. הצטברו אצלי לא מעט קצוות-חוטים בכמה שבועות שלא הייתי פה.
ראש חודש שמח!
|
| • 3 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
19/05/2007 - כמה צעירנשלח על ידי TheWrongGuy |
זה צעיר מדי?
את האשה שעומדת כאן מולך אתה מכיר, אך אינך מזהה. אינך זוכר אותה, אפילו לא כילדה, אלא מסיפורי יד שניה ומשמועות משומשות. היא כבר לא ילדה, ואף שאת גילה אתה יודע, בגרותה ובשלותה ממשיכים לשטות בך שהיא כבר אישה ממש - ואכן, היא אישה ממש, אלף שדים ארורים, אישה אמיתית. אבל שלא כמו אותן נשים צעירות שסביבה, שסביבך, היא לא שונה כל כך מאותן הנערות הילדות שראית קודם.
לבושה מסוגנן, בחור בקפידה, תסרוקתה מצביעה עליה בלי בושה, ואומרת, "זוהי הפאם פטל של חייך הקרובים". אך המבט בעיניה צעיר, ושובב, והחיוך שבפיה גם כן, והיא רעננה ומבטיחה באותה המידה שהיא בשלה ושלמה. וגזרתה הנאה והזקופה מדגישה נשיות זו - אך אגנה לא רחב ושדיה לא כבדים, והיא משמרת את חיוניותה כאותה נערה בת שבע-עשרה, מנוקבת גבה ונחיר, שלא הצלחת להתיק ממנה את מבטך כמה שעות קודם לכן.
ושמה מצלצל זכרונות, שכולם שלך.
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
16/05/2007 - הבלון מתפוצץ כזיקוקנשלח על ידי TheWrongGuy |
הדרך הארוכה מתקצרת במהירות. בעשרים וחמש הדקות אני ממלא את המחברות ברעיונות שלא אספיק לפתח. החתולים הצצים מהדשא ומבין השיחים, כמו זקיפים אינדיאנים. כתם הדם על מעבר החציה. הקיאק השט על הירקון. רוכב הקטנוע שמרים את מגן הפנים שלו ומסתכל אלי.
אני מותש כל כך, מעבודה במשרד, עבודה בבית, ישיבות, סידורים, ישיבות, נסיעות, הליכות, חברים שאיני רוצה לראותם, שיחות בטלפון שאיני רוצה לעשות, חברים שהרצון שלי לראותם מושך את זמן בילויי איתם ונוגס בשנתי, שני ליטר בירה בערב באמצע השבוע, בירה, יין, יין וג'וינט בערב שאחרי- גם זה לא עוזר לשינה טובה ונקיה. מחסור בשינה, מחסור בשינה, אני מותש כל כך.
|
| • 1 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
8/05/2007 - געגועים לאפריקהנשלח על ידי TheWrongGuy |
הדגדוג בבהן רגלי לא מפסיק. הארוחה כמעט הסתיימה והשיחה, העוסקת בענייני החברה ברובה, נפסקת רק לרגע קל כשהמדבר טובל חתיכת לחם-מקומי באחד המתבלים שעל השולחן. כשהדגדוג מתחיל להתפשט לעבר שאר כף הרגל, אני מבקש סליחה וקם.
בעל המסעדה הערבי שועט לעברי. אני מבקש שיראה לי את הדרך לשירותים, והוא מניד בראשו לאחד המקומיים שמלווה אותי. כשזה משאיר אותי לבדי, אני כמעט מתפתה להוריד את הנעל בו במקום, אך לבסוף מחליט להכנס לאחד התאים שם הפרטיות גדולה יותר.
כף הרגל קצת אדומה, אך אינה נפוחה. תחושת העקצוץ לא נפסקת. רק בחיפוש יסודי אני מוצא נקב קטן בבהן, רק נקודה קטנה ואדומה, וחיפושית מתה מעוכה בכיפת הנעל. אני מזהה את החיפושית - היא אינה ארסית, העקיצה תעלם בוודאי תוך כמה שעות.
החשבון טופל בהעדרי. אנחנו יוצאים מהמסעדה לרחוב מכוסה החולות בדרך חזרה למשרדי החברה. החיים האלה לא קשים כמו שחשבתי. מסתגלים אליהם, כמו לכל דבר. תחושת הדגדוג, בינתיים, נפסקה.
|
| • 4 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
3/05/2007 - כדי שלא יגידו שאני לא שחקן צוות,נשלח על ידי TheWrongGuy |
ובעצם, למה לא?
Love you, Randall! ובנסיון נואש למנוע תגובות מהסוג הלא קשור - הסבר |
| • 1 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
15/04/2007 - כמו שהלכתי, באתי.נשלח על ידי TheWrongGuy |
"ומה איתך? יש לך א.א?" היא שאלה. "א.א?", שאלתי.
- "אהבת אמת".
- "אה"
- "יש גם א.ב"
- "אהבה בסדר?"
- "אהבת בשרים, אהבה בסדר... אהבה בינתיים..."
לי יש ערק ופסנתר.
התגעגעתי אלייך, ילדה.
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
3/04/2007 - בירה בקיוסק, פטאט בפטאטנשלח על ידי TheWrongGuy |
|
על הנייר, זה היה אמור להיות הערב הכי מבאס אי פעם. לשתות בירה על ספסל, לבלות את הערב בפטאט - דוכן של צ'יפס - בשביל זה יוצאים מהבית? מזמן לא נהניתי כך.
ערב-ערב פסח, הלילה מתקרב ואני מתחיל להשלים עם כך שהלילה אני הולך לישון, כמו שצריך. יום חופש למחרת, אין אלכוהול בקיבה - אין שום סיבה שלא אתחזר ואדפוק שינה אמיתית, של שמונה, אפילו תשע שעות נקיות, אם יתחשק לי להיות מטורף.
אתם בטח מבינים ששבירת שיאים בשינה לרוחק זו לא המומחיות שלי. לכן לא סרבתי מדי כשהנמרה התקשרה אלי. "האמת שאין לי כח לראות אותך", היא אמרה, ואני באמת הייתי מופתע שהיא התקשרה אחרי כל השעות שהיא שרצה אצלי יום לפני זה, כל השעות ששרצתי אצלה יום לפני ההוא, ושני הערבים שבילינו ביחד מאז יום חמישי. "אבל דני פה והיא ממש רוצה לפגוש אותך". החברה הכי טובה של הנמרה היא סוג של נמרה בעצמה, ולשתי נשות טרף לא מסרבים.
ידיד של הנמרה תקלט בשסק, וחשבנו לקפוץ לראות אותו ולהגיד שלום. קו-ארבע הקטן הוריד אותנו בכיכר מגן דוד, כי דני שכחה את המעיל שלה באדום. זה היה ליל שימורים שם, לילה של הופעות כשכרטיס הכניסה עולה שלוש קופסאות שימורים, תרומה לנזקקים. רעיון נהדר, לא? הגענו כשהופעה של מוניקה סקס הסתיימה, והיו כל כך הרבה אנשים שהעדפנו לברוח משם כמה שיותר מהר. בכל זאת, נכנסו להגיד שלום, ופגשנו את החבורה של עז, כולל בן דודי היקר, וגם אחת, נעמה, שהכרתי לפני ארבע שנים, ואם לא היו מכירים ביננו, לא הייתי מזהה בחיים.
המשכנו לכיוון השסק, אבל השעה היתה כבר קרובה לאחת, וחשבנו שזה יכול להיות מאוחר קצת. עד שנגיע, וכל זה, ובכל אופן, זה לא באמת יום שישי. אז הלכנו לנורמן. בדרך קיבלנו טלפון מהעז שהם רוצים להצטרף אלינו. בנורמן, כמובן, לא היה מקום לכל כך הרבה אנשים, וכך גם במנזר. עוד אנחנו עומדים בכניסה לנורמן ומתלבטים אם להכנס בלעדיהם או לא, הגיעו הטבעיסטים (בגיבויים של מיקי הגבוה ורוטש), ועכשיו היינו מספיק אנשים כדי לפתוח פאב משלנו. בלית ברירה החלטנו לקנות בירה בקיוסק ולשבת על איזה ספסל.
דני ואני קנינו חצי גולדסטאר כל אחד בקיוסק שליד המנזר (עשרה שקלים) והנמרה קנתה פחית קולה. כשיצאנו מהקיוסק, גילינו שאנחנו שוב רק שלושתינו. אחרי שפספסנו מקום בנורמן בשבילם, בני הזומא (עידון קללה לכבוד הפסח) פשוט התאיידו!
הטבעיסטים נכנסו לפרילנד, העזים הלכו לג'פניקה לסושי, ואנחנו התיישבנו על ספסל. היתה רוח, היה קצת גשם, והיה ממש כיף. ואני מתכוון - ממש כיף. הכי כיף שהיה לי מזה חודשים רבים. נחמד לפעמים למצוא את עצמך בדיוק במקום הנכון, גם אם מרחוק זה נראה קצת קריר ורטוב.
על נחלת בנימין, בדרך לג'פניקה, הרשקו סימס שהוא בפטאט. אז נכנסו. הגולדסטאר עלתה רק 14 שקל, המרפי'ז 18 (יש גם קנקנים של ליטר וחצי שהם אפילו זולים יותר), ויש המון סוגים של צ'יפס והמון רטבים - מקטשופ לשוקולד דרך כל דבר בערך (אלי אומרת שהכי טעים זה השילוב של הצ'ילי המתוק והבוטנים). הברמן לא ידע מתי החליפו את החבית של המרפיז בפעם האחרונה, אז הצטרפתי לדני לחצי גולדסטאר נוסף. כשהפטאט נפתח ביקרתי שם כמה פעמים, בשביל הצ'יפס, כמובן. אני אפילו לא בטוח אם היה שם אז ברז. אבל עכשיו נראה לי שאתחיל לקפוץ באופן קבוע. הבירה כל זולה, ואת הצ'יפס אני זוכר לטובה עוד מפעם.
נדב שקפץ עם דין (שניסה לגרור את כולנו למוזס ונכשל) הקפיץ את הבנות למאורתה של הנמרה, ואותי לביתי, וכך הערב הסתיים. השעה היתה לפני ארבע כשהגעתי, והתעוררתי למחרת אחרי אחת וחצי. וואו. ישנתי כמו חזיר. זאת אינדיקציה לא רעה לכמה טוב היה הערב.
קישורים מעניינים : רדיו, בתי מלון בארץ ובחו"ל, מחשבים, גירושין, טיפולים בסרטן הערמונית, נופש, מטבחי זיו, מסחר במטח, מט"ח, פורקס, דולר, טיסות, יחסי ציבור, sliding doors, מסחר במט"ח, צילום אירועים, חנויות סקס, המלצות ווינר, מחסומים ומחסומי זרוע, רשתות לגידור, פורום צלילה חופשית, בניית אתרים, ענבר ארוח כפרי - לינה כפרית לקבוצות ויחידים, גמל טק השקעות, ספרי קבלה, גיל הזהב, פט פלייס קבורה ושריפת בעלי חיים, עוגות בצפון, עוגות מעוצבות, קל חבילות ספורט, ספרי קבלה, קידום אתרים, קידום אתר מקצועי, לוחות שנה, לוחות שנה מגנטיים, השמנה|הרזייה, מאמרים, קידום אתרים, חברות הובלה, Jewish wedding, קידום אתרים,
|
| • 1 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
24/03/2007 - אמא אומרת...נשלח על ידי TheWrongGuy |
יצאנו לחופשה. נחזור, כנראה, בקרוב, אולי בפורמט אחר, נטול תולעים, לדוגמא.
מימין, תחת הלינק "דואר אלקטרוני", מצויה כתובת עדכנית ופועלת. אפשר ליצור קשר, וגם לבקש לקבל תזכורת כשהבלוג חוזר. זה בסדר, אין מקום לחוסר נעימות, זה אפילו מומלץ.
תאכלו הרבה, תשנו הרבה, צחצחו אותם כמו משוגעים, רוצו הרבה, עשו הרבה, אף פעם אל תהיו עצלנים. פוף!
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה! • קישור קבוע |
|
|
