אהלן,
מה נשמע ?
סופש שבוע , אני כבר מפחדת לחשוב על תחילת השבוע ,כי רק הוא מתחיל וכבר מגיע לסיומו שזה באמת מפחיד . ואומרים שאם השבוע עובר מהר כלכך אז נהנים...אוף אלוהים אני רוצה שיעבור לאט לאט ...לתפוס כל רגע ...לא לתת לו לחמוק .זה קשה ...שבוע נחמד עבר עליי...
הייתה לי תחרות יום חמישי , אליפות ישראל בטבריה , למרחק 10 ק"מ נשים כללי ...לקחתי מקום 6 , למרות שהרגשתי אכזבה...כי הסוף שי היה רע...האטתי מעט , ולא כך רציתי לסיים...אולי חלוקת הכוחות שלי ברבע האחרון ךא היה מתוכנן כראוי...אני חושבת...שנתתי את הספרינט מוקדם מידי ולא נותר בי כוח לק"מ האחרון ...כוח דיו ...כי הספרינטים שלי טובים...בכל מקרה מקווה ליותר טוב בפעם הבאה..במירוץ הבא...חוץ מזה , נואית החברה הכי הכי שלי , ביקרה אותי , מדהימה הילדה הזו , באה אליי מיחפה לירושלים ,אני כלכך מעריכה את זה שאין לכם מושג כמה , היא כלכך חשובה, (מודה שבאותו רגע כעסתי עליה למה היא לא הודיעה לי ...כי הייתה צריכה לבוא אליי תלמידה פרטית...)בכל מקרה הדברים הסדרו מעצםם...חיבקתי אותה כלכך...לא האמנתי שבאה , אחרי שלא התראינו כלכך הרבה זמן אולי חודשיים, פחות או יותר , הפסקתי לספור...אבל לא הרגשתי ריחוק , דווקא להיפך...יש לנו כלכך ..תמיד על מה לדבר...ועוד פעם התחבקנו והתחבקנו ולא האמנו שתינו שאנחנו מתראות...כאילו מישהו מנע מבעדנו להתראות...אולי המרחק עושה את שלו...אני בירושלים...חוזרת מעט הביתה לחיפה ...ואולי גם הזמן-או חוסר הזמן ליתר דיוק עושה את שלו...כל אחת עסוקה בענייניה ...
שמחתי כלכך ...עשתה אותי מאושרת שבמאושרים במן רגע קסום אחד .
אחד האנשים שאני כלכך אוהבת ..וכלכך מפחדת לאבד...כמו משפחה ..ולפעמים אני חושבת שיותר מזה .
אני יושבת על סטטיסטיקה בקושי..בקושי מבינה ...כמו אטומה משהו...לא מתאים לי..בדרך כלל הכל נכנס לי לראש ומתיישב בתא המתאים...והכל מתחבר לי..ופתאום -כלום...אני אנסה להבין קצת...נראה מה יהיה...חוץ מזה הבת מצווה של אחותי מתקרבת..מתקרבת... ואני קצת בלחץ , מקווה שיהיה טוב...
מישהו אמר לי פעם...מה את כלכך בלחץ..חיים פעם אחת...אם את כל הזמן בלחץ,איך את מצליחה לחיות...אין לך חיים...זה אולי נכון..אולי לא...אך יתר אדישות גם לא תביא אותי רחוק ,אה?
שלכם, אורטלילוק ! |
