שלא כתבתי ,אלוהים יודע כמה זמן עבר מאז שכתבתי בפעם האחרונה פה (טוב ...אפשר לבדוק זאת בלחיצת עכבר בעצם...),למרות שפעמיים כתבתי כאן ,אך הכל נחמק לי בלי משים ואל היה בידי את הכוחות לכתוב הכל מחדש ...עצלות לשמה אני חייבת לאומר , הדברים נשכחים ונעלמים ,רק הזיכרון מנציח , אך בוחר לו מה טוב לו לשמור ומה לאו, על כן המלחמה נגד העצלות קשה מנשוא (טוב אני מגזימה אני יודעת) ...אך אני צריכה להילחם בה.טוב.די לברבורים ונגיע לעיקר...כבר כמעט חודש שאני בשגרת עבודה , התחלתי לעבוד במחלקת המפות בחוג לגיאוגרפיה , החוג שלי , שאני נהנית ללמוד בו ומסתבר גם לעבוד בו ...למרות שהעבודה לא קלה , בייחוד בתקופה זו, ספריית המפות עוברת שיפוצים , שלא נדע מה עושים שם , שוברים קירות , משנים, הורסים, מחדשים ובונים , אנדרלמוסיה אחת גדולה(ושוב,שלא נדע...) ולמה ?למה כל זה ? כי פרופסור אחד צריך חדר , כן , צריך חדר , על כן אנחנו מפנים את חדרנו עוברים זמנית לחדר ליד מזכירות הגיאוגרפיה כי בינתיים יש שם שיפוצים , מקטינים את חדרנו ואת החדר הקטן שם מאוכסנים מפות ,אליו ה-פרופסור הדגול אליו הוא יעבור ...לפעמים אני מרגישה כמו חמור , להרים לסחוב , להזיז להניח , להדביק לארוז, זה לא כך בדרך כלל , זאת כיוון שהגעתי בזמן"לא טוב" , ומדוע במרכאות כפולות ? כי יחד עם זאת קיבלתי לעשות שעות נוספות, כי יש צורך בעוד ידיים עובדות, אין אנשים די על מנת לעמוד בכמות העבודה שיש , כך שהשבוע , למשל , הגעתי כל יום , עבדתי 4 שעות כל יום ולפעמים קצת יותר , נחמד מאוד , אז אל לי להתלונן , כי כל דבר יש לומר כי הוא לטובה , גם אם באותו רגע נראה כי סוף העולם קרב , לטווח הארוך...זה משתלם , לא כן ? אני כבר מחכה בקותר רוח לתלוש המשכורת הראשון שלי , שאוטוטו מתקרב המועד לקבלו( אין צורך לצהול יותר מידי , ספק אם אגיע לסכום של 600 ש"ח החודש, אם כי זה ייתכן, רק החודש הזה , כי החל מהחודש הבא , מהעת בו אתחיל את לימודיי, אעבוד פעם בשבוע בלבד ביום חמישי, שעתה גם עם היום האחד הזה יש בעיה , כיוון שבתקופה הקרובה ספריית המפות תהא בחדר זמני עד תום השיפוצים(חדר הסמינרים) אזי צמצמו את שעות הפעילות שלנו לשלושה ימים בלבד ...אילו ימים אתם שואלים ... יום ראשון,שני שלישי...ואילו אני עובדת יום חמישי, היום היחיד הפנוי שלי...אני מקווה שהכל יסתדר ואולי רחל ( המנהלת שלי ) תאפשר לי לעבוד את מספר השעות המעטות הללו בספרייה...יהיה טוב כמו שאומרים . לעיניין העבודה , נראה שברברתי די וכי יש בפי דברים רבים , שאינני יודעת מהיכן להתחיל...
לאחרונה היחסים עם אימי שבו להיות מתוחים, אחרי תקופת שלווה ונראה שאני זו שגורמת לכך.אני מרגישה שלפעמים אני מתנהגת כמו ילדה קטנה שמחפשת איך לעשות" קונצים" (מילה שתמיד הצחיקה אותי ,שסבתי ז"ל הייתה נוהגת לאומר ) ,אך זה לא ממש כך, בבקשה תאמינו לי.הפלאפון שלי קרס , כי כל פעם שמנסים לענות לשיחות או להתקשר לפלוני , אזי אין האדם שומע אותי ואני משוחחת עם עצמי "דבר אל העצים ואל האבנים" כמו שאומרים, אמי כעסה שלא דאגתי לתקן אותו , ושאינני מנסה ליצור קשר טלפוני ,שכן אפשר לבקש ממשהו טובה קטנה , וכמה זה לא בסדר שאני מבזבזת כסף רב על שליחת הודעות(מי ישמע...כאילו שיחת טלפון לא תעלה לי כסף...חחח).אני אטפל בזה , אני מבטיחה לעצמי עכשיו ,ארד העירה היום , לסניף של אורנג' ואבדוק את העניין ,מה ניתן לעשות .
לאמא היה יום הולדת אתמול ואמרתי לא אמרתי מזל טוב, אמרתי בחוסר עניין אני חושבת: צמד המילים מזל טוב עם שלושה סימני קריאה כתובים בהודעת סמס כמו לצאת ידי חובה , אך העיקר שכתבתי גם עם השעה הייתה כבר מאוחרת ,בכל אופן, העיקר הכוונה ,ואני חסרת סבלנות לדברים , ולצאת הביתה בשישי גם אין לי חשק .הצעתי שירה בציבור לרגל יום הולדתה , ולהזמין מספר חברים לפיקניק, שלדעתי זה באמת מיוחד .אני חושבת שהיא ויתרה על הרעיון , למרות שאני ממש רציתי. שירה בציבור , שירי ארץ ישראל , האהובים עליי ביותר , מפדח ומצחיק זה נשמע , אך זו האמת , בת 22 אני , דור שלישי , הדור הצעיר , שעניינו רוק פופ, האווס טראנס , מסיבות ומועדונים , עינייני הם דווקא שירי ארץ ישראל, שירים של פעם, שירים שאפשר להתרפק עליהם , שירים לפני היוולדי ,אך חלק ממני , כאילו הייתי אז , הם חלק ממני,שקשה לי לתאר עד כמה . ולענייננו, אני לא חוזרת מחר , יום שישי מחר , ואימי לבטח תיכננה לערוך משהו, משהו סמלי , לא גדול מידי, בטח בחוץ ולא בבית , כי כמו שהיא תמיד אומרת : מסיבות עושים בחוץ! טוב , השכלתי משהו.אני יודעת שהיא לא תהא מרצה מכך כלל שתראה ותשמע(אם תשמע בכלל כי הפלא' שלי בנסיגה כמו בשעות השפל של הים )שאני לא מדיעה לסופ"ש.יש לי עוד חצי יום לחשוב על כך .
עם אבא גם לא דיברתי שבוע כמעט .אתמול שוחחתי עם אימי בטל' ציבורי , הואיל ועשיתי טובה לגשת לטלפון במרחק 2 דקות הליכה מחדרי במעונות .אני מתגעגעת לאבא . לפעמים אני חושבת שהחיים שלי , העולם שלי היה כלכך שונה אם הייתי חייה רק עם אבי ואחיי (אחי התגייס למען האמת-גם סיפור בפני עצמו)ואמי לא הייתה בתמונה. ספק אם היייתי רוצה לגור ולחיות פה בירושלים( היום אני כבר לא יכולה לחשוב שלא הייתי גרה כאן...לאחר שכלכך התרגלתי שפשוט התאהבתי בירושלים )היחסים עם אמי בשנים האחרונות שהעיקו עליי הם שגרמו לי לתפוס מרחק , ולמצוא לי את ה"נישה " שלי , המקום שלי , בתוך העולם הגדול , המסורבל שלי , דבר שגורן לי להרגיש טוב עם עצמי. יש לי עכשיו את השקט שלי , ואולי אמי הייתה אומרת עכשיו :"אין לך את מי להאשים" כי כל שקורה ונתון הוא בידיך בלבד " ...כן , אולי ...היום המצב שונה , דברים השתנו , דברים משתנים כל יום בעצם, אני עצמאית(מנסה להיות , אך תלויה כספית בהוריי) , עובדת( התחלתי ...)הוריי לא סביבי, יש לי את החופש שלי לעשות את הבחירות שלי וסדר העדיפויות שלי בלי שמישהו יאמר מילה , דווקא המרחק גרם לי לרצות להתקרב ולשפר את היחסים עימם , זזה לא קל , כי די הקשיתי עליהם , אני סבורה גם שהייתי איזשהו גורם הפרעה ,מכשול לחיים נורמלים( "זו עם ההפרעת אכילה,שתמיד צריכה לעשות אחרת , לאכול אחרת , זו עם העקרונות שלה "),היום אני מנסה להיות יותר חלק מההווי המשפחתי ולהתשלב בתוכם, הייתי אומרת , שכן בימים של סופי השבוע /שבועיים היחידים ,בהם אני רואה אותם , אני מסה לבלות איתם , שכן אין זמן לריבים , אז פשוט לא רבים ,וכך למעשה המריבות פחתו .אני לא רואה בכך בריחה מהמציאות , אלא פיתרון ליחסים הבעייתים , שקירבתה פיזית אליהם חונקת אותי . עד כאן לעניין הוריי, נראה שהיום הבטן שלי כואבת ממיליםאין סופיות , ששוכנות להן זמן כה רב , ולא נשפכו החוצה שכמו כאבי בטן הן גרמו לי אלה .
אמי קבעה לי תור לרופאת נשים מחר. כך היא החליטה . אני ביקשתי ממנה רופא כאן, בירושלים , אך היא קבעה לרופאה בחיפה. מתי ? מחר ! בשעה 11 בבוקר . אני לא מגיעה . הודעתי לאמא . אני לא יודעת אם אחזור מחר. לא רציתי שתקבע לי לרופא בחיפה .אני חייבת לתקן את הפלא' שלי ולעשות את כל הטלפונים שאני חייבת לעשות . אני חייבת לטפל בעצמי. זה לא בסדר. המחזור שלי שנעלם כלא היה . אולי כבר שלוש שנים . אני מתוודא . שאין לי מחזור . ואולי זו , בריחה מהמציאות . אולי כמו בתת מודע אינני רוצה מחזור .די .שטויות אני מדברת . חייבת לטפל בזה,שכן לפי הצילום שעשיתי בתק' הצבא, הסיבה שאינני מקבלת מחזור זה בעקבות מבנה השחלות שלי ולא משום סיבה אחרת ( אמי כבר דאגה להמציא סיבות משלה ; ספורט ,תזונה , הפרעת אכילה ...מי יודע עוד מה יש לה להגיד ) , מה הקשר בין שנת שמיטה להר סיני...אין קשר . וכאן הסיבה היחידה ידועה , ברורה (אולי לא במאה אחוז על כן אגש ואבדוק זאת).ביום שבת שעבר בערב בדרך לתחנה המרכזית בחיפה לפני נסיעתי לירושלים אמי צעקה עליי באומרה שאני לא דואגת לבריאות שלי , אין לי מחזור ואני לא אוכל ללדת ילדים ואשר בודדה לכל החיים ...כלכך נפגעתי, כלכך כאב לי בפנים , בבטן , לא הייתי יכולה לנשום עד כדי חנק ורק רציתי כבר לעלות לאוטובוס לירושלים . שתפסיק כבר. די . אני אגאד לעצמי . בסוף אני אצליח . אני לא מושלמת . אני אעשה צעד צעד ובסוף יהיה טוב. צריך להיות אופטימיים ולא להרים ידיים . אך שום דבר לא בא ברגל ואם אני לא אעשה אז שום דבר לא יעשה .
ובעניין הלימודים , 21/10 קרב, הלימודים עוד רגע מתחילים , ורק לפני שבוע סיימתי את כל המטלות ואני חופשייה לעבודה לטיולים וסתם להתבטל עם ספר טוב . קיבלנו את תוצאות ההגרלה של הקורסים לשנת תשס"ח ואמיתו של דבר לא קיבלתי מה שבאמת רציתי . GIS מערכות מידע גאוגרפיות ממוחשבות ,
קורס של שנה ג' בעיקרו אך נפתח עתה לשנה ב' ואני , לא עליתי בהגרלה ופשוט אין מקום בקורס ואי אפשר להירשם אליו עכשיו בתקופת השינויים שלאחר הגרלה זו . התאכזבתי מאוד . לפעמים צריך מזל בחיים , יותר משכל . והינה ההוכחה . האפשרות היחידה היא לעשות את הקורס בשנה ג' , אין ברירה אחרת. לא נורא ." נכון לא נורא ?" (המשפט שלי ושל הגר , לא משנה ...) ואז השנייה עונה "לא נורא בכלל"...חחח תמיד כיף להיזכר . (נוסטלגיה של צבא )
אני אסיים כעת למרות שבפי המווווון המון דברים : כמו טיול שלי ושל לירון , חבר של צביקה, בכרמל, נחל אורן , ועוד טיולים שאספר עליהם , וגם בירושלים , חרשתי את העיר העתיקה , וצעדת ירושלים , שהייתה מיוחדת במינה, נציגויות של ארצות העולמות ומיני קבוצות שהלכו בגאווה את מספר הקילומטרים ברחובות ירושלים :יפו ,בלצאל...ועוד (אני לא ממש זוכרת ).
יאללה , אוהבת המון המון
אורטלילוק . |
