|
|
|
|
21/08/2008 - אז אולי תגידו לי בבקשה.... |
באיזו רמת מובהקות אפשר לדחות את הטענה שהמרצה שלכם תמיד צודק ...???
טוב..נו אז נניח שהוא כמעט תמיד צודק ובכל זאת....הוא בן - אדם...בעיה מתחילה שהמרצה הוא -המרצה לסטטיסטיקה...ועכשיו ...מה הסיכוי שיטעה בבדיקת השאלה בבחינה??! וראו זה פלא , דווקא סיכוי גדול...אך כפי הנראה אחד מן האנשים שלא יוריד אף לו גרגר מערכו, על כן לבוח יעמוד הוא על דעתו לפניי ויתעקש על תשובתו הנכונה ללא עוררין ~ ואני בכל זאת, לא לשווא נלחמת פה על משהו , שלדעתי עקרוני מאוד ומשמעותי לטווח הקצר ובפרט לטווח הארוך, כיוון שכבר קרה לא פעם בעיות בניסוח השאלות בסטטיסטיקה .ולפני שאשב פנים מול פנים בשעת הערעור הלכתי ובדקתי מול מתמחים בדבר, ואחד מהם, גם הפעם תתפלאו, הלא הוא המתרגל של הקורס ...ניגשתי אליו עם טופס הבחינה , שאף לא ראה אותה כלל...ועמדדתי על כך שיפתור את שתי השאלות, שלגעתי בעיתיות בניסוחתן, ומטרתן חד וחלק להכשיל, מה גם שאינן חד משמעיות...יושב מולי מול הטופס , מגרד בראשו...חושב ומחשב...מתחבט בתשובה, דקות ארוכות..שנראות נצח...ומי יודע מה יענה עוד רגע...לאחר מס דקות המסקנה שעולה היא כי תשובתי (ללא מילה שאמרתי ) היא הנכונה...התפלא הוא שהתשובה לא נכונה ונסה להסביר שהשאלה יכולה להתפרש לשני פנים ואיננה מנוסחת כראוי...(איך זה יכול להיות..שאלה אמריקאית ולה יכולה להיות רק תשובה אחת...והנה ראו זה פלא אפילו המתרגל מתלבט כלכך הרבה...ואף לא בטוח בתשובתו...זאת מדוע...?) זה לא הסוף...ניגשתי לאחר מכן ...באופן מקרי לחלוטין לחוג לסטטיסטיקה וקוויתי להיתקלבאחד המרגללים הצעירים...ודווקא נתקלתי באותו אחד דעודה דוקטורט ..ניגשתי אליו...והתחלנו לשבת על הבחינה ...גם הוא התלבט גירד בקרחתו(שלא מזקנה)...והתקשה להשיב ...למרות שזו נראית שאלה כה פשוטה , הנוסח בעייתי ומטעה ...קיבלתי תשובה אך לא בביטחון של 100%...השלישית היייתה חברתי לבנניין שסיימה את התואר בססטטיסטיקה...והיא לטענתה בחרה בתשובה שאני עניתי...סיכומו של יום...אין לי תשובה חד משמעית...אך בביטחון אני יככולה לומר כי אכן יש פה בעיה בניסוח שאלות המבחן שאני ועוד רבי נפלנו עליהן...אז מה עושים? כותבים ערעור..ועכשיו מה הסיכוי שאזכה בערעור??מה הסיכוי שהמרצה ידחה טענתי... לכו תבדקו..כי לי כבר אין תשובה ...!הסטטיסטיקה לא עובדת. |
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
2/08/2008 - בשבחו של קרל אונורה "בשבח האיטיות" |
שלום שלום לכוווולם
סופ"ש עבר במהירות , בילוי ליל שישי ארוך מול מסך המחשב במירוץ כנגד הזמן רק לסיים עוד ועוד משפט , עוד ועוד פסקה , עבודה ולאחריה עוד אחת ...כי שתיים הגיעו לקיצן , ובשישי אחד הספקתי 2 ציפורים במכה , ולמחר עומדות העבודות להגשה מוכנות הישר לתא המרצה .
וכמוני כמו הרבה אחרים , חסרי שעות שינה, עובדה לא מהיום , עייפים , אך מרוצים (?) , עובדים ורצים לתפוס כל דקה , ומנוחה בקושי שתופסים , ואם כן אז זה ממש אבל ממש מקרה מיוחד , אם במקרה מישהו א\הזמין אותנו לאיזה ספא , וגם אז זה לא על חשבוננו , ככה ש"האשמה" שתפסנו רגע שקט עם עצמנו , שלווה חד פעמית , לא עלינו , כי אם על זה שהעז להזמין אותנו, לקבל את המנוחה שמגיע לכל אחד , אך אף אחד לא מנצל אותה ...כי העבודה חייבת להעשות , ואנחנו בני האדם , החל מהמאה העשרים , מעידן "לחיצת הכפתור" , נקרא לזה ככה , לא נחים רגע , מנסים להיות בטופ , לשלוט ולפרוץ דרכים חדשות בחיים ובעסקים , להגשים את עצמו ולהגיע להשגים, כי המצליח הוא זה שנחטף, ומגיע למקום הטוב ביותר ואז הוא גם המאושר באדם....???. זה עוד לא בטוח
לאחרונה , התחלתי להרגיש , שיש שינויים בחיי שחייבים להעשות . אם אדרש להצביע בדיוק על הנק' אותה ארצה להזיז , לא אצליח, כי קשה לי בדיוק לומר מה השינוי אותו עליי לעבור , אך אני סמוכה בכך שכל זמן שאני מנסה להצליח, ולהשקיע כמה שאפשר בתואר , להוציא ציונים הטובים ביותר , אני מפספסת את ההנאה שלי בדרך להוציא את התואר הראשון , ובכך הפספוס הגדול בעיניי...פתאום התחלתי לבהבין, כמה חשובים הם ההנאות והדברים הקטנים, כמו מנוחה ושיחה שקטנה על כוס קפה עם חבר , לצאת לערב לרקוד , או סתם שיחת נפש מול השקיעה...יוגה ...שהפסקתי לעשות מפאת חוסר זמן ,דברים קטנים שתמיד הופכים אותי למאושרת...ופתאום "הזמן" גוזל" ממני הכל...הייתכן.???
והאממ., ספרים רבים קראתי ועודני קוראת...בכל מה שקשור למשמעות החיים, ניהול זמן, שליטה בלחץ ושאר דברים שקשורים לאלו...כמו "מי שטעם יין הונגרי", "להתבגר צעיר", "סוד האמת", "הנזיר שמכר את הפרארי שלו " , "התמודדות עם לחצים " , "שליטה בלחץ " , "הכל אפשרי" ...אך ספר אחד , גרם לי להתחיל באמת לחשוב ולרצות לעשות את השינוי הזה :" בשבח האיטיות " ..., על תרבות המהירות והרדיפה שלנו אחרי ...אחרי ....הזמן ? תרבות המהירות שדחפה את כולנו לעשות הכל מהר , לסיים כמה שיותר בזמן הקצר ביותר , כי זה העומד בפחות זמן הוא המצליח מבין כולם , האמנם ?
לאכול מהר ? ללכת מהר בלי להעיף רגע מבט על הסביבה , על החיים מסביב רק להגיע לאן שצריך להגיע , לסוע מהר, לאכול את הדברים המהירים ביותר כמו הגאנק פווד המככב בעולם המאה 21 , להיות מטורפים אחרי הזמן , ולא להקדיש אתה האהבה לאנשים הקרובים אלינו , ולתת לרכבת לעבור, לעבוד קשה מידי , לא לנוח רגע , להתמוטט , ויש גם מי והרבה שפעילות גופנית היא מחום לתמחום וחבל...כי הבריאות תשלם את המחיר ...אם לא עכשיו אז עוד כמה שנים ...
החלטתי לעצור לרגע , כי לימודים זה לא העיקר , הרי בכל תחנה בחיים תמיד יהיה משהו מלחיץ ומטרה מול העיניים שנציב לפנינו בה נרצה להצליח ולהיות הכי טובים , אז...מתי צריך לעצור ולהירגע , ולהנות מהדרך , מהחיים שלנו שניתנו לנו במתנה...ולא להבין מאוחר מידי כי כל הזמן רק עבדנו ועבדנו ורצפנו אחרי ההצלחה והרצון להיות עשיר ....ומאושר ???!!!
החלטתי שאני עוצרת , ונותנתלעצמי רגע לחשוב ולהביט בנוף מסביבי
להנות
לא להרוג את עצמי
כי זה עולה לי בבריאות
בחוסר שעות שינה
חוסר איזון נפשי
חוסר מנוחה נפשית
פחות כושר ...לפרות ההקפדה...בכל זאת מס האימונים השבועיים פחתו...וזה לא אמור להיותככה...כי הכושר הגופני הוא חלק מהחיים וכי לכל דבר יש להקדיש את הזמן...
בכל מקרה...אני מקווה שהדברים להלן העירו אתכם , גם אם אחד או שניים , עיניו נפקחו ...והבינו מהי הדרך הנכונה לאורח חיים בריא ואיכות חיים טובה...אחרי כל הסיסמאות בספרי החכמה הרבים המתפרסמים בכל רגע , ועוד גאון חשב שהמציא את המהפיכה הבאה ...
שלכם ,
עם המלצה חמה לקרוא את "בשבח האיטיות " / קרל אונורה
אורטלילוק
שבוע טוב ורגוע ! |
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
31/07/2008 - אומץ , אז מה הוא אומר ? |
יושבת מביטה אך לא אומרת מילה
איך אפשר
ורגיל שהמילים נעתקות מפי
איך הוא מעז לצעוק
איך ההוא אומר מילה זו או אחרת
ולמה רק אני שותקת ומתגמדת
למה פשוט לא לפתוח את הפה כמו כולם
ולומר את מה שיש להגיד
למה תמיד להנהן בראשי
כהסכמה ותו לא
אין מה לומר הכל נכון...תמשיכו בשלכם
מהיכן אומץ? לומר? לעשות ? להיתקדם? לקפוץ בנג'י...(טוב אולי הרחקתי לכת)
מהיכן האומץ? לא לחיות הפחד בפני המהלך הבא?
אולי מי שאין לו אומץ, עדיין חי בפחד מהלא נודע..? ומפחד להצליח? או ליפול ?
ואז מה ? מה יעשה?
מי שלוקח סיכונים??? גם בו הפחד מצוי ,זה ודאי, אך מתגמד לקראת הרצון להצליח
ולהגיע צעד אחד קדימה . . .
החששות והפחדים ניתנים לשליטה ...זה עדניין של תרגול ושל זמן,
בטוח
מנסיון
כל דבר בהדרגה
כל שינוי לוקח את הזמן אך מושג לבסוף ...
אני מקווה !
שלכם
אורטלילוק
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
31/07/2008 - הדברים המעצבים בעולם ...מכירם את אלה ש:מהמכון כושר עד העולם האמיתי |
מכירים את אלה שדופקים הופעה למכון כושר??
מכירים את הבנות האלה שמגיעות עם בגדים מינמלים???(זה לא חוף הים פה בכל זאת)
את הגברים עם המכנסונים הצמודים...? לדעתי זה מכוער
את אלה שחושבים שהם בכוכב נולד באמצע הריצה ומתחילים לשיר?
את אלה שנדחפים למכשירים האירוביים?
את המבוגרים האלה שמנסים להתחיל עם כל מה שזז??
את אלה שחושבים שהם נראים טוב??
את אלה שמתחילים להסביר לי כאילו הם מבינים משהו מהחיים שלהם ועושים אותי בור ועם הארץ?
אלה שנרדמים על המזרון של הבטן?
אלה שעושים בטן בכאילו?
את אלה שנראים טוב , שבטוח תפוסים
את האמריקאים המושלמים?
את אלה ששותים משקאות חלבון?
אלה שחושבים שזה הבית שלהם?
אלה שלא מפסיקים היסתכל על עצמם בראי?
ויש עוד הרבה....גם מחוץ לעולם הכושר:
מכירים את אלה שהם חושבים שהם אלוהים???
מכירים את אלה שמצטערים על כל דבר בעולם ?
את אלה שלא משנה מה אוכלים תמיד נשארים רזים???
את אלה שהולכים עם סדנלים עם גרביים גם בקיץ גם בחורף ?
אלה שאומרים כל מילה שנייה כפרה???
אלה שחושבים שהם נראים טוב...??? כי הם לא
אלה שדופקים הופעה לכל מקום???
אלה שלא יכולים בלי הפלא ???
אלה שבאמצע המבחן מתחילים למצוץ/לאכול/לנגוס בסוכרייה???
אלה שלועסים כמו פרה???
אלה שלמרות שרואים אותך...לא יחזירו שלום??? (כי הם אלוהים??)
או אלה שקשה להם להגיד שלום?
אלה שממתלוננים תמיד שהם עייפים (כולללללנו )
אלה שאומרים כמה הם אוהבים את המכון כושר ובעצם ...לא סובלים את המקום! ( זה במקרה לא אני, כאחת מכורה למכון כושר)
אלה שריח זיעתם במכון כושר פשוט אבל פשוט יוצא מדגר הנורמה(יש דיאודורנט)
אלה שמקישים במקלדת ללא נשימה...אז אתם יודעים להקיש...נו אז
אלה שטועמים את צמחי הדרך בטיול השנתי...אממממ כמה שזה טעים...
עצלנים
החתיכים התפוסים
אלה שאומרים שלא חורשים אבל חרשו שבועיים למבחן
רוסים שלא מפסיקים לדבר מאחרוייך במושב באוטובוס( בלי להיות גזעניים...פשוט שיתחילו להיות מודעים לעצמן שהם צועקים ולא מדברים)
אלה ואלה ואלה ואלה והרשימה עוד ארוכה ...
סופש טוב לכולם!
אורטלילוק |
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
29/07/2008 - גיאוגרף??? מה תעשה עם זה? |
היי,
רב שלומות לכולם ,
החלטתי שצריך לגלות את הקלפים ולאמר את האמת על הלב , שיושבת בי כלכך הרבה זמן , ופשוט צריכה להיכתב זה מכבר .
כן , כן , אני סטודנטית לתואר ראשון באוניברסיטה העברית המכובדת , כאן בירושלים , חיפאית בדם , אך אהבת אין קץ לעיר זו ירושלים . זו השנה השנייה , או בעצם תום השנה השנייה , וכבר מחר המבחן הראשון של הסמסטר האחרון ועוד רגע "עולה כתה "...מגיעה כלכך מהר השנה האחרונה של התואר .
את התואר אני עושה במקצוע הגיאוגרפיה , והמהדרין עודם יאומרו : תואר בגיאוגרפיה ואחרים "המשווקים" יאומרו : גיאוגרפיה ופיתוח סביבתי או גם גיאוגרפיה ותכנון סביבתי / עירוני , לא שזה פסול , זה מדויק ונכון ,לימודי הגיאוגרפיה רחבים כלכך ובין היתר עוסקים גם בעקרונות התכנון העירוני הרווח בארץ , ועל ההיסטוריה והעבר אך לא זה עיקר הגיאוגרפיה , אם כי תחום התכנון העירוני וההיבטים הכלכליים הופכים לבולטים וחזקים יותר ויותר בתחום עם הזמן ..אך ברור שהתואר השני בגיאוגרפיה עםההתמחות במכון ללימודים עירוניים : כמתכנן ערים , יהיה מדויק ונכון אז לאומר : "גיאוגרפיה ותכנון ערים /עירוני "
.בכל אופן , אחרי ליבון הדברים, בתור גיאוגרפית נשאלת לא פעם , "אז מה תעשי עם זה? ואני עונה : "קופאית בסופר" , מספיק כי בשאלה זו יש מעין זלזול במקצוע , לא זו בלבד אלא גם בכבוד שלי בתור מי שמעיזה בכלל ללמוד מקצוע כל כך אבל כל כך ..."שלא עושה כסף" ...נכון , זה לא "לדפוק" חשבונות לאנשים וזה לא לנהל את העולם כמו שלומדים במנהל עסקים וזה גם לא "לכלכל" כל דבר כמו שלומדים בכלכלה וזה וגם לא מחשב מהלך על שניים כמו שלומדים במדעי המחשב כי מחשב זה "בעלך" / אישתך ...ובכל זאת זו אהבה למקצוע , אהבת הארץ , אהבת אדם וסביבה, ידע נרחב שנוגע בכל תחום : היסטוריה , פיזיקה , כימיה, אקלים ומזג האוויר , תופעות טבע , אדם בע"ח ,אדמה , קשרים בין אנשים, קשרים למקומות , ניתוח מגמות תופעות במרחב , סביבה , ניהול , כלכלה אורבנית , תיירות , התנהגות האדם , ובעצם , שכחתי משהו ??? אולי בעצם הגיאוגרפיה היא שנוגעת בכולם ואין להפריד אותה מאף לא אחד ??? בל נשכח את מערכות GIS תחום ההולך ומקבל תאוצה בתחום המיפוי והכרטוגרפיה ...
הרבה מבנינו אכן פונים לתחום התכנון העירוני , המוצא את מקומו בשוק לצד האדריכלים, המהנדסים ושאר "ממיני המכובדים" , עבודות בחברות תכנון שונות , כמו גם בגופים ממשלתיים ורשויות מקומיות ...מדריכים , מרצים , כן וגם מורים - תתפלאו למרות שבאחוזים קטנים כלכך וזה חבל!
חוששני שאהבתי למקצוע רבה כלכך ,והחיבור הבל ינותק למקצוע האהוב הזה ימשיך וכי האף המתעקם של האדם מולי ממשיך להתעקם לשמע העובדה ש" למה את עושה את זה לעצמך " , ואני שואלת אותו למה אתה מתאהב במי שאתה מתאהב... ו..בכל מקרה ...כשאני נשאלת לשאלה : מה את לומדת ? אני ממשיכה להשיב : גיאוגרפיה .... , ומייד מוסיפה ,"קופאית בסופר" כתשובה לשאלה הבאה...ואם תרצה לדעת באמת : לך תשאל את הנסיך הקטן - מהו גיאוגרפף אמיתי ???
שלכם ,
אורטלילוק |
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
20/07/2008 - סופ"ש ארוך ויומולדת 23 |
שלום
סופ"ש ארוך בבית, מיום חמישי, כן, נקרא ארוך בשבילי . אחרי הרגל קבוע לבלות חצי שישי וחצי שבת בחיפה, השבוע בתום סיור שנערך בצפון, חזרתי הביתה ישירות. החלטתי לרדת בצומת מגידו, כשהמרצה היה בטוח שעובר שם קו לחיפה, שכן קו אוטובוס לחיפה היה רשום בברור על גבי התחנה...ומי כמוני, תמימה , שאומרת לעצמה...ברור , ברור שעוברים פה אוטובוסים...אושלא...חור שבחורים...אחרי ברור של מס' טלפונים מסתר שלאעובר שם אפילו לא קו אחד...ומה לעשות...כןכן..בחום הצהריים הכבד, התחלתי צועדת לעבר הצומת הראשית, כי על טרמפים לא העזתי בשום פנים ואופן לעלות, בשום מחיר שבעולם, אבל סוף הגעתי, כי מה שלא עושים בידיים עושים ברגליים, אה ?? משם כבר נסעתי לעפולה ולחיפה...סה"כ ...ארצינו קטנטנה במימדיה , ודרכיה לא רבות , למרות השיר היפהיה ..הדרך ארוכה היא ורבה רבה....וכן הלאה...אפשר לאומר שבארץ שלנו...אפשר להסתדר ...לפתוח את העיניים ואת השכל...וללכת ...בכל אופן , הגעתי אחרי כמה שעות טובות הביתה , מאושרת , יום לפני היומולדת...23 , מאושרת ...אפשר לאומר...אחרי אדישות שעטפה אותי ברוב שעות היום , מצאת השחר...הצהרתי בליבי שאני לא חוגגת ולא מזכירה את היום הולדת , למרות שדבר זה קשה מלהימנע, כיוון שתמיד יש אלה שיזכירו לי - הקרובים אליי בחיי, מן הסתם, אך אני עצמילא אוהבת ימי הולדת , למה? לא יודעת? אין תשובה ...פשוט ככה...בלי סיבה . מעדיפה לחגוג חגים...או שבתות...אבל ימי הולדת , לא נראה לי דבר ייחודי...כי אם אצליח להפוך כליום ליומולדת- למאושר בחיי ,אזי הצלחתי לעמוד במשימה ...
בכל אופן , אני מקווה שאתם חוגגים , ולא כמוני חופרים ומתפלספסים על אה ועל דה ..כי תכל'ס : תתחילו להנות , בחיי...
חוץ מזה...
זו התקופה הלחוצה , עומס של עבודות , נסיון לדחות מה שלא דחוף מעכשיו לעכשיו , תחנונים ממרצים , להגיש למחר ולא להיום , בקשות , ומה לא...בעצם מה שרק יעזור לזכות בעוד דקת זמן שתתרום למטלה הבאה שעומדת לפניי...אולי זו הדרך , מי יודע ?
סופ"ש שמוליק , חבר טוב שלי (לא במובן של זוג.. אולי אי פעם אצליח למצוא הגדרה לזוגיות המוזרה הזו) הגיע לישון אצלי, נסע לבלות עם חבר'ה בים , שלפי הבנתי מנהג קבוע , מסיבה שנערכת מידי שנה פשגישת חבר'ה מהצבא, ומי שאני שאומר לו לא ללכת...לאחריה, הגיע אליי לישון...היה ממש כיף , נהניתי איתו בסופ"ש ...דיברנו , היינו ביחד ...ואולי אני נמשכת אליו קצת...פעם נמשכתי אליו יותר, היו פחות , אבל בכל מקרה ממש נוח לי איתו ואני מרגישה כלכך קרובה אליו , שזה כלכך כיף , ובכנות זו הרגשה שאף פעם לא הייתה לי עם חבר קרוב.. להוציא חברתי הטובה , נואית .
אליי לזופש, הזמנתי בערב כמה חברים , לסרט , ולמן חגיגת יומולדת 23, קטנה שכזו , היה נחמד , למרות הסרט היה מעט מוזר, וסמתי שכזה..."הדייט שתקע אותי" ...מי שראה בטוח מבין על מה אני מדברת .
בדקות אלה, אני מבינה שעליי לקצר, שכן העמדתי לי שעות שינה, ולפי מה שאני רואה - גם הפעם לא עמדתי בזה, ללכת לישון ב- 12 , מינימום 6 וחצי שעות שינה, בתור התחלה...לכן אעווווףףף ברגע זה לישון, גם עליי לעבוד בשות הבוקר מחר !!!
שלכם אוהבת תמיד,
גם אותך נואית'וש, ואת שמוליק לא שוכחת אף פעם
אורטלילוק
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
11/04/2008 - חום חיבוקך |
לא פסקתי לרגע עליך מלחשוב
מדמיינת כל לילה דמותך כה קרוב
מחבק גופי בחום וממלאי בחן וטוב
הגעת אליי , באת לביתי
הכרת הוריי וכעת רק שנינו בחדרי
מביטה בך נבוכה בכדי
ברגעים זה אל זה קרבנו וליטפנו
נגעו ברוך שפתינו
כחלום מתגשם בחיינו
התבדחנו רקדנו,על אב ועל דא שוחחנו
זה מול זו נעמדנו-
לנצח מחובקים -
לפתע מול המזח כמו שייך לנו
ואני חדלתי מלחוש ברוח קרה
ושיער ראשי מתנוסס לכל עבר
כי מחמם אתה גופי כלהבה
מתקשים מלהתרחק אך רוצים בקרבה . . .
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
11/04/2008 - מילים שאומרות הכל |
קמה עם שחר ,
אך האור סביבי כהה
מנסה את יומי ברגל ימין
אך צועדת בלאט אחורה
ימי יגון הוצפו בדמעות המלוחות
ואני טובעת בתוכן אצה לעזרה
מרימה ידיי מעלה
בקול שאון הגלים
והחופים הזהובים מתרחקים והולכים
אך זו אני שנעלמת
כי הם עודם שם
צופים בי ללא מלל
נבלעת בגלי השפל
ידעתי כי אין מוצא
ואין בן שיח ולו אחד
היושב ומחכה לי
לנגב דמעות לחיי. |
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
7/04/2008 - "חופש" של מבחנים |
היי כולם
יושבת מול המחשב, חסרת מעש...כן בטח...סדרה של מבחנים החל מיום חמישי, קצת לחץ לא יזיק לי ...אך האדישות חולשת עליי, וללמוד ממש לא בראש שלי , בקושי יושבת על הכסא, ואם כבר על כסא מול המחשב , אז המילים של חומר הלימוד מרחפות מול עיניי, ואין לי מושג מה הן אומרות, העיקר שקראתי אותן, נכון?או לא...האמת שימים עוברים, ואני לא מרוכזת , לא לומדת , עסוקה בדברים אחרים, הראש שלי עסוק בדברים אחרים . שבוע שעבר , שישבתתי במחשב של אחי, בסופש בבית בחיפה, גיליתי עליו משהו , שאני חושבת שלא הייתי אמורה לקרוא...אבל אני יודעת ואני לא מכחישה יותר...במילים לא ישירות, הבנתי את זה גם בהודעת אסמס , ובשיחה קצרה , כאשר התקשרתי לשאול אותו מה נשמע , ואז סיפרתי לו שראתי משהו ממש מוזר ...זאת אומרת המסנג'ר שלו היה פתוח ואין סוף גברים כתבו לי הודעות, כלומר אליו - לאחי . מה גם שהדברים שאמרו היו די גסים . שאלתי אותו אם הכל בסדר ואמרתי לו שאני דואגת לו , אני מקווה כלכך שזה לא נקרא חטטנות , כי ממש לא התכוונתי לקרוא שום דבר...
]שוט קשה לי לחשוב שאחי - אוהב גרים ...סך הכל בן 19 . מאז אני די מבולבלת, הוא גם לא מדבר איתי על זה . אולי הוא עצבני שגיליתי את זה . אני לא ממש יודעת . אך שאלתי אותו באס אמ אס אם אמא יודעת משהו והוא אמר שלא . בכל אופן . אני מרגישה רע, רגשות אשמה , ואויל בגלל זה אני לא מרוכזת בשוםדבר וררע לי כלכך ...בגלל כמה דברים . ואולי רע לי בגלל שאין לי אהבה , ואח שלי שאויל בכל זאת טוב לו והואמאושר והוא יודע מי שהוא באמת, מה שאני לא ....אני עדיין מחפשת את עצמי ואהבה לא מוצאת , מתחת לשולחנות כבר חיפשתי ואין ...פשוט אין כלום. מה גם נשארתי בלי שקל ....בזבזתיכל מה שהיה לי , ואני מפחדת אפילו להעיז לבקש משהו מההורים שלי ,משקשקת, מה גם שאין לי ויזה , הוא נבלע לי במכונה שמשום מה לא זכרתי את הקוד האישי שלי . אלוהים כמה דברים קוראים לי ברגע מי היה מאמין , ואולי זה פשוט הגיע לי , שלא היה לי ערך לכסף ובזבזתי בלי חשבון . הכל מלמעלה ,אה ?
כנראה ...כנראה שבאמת מישהו למעלה רואה אותי ומשגיח עליי.....אולי....
שלך
אורטל
|
| • 1 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
31/01/2008 - בוקר טוב....???!!!????.... |
בוקר של "שביתה"...סתם..בוקר של שלג לבן שטף את רחבי המעונות פה ברזניק ,
בהר הצופים . פתחתי את העיניים, לקרע צלצולו של השעון המעורר , שהקיץ אותי משנתי , בשעה 6 וחצי בדיוק כפי שתיכננתי , לקימה מוקדמת לקראת השיעור ב- 9וחצי , כי אני להקדים ,בלי לחץ , עם שתיית הקפה והרוגע של הבוקר ...לפני שהכל מתחיל .
בדקתי עם פתיחת העיניים את האתר שלה אוניברסיטה , בו כתוב היה שגגגגגגגגםםםםם היום אין לימודים...לעזאזל...לא מספיק השביתה , האה ??
אז מה ...קצת שלג ...עוד לא הרג אף אחד ...האמנם ???!!
אויי וואיי אני מתחילה לאומר שטויות נראה לי
מצב הרוח שלי למרות נפלאות הטבע , והלובן סביב , והשמש המנצנצת עתה מאירה על השלג המתמוגג ונעלם לאיטו ...רגע עוד קצת . . . למרות זאת ...למרות הכל...מצב הרוח שלי לא משתפר , כי אני יודעת למה...ו]שוט אין לי כוח עוד פעם "לבכות" על זה כמו שהתבכיינית על זה אתמול...אני יודעת שאני לא שלמה עפ הגוף שלי , זהו , אולי ]שוט אני אפסיק לחפור בזה , ואולי אז זה יצא לי מהראש סוף סוף...
אני יודעת שבלי "ההפרעה" הזו , החיים שלי היו טובים פי אלף , אלא ששום דבר כנראה לא נפתר מעצמו .
חברה אמרה לי פעם שביום שיהיה לי בחיים דבר חשוב מ-"זה " ...אז אתחיל לחיות ...את החיים...כי עכשיו...למרות שנראה חיצונית כאילו אני מאושרת מכל אדם וחייה את חיי ..כל רגע מהם , אולי אני באמת בבאשליות . .. . כי הנה איך ביומיים של חוסר שיגרה...התמוטטתי ...אני יודעת שאף אחד לא מבין אותי ...אני גם יודעת שעליתי במשקל בחודש האחרון ובימים האחרונים אניממש ממדוכאת מזה , מה גם ...(אני חוזרת על עצמי מאתמול...) שלא הייתי במכון כושר...ועכשיו הוא סגור ....
אכלתי צהריים ...למרות שניסיתי לצום...אכלתי יותר מידי...אני יודעת....אלובים.מתי כל המחשבות הזדוניות האלה ייפסקו ???מדוע אני חוזרת חזרה לתוך התהוו וובההווו הזה ???מדוע אני חוזרת להיות ילדה בת 12 שלא מבינה דבר מהחיים שלה ...הרי מיציתי את העניין לא ???
דיי כמה אפשר .???
ובכל זאת...אולי אני עדיין שם , באותו מקום ואני לא רואה ממטר ....אה???מסתכלת ס"מ ליידי וזהו ...
לא רואה מי סביבי ...מה שמעניין אותי זה...שאני כואבת מבפנים ורע לי ...
טוב , חפרתי ...לפחות הגשתי תרגיל אתמול, נראה לי שכתבתי אותו די טוב...היה יותר לכיוון חישובי , פחות תיאורי ...במסגרת הקורס תהליכים הידרולוגיים עם אפרת מורין ...שהתחיל שבוע שעבר עם תום השביצצצה ...חחחעם פתיחת הסמס' א'...מרצה טובה לדעתי , מסבירה ברור , לא הולכת סחור סחור , ומגיעה ישר לעניין ולנקודהה ...אהבתי את ההסברים שלה , די מעניין בינתיים . זה קורס למ"א ש]תוח לתלמידי שנה ב' ו ג' ...ולמרות שאני היחידה משנה ב בכל זאת אני רוצה להישאר וזה לא מפחיד אותי ...
אני מאמינה שיהיה טוב ...לפחות עכשיו אני שלמה עם הקורס הזה ...לפחות משהו אחד אני שלמה איתו , אה ????
חחח
החיים האלה , מנסה לצחוק עליהם...אך זה לא תמיד הולך
מנסה לחייך אליהם...אך מעניין למה הם לא מחייכים אליי חזרה...זה לא הוגן
אולי אני יותר מידי פסימית וכי האופטימיות נעלמה ממני...או לפחות הולכת ומתמוגגת...אולי כבר לא נשארה בי...
מי יודע
טוב
נראה לי אני אנסה ללמוד ..משהו....לעזאזל למבחן שיש לי ביום ראשון...כי יש לי מספייייייייק מה ללמוד
תאמינו לי
שלכם
אורטל
ילדה /נערה / אשה ב"הפרעה "....????????!!!!!!!!!
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
30/01/2008 - יום של שלג אפרורי משהו |
יום שלג , יום של טוב ?
לא יודעת
אני תוהה על כך . . .
אני בירושלים , ואמורה היית ללמוד היום כרגיל בשעה 8 וחצי בבוקר , שיעור ראשון , לפקוח עיניים של בוקר קריר ופיהוק ארוך מול פניי המרצה ...אך זה לא קרה , כי שלגגגג , יורד , יורד ללא הפסק , ואני עוד חשבתי לתומי כי אתהלך בצעדי ענק עם תיק הגב הנושא עימו קלסר יחיד של שיעור פותח יום חדש , ואחרי 2 דקות על הליכה , הליכה מהירה ,בעצם ריצה , או ריצת מרתוןןןןןן????????או שחייה בתוך אמבטיית שלג ענקית הכוללת שטח של מעונות סטודנטים ???אני מוצאת את עצמי רטובה מכף רגל ועד ראש בכניסה לאנוברסיטה , מביטה בעיני השטופות , לא משמש כמובן בשערי האוניברסיטה הנעולים ,כי שוער ואין שומר ואין נפש חייה . לאחד אולי דקה , אולי שתיים ,הגיעו סביבי 20 סטודנטים...שלגוני קרח ממש , בקושי הגיעו , סחוטים מים , נעצרים מול השערים, עומדים עוד רגע לעשות אחורה פנה אחרי דקה ,כמוני שהיה צריך לעכל את מה שעליי לעבור עוד פעם , ריצת מרתון עד החדר ...הגעתי ! בסוף, לחדר . לא האמנתי
חחח..כלכך מצחיק, כנראה לא הבנתי מזה - ש--ל--ג
עכשיו אחרי שהרגשתי ראיתי הרחתי נגעתי...אני יודעת!
היום עובר , האמת, אני מודה ,לא כלכך טוב, אכלתי הרבה, כלכך הרבה, ותוך כדי כך אני מנסה ללמוד למנ\בחן הממשמש ובא עוד רגע .
אני יודעת שאני לא פתורה מהפרעת האכילה וכי כל יום הוא יום של הישרדות אך היום הזה הוא של קרב ממש , קשה לי , וכל הבטן נפוחה , ואל חלום הבלהות שאני מנסה לצאת ממנו, אני לא רוצה לחזור , זה לא קל , כשנמצאים במאבק תמידי , ויש מי שיגיד שכל החיים זו מלחמה אחת גדולה , ויש שיגידו שכל החיים זה אושר אחד גדול ואהבה . אני לא יודעת , מה שאני יודעת זה שלכל אחד יש צרות ואני מתמודדת עם שלי , ואולי אם אני מכניסה עצמי לדיכאון אז מ\באמת אהיה וחוסר הריכוז שולט בי כעת .
ילדה בהפרעה, נערה בהפרעה, אשה בפרעה ...מה הבעיות שלי ?
לפעמים הריקנות הורגת אותי , אולי ? אולי כן ?
מה לא טוב לי ?
אני לא אספר לכם כמה אכלתי , מה גם שלא הייתי מאז שבת בחדר הכושר , מה שמוסיף עליי את תחושת הגועל . למה אני עושה את זהל עצמי ? למה אין לי משמעת כממו שהייתה לי כשהייתי יותר רזה , כמו פעם ? ולמה אני נכנסת לכל הדאויות האלה , למה אניל א יכולה פ]שוט לחיות רגיל , בלי לחשוב על כמה אכלתי ולספור כל הזמן , ולהכניס עצמי למן שליטה כזו , הרי אין דבר כזה , אנשים לא חושבים על זה...אלא אוכלים כשרעבים ...כלככמה שעות , שלוש ארבע בערך...אוף...מתי אהיה טוב ???
אני כבר בת 22 סטודנטית שלא מבינה כלום מהחיים שלה ???
אולי ..אולי כן מי יודע |
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
11/01/2008 - ספורט של החיים או חיים של ספורט |
אהלן,
מה נשמע ?
סופש שבוע , אני כבר מפחדת לחשוב על תחילת השבוע ,כי רק הוא מתחיל וכבר מגיע לסיומו שזה באמת מפחיד . ואומרים שאם השבוע עובר מהר כלכך אז נהנים...אוף אלוהים אני רוצה שיעבור לאט לאט ...לתפוס כל רגע ...לא לתת לו לחמוק .זה קשה ...שבוע נחמד עבר עליי...
הייתה לי תחרות יום חמישי , אליפות ישראל בטבריה , למרחק 10 ק"מ נשים כללי ...לקחתי מקום 6 , למרות שהרגשתי אכזבה...כי הסוף שי היה רע...האטתי מעט , ולא כך רציתי לסיים...אולי חלוקת הכוחות שלי ברבע האחרון ךא היה מתוכנן כראוי...אני חושבת...שנתתי את הספרינט מוקדם מידי ולא נותר בי כוח לק"מ האחרון ...כוח דיו ...כי הספרינטים שלי טובים...בכל מקרה מקווה ליותר טוב בפעם הבאה..במירוץ הבא...חוץ מזה , נואית החברה הכי הכי שלי , ביקרה אותי , מדהימה הילדה הזו , באה אליי מיחפה לירושלים ,אני כלכך מעריכה את זה שאין לכם מושג כמה , היא כלכך חשובה, (מודה שבאותו רגע כעסתי עליה למה היא לא הודיעה לי ...כי הייתה צריכה לבוא אליי תלמידה פרטית...)בכל מקרה הדברים הסדרו מעצםם...חיבקתי אותה כלכך...לא האמנתי שבאה , אחרי שלא התראינו כלכך הרבה זמן אולי חודשיים, פחות או יותר , הפסקתי לספור...אבל לא הרגשתי ריחוק , דווקא להיפך...יש לנו כלכך ..תמיד על מה לדבר...ועוד פעם התחבקנו והתחבקנו ולא האמנו שתינו שאנחנו מתראות...כאילו מישהו מנע מבעדנו להתראות...אולי המרחק עושה את שלו...אני בירושלים...חוזרת מעט הביתה לחיפה ...ואולי גם הזמן-או חוסר הזמן ליתר דיוק עושה את שלו...כל אחת עסוקה בענייניה ...
שמחתי כלכך ...עשתה אותי מאושרת שבמאושרים במן רגע קסום אחד .
אחד האנשים שאני כלכך אוהבת ..וכלכך מפחדת לאבד...כמו משפחה ..ולפעמים אני חושבת שיותר מזה .
אני יושבת על סטטיסטיקה בקושי..בקושי מבינה ...כמו אטומה משהו...לא מתאים לי..בדרך כלל הכל נכנס לי לראש ומתיישב בתא המתאים...והכל מתחבר לי..ופתאום -כלום...אני אנסה להבין קצת...נראה מה יהיה...חוץ מזה הבת מצווה של אחותי מתקרבת..מתקרבת... ואני קצת בלחץ , מקווה שיהיה טוב...
מישהו אמר לי פעם...מה את כלכך בלחץ..חיים פעם אחת...אם את כל הזמן בלחץ,איך את מצליחה לחיות...אין לך חיים...זה אולי נכון..אולי לא...אך יתר אדישות גם לא תביא אותי רחוק ,אה?
שלכם, אורטלילוק ! |
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
23/12/2007 - שבוע חדש בפתח של האחת והיחידה : אורטל קרן ...כן בטח |
יום ראשון, ועדיין שובתים, כל יום כקודמו ולא רואים את סופה של השביתה קרב. כבר חודשיים, מי היה מאמין.. .לפני חודשיים החלפתי שיחה עם פרופ' אחד , שאני מכירה משיחות חולין , בחדר הכושר , פרוופ' פורסט, אם אני לא טועה בשמו , אמר לי שהשביתה לא תראה את סיומה לפני דצמבר ואני צחקתי, כי קשה היה לי להאמין...היום או בעצם לפני יומיים, כשפגשתי אותו, הודעתי לו בהנהון ראש , שהדברים שלא התאמתו...צדקת , גבר! ואנחנו הסטודנטים סובלים מזה יום יום...כל החיים שלי ,שלנו קפאו על מקודמם, וכי אין בידנו לעשות דבר...אולי יש ..אבל לאף אחד אין באמת כוח כי כולם כבר הפכו להיות אדישים, וכי לי נמאס כבר להקשיב כל יום בחדשות , כי המצב לא השתנה וכי לא הגיעו לא למשא ולא נעליים...בינתיים אני לומדת..בקושי 2 וחצי קורסים...עובדת מעט...ומעבירה שעורים פרטיים במסגרת החונכות...ובין היתר מתכוננת למרתון טבריה שיחול עוד פחות מחודש , ונראה לי שהכושר שלי ירד , לפחות זה מה שמראה הדופק שלי במנוחה, לכן , לפחות את זה אשים לי למטרה , וא לא למרוץ הזה אז אולי אשתפר חזרה עד למרוץ הבא...בכל אופן, גן בת המצווה של אחותי קרבה , ואז אז אני חייבת לרדת קצת במשקל...לפחות את 4-5 קילו המיותרים שלי, שעליתי בשנה האחרונה,עלית 5 קילו,שזה מפחיד,די הרבה...עליתי מ63 ל 68, די , נכון זה הרבה? אני חייבת להראות טוב, אין ליכוח לכל הערות של לוטשי העיניים..מה גם שכמה חודשים אחרי בת דודתי ,גלית,מתחתנת, וחסר לי שלא אראה שם טוב... שיהיה לסתא שלי מה לאומר...בקיצור..שאלה יהיו הצרות...מה שמזכיר לי שלפני כמה ימים , ישבתי עם חברה והסברתילה את החומר בסטטיסטיקה, הגיע אחד הידידים שלי, שאל לשלומינו, והיא ענתה, "חרא", "לא משהו", אז חיים שאל אותה: בריאות או לימודים? אז היא ענתה:"סטטיסטיקה...,אז הוא אמר:"אז זה בסדר "וחייך וההמשיך לדרכו..וגם אני חייכתי בהנהון ראש ....אז קחו את זה כמסר לחיים , אה?
לילה טוב ,
אורטלילוק
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
25/11/2007 - כמעט אמצע סמסטר עדיין השביתה נמשכת |
יום ראשון, שבוע חדש בפתח ,שבוע של עוד ימי שביתה ,שביתת המרצים שחושבים שמגיע להם עוד .
אני לא בטוחה בזה , עוד פיצויים הם דורשים עוד כסף , באמת , כלכך הרבה אנשים בקושי מסיימים את החודש ,אם בכלל.שלא נזבר על נזקקים ,מקבצי נדבות,, חסרי כל ההולכים ומתרבים מעת לעת...ואילו הם - המרצים תלוננים , באמת ...דיי עם זה ,יש דברים חשובים אחרים המצריכים התייחסות ...ואתם יודעים מה ,לדעתי דווקא שביתת המורים - מוצדקת...בכל אופן , כבר ממש לא איכפת לי , אני לומדת את ה- 3-4 קורסים שלי ושטה בזרם , ידיי כבולות וכל שנותר לי זה לקוות שתסתיים השביתה הארורה הזו , שמשביתה את כמעט לגמרי את מערכת ההשכלה הגבוהה,וזאת מדוע ? כדי שידחפו לכיס שלהם עוד כמה עשרות שקלים ואז הם יסתמו את הפה ...(סליחה על הגסות ...אבל צריך לשים לזה סוף)...אך כעץ , שוב פעם אני אומרת ...הזעם הזה התעורר בי כבר לפי הרבה זמן...אך כבר שקט,ואני אדישה ותו לא .
בכל אופן , יש לי חיים , אני מקווה , אחרי הכל. אז אני לומדת מעט , משתדלת , עובדת על עבודות ועובדת בעבודה הקבועה שלי 4 וחצי שבעות בשבוע בספריית המפות ,מטיילת קצת בעיר , מתאמנת , הולכת לסרטים ,לפעילויות חברתיות באוניברסיטה (מטעם בית הילל)משתדלת להנות כמה שאפשר מהרגעים של השביתה שלפני הלחץ האטומי שייכנס לתוקפו מרגע סיום השביתה , כי כמו שאומרים ,צריך בכל זאת להסתכל על החיים דרך עדשות וורודות ...שבוע שלישי זה שלא יצאתי הביתה כיוון שהיה לי די מה לעשות ,שכן בבית אני לא עושה דבר , על כן הודעתי לאימי שאני לא מתכוונת לחזור הביתה ( למרות שהגיע סוף השבוע השני שאני פה בירושלים ) .אימי שאלה למה...וטענתי שיש לי די מטלות לסיים ...
ספק אמת לאמיתה , ספק תירוץ -רק לא לחזור הביתה "לבארדק " אני בכל אופן , נשארתי , לשקט לי ,בפינה השקטה שלי פה , והאמת שהיה זה סופש די נחמד . למדתי לסטטיסקיה והכנתי את התרגיל ,הייתי במכון , וישנתי ,וישנתי .כלכך עייפה . אני ישנה מעט מאוד לאורך השבוע , 5 שעות בערך , זאץ אשמתי אני מודה -הולכת לישון מאוחר וקמה מוקדם מאוד , וזה בטבעיות , באמת , ככה אני קמה וזהו! אז התמוטטתי בסופ"ש , זה מותר . (נכון ?)
השבוע אני הולכת ל"יד לקשיש" ליום ההתנדבות מטעם בית הילל , מקווה שיהיה נחמד , טוב לעזור ולתת מעצמי קצת, לפעמים, זה לא מזיק ...אני מרגישה שזה כלכך חסר לי , הנתינה הזו , שאליה הורגלתי במשך שנים בגמ"ח בחיפה נו"ש , שם התנדבתי באופן קבוע , אולי אאמץ אץ המקום החדש 'יד לקשיש ' פה בירושלים...הריק הזה בלב משתלט עליי ואני מרגישה את הצורך הזה להיות שם ...לעשות משהו זאת למען השם ...
אני חייבת לעוף לישון, חייבת לשים סוף לשעת השינה המאוחרות שלי ..בסוף אצליח ...
לילה טוב לכוווולם,
אוהבת,
אורטלילוק
|
| • 1 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
11/10/2007 - שלום שלום ...אחרי כלכך הרבה זמן |
שלא כתבתי ,אלוהים יודע כמה זמן עבר מאז שכתבתי בפעם האחרונה פה (טוב ...אפשר לבדוק זאת בלחיצת עכבר בעצם...),למרות שפעמיים כתבתי כאן ,אך הכל נחמק לי בלי משים ואל היה בידי את הכוחות לכתוב הכל מחדש ...עצלות לשמה אני חייבת לאומר , הדברים נשכחים ונעלמים ,רק הזיכרון מנציח , אך בוחר לו מה טוב לו לשמור ומה לאו, על כן המלחמה נגד העצלות קשה מנשוא (טוב אני מגזימה אני יודעת) ...אך אני צריכה להילחם בה.טוב.די לברבורים ונגיע לעיקר...כבר כמעט חודש שאני בשגרת עבודה , התחלתי לעבוד במחלקת המפות בחוג לגיאוגרפיה , החוג שלי , שאני נהנית ללמוד בו ומסתבר גם לעבוד בו ...למרות שהעבודה לא קלה , בייחוד בתקופה זו, ספריית המפות עוברת שיפוצים , שלא נדע מה עושים שם , שוברים קירות , משנים, הורסים, מחדשים ובונים , אנדרלמוסיה אחת גדולה(ושוב,שלא נדע...) ולמה ?למה כל זה ? כי פרופסור אחד צריך חדר , כן , צריך חדר , על כן אנחנו מפנים את חדרנו עוברים זמנית לחדר ליד מזכירות הגיאוגרפיה כי בינתיים יש שם שיפוצים , מקטינים את חדרנו ואת החדר הקטן שם מאוכסנים מפות ,אליו ה-פרופסור הדגול אליו הוא יעבור ...לפעמים אני מרגישה כמו חמור , להרים לסחוב , להזיז להניח , להדביק לארוז, זה לא כך בדרך כלל , זאת כיוון שהגעתי בזמן"לא טוב" , ומדוע במרכאות כפולות ? כי יחד עם זאת קיבלתי לעשות שעות נוספות, כי יש צורך בעוד ידיים עובדות, אין אנשים די על מנת לעמוד בכמות העבודה שיש , כך שהשבוע , למשל , הגעתי כל יום , עבדתי 4 שעות כל יום ולפעמים קצת יותר , נחמד מאוד , אז אל לי להתלונן , כי כל דבר יש לומר כי הוא לטובה , גם אם באותו רגע נראה כי סוף העולם קרב , לטווח הארוך...זה משתלם , לא כן ? אני כבר מחכה בקותר רוח לתלוש המשכורת הראשון שלי , שאוטוטו מתקרב המועד לקבלו( אין צורך לצהול יותר מידי , ספק אם אגיע לסכום של 600 ש"ח החודש, אם כי זה ייתכן, רק החודש הזה , כי החל מהחודש הבא , מהעת בו אתחיל את לימודיי, אעבוד פעם בשבוע בלבד ביום חמישי, שעתה גם עם היום האחד הזה יש בעיה , כיוון שבתקופה הקרובה ספריית המפות תהא בחדר זמני עד תום השיפוצים(חדר הסמינרים) אזי צמצמו את שעות הפעילות שלנו לשלושה ימים בלבד ...אילו ימים אתם שואלים ... יום ראשון,שני שלישי...ואילו אני עובדת יום חמישי, היום היחיד הפנוי שלי...אני מקווה שהכל יסתדר ואולי רחל ( המנהלת שלי ) תאפשר לי לעבוד את מספר השעות המעטות הללו בספרייה...יהיה טוב כמו שאומרים . לעיניין העבודה , נראה שברברתי די וכי יש בפי דברים רבים , שאינני יודעת מהיכן להתחיל...
לאחרונה היחסים עם אימי שבו להיות מתוחים, אחרי תקופת שלווה ונראה שאני זו שגורמת לכך.אני מרגישה שלפעמים אני מתנהגת כמו ילדה קטנה שמחפשת איך לעשות" קונצים" (מילה שתמיד הצחיקה אותי ,שסבתי ז"ל הייתה נוהגת לאומר ) ,אך זה לא ממש כך, בבקשה תאמינו לי.הפלאפון שלי קרס , כי כל פעם שמנסים לענות לשיחות או להתקשר לפלוני , אזי אין האדם שומע אותי ואני משוחחת עם עצמי "דבר אל העצים ואל האבנים" כמו שאומרים, אמי כעסה שלא דאגתי לתקן אותו , ושאינני מנסה ליצור קשר טלפוני ,שכן אפשר לבקש ממשהו טובה קטנה , וכמה זה לא בסדר שאני מבזבזת כסף רב על שליחת הודעות(מי ישמע...כאילו שיחת טלפון לא תעלה לי כסף...חחח).אני אטפל בזה , אני מבטיחה לעצמי עכשיו ,ארד העירה היום , לסניף של אורנג' ואבדוק את העניין ,מה ניתן לעשות .
לאמא היה יום הולדת אתמול ואמרתי לא אמרתי מזל טוב, אמרתי בחוסר עניין אני חושבת: צמד המילים מזל טוב עם שלושה סימני קריאה כתובים בהודעת סמס כמו לצאת ידי חובה , אך העיקר שכתבתי גם עם השעה הייתה כבר מאוחרת ,בכל אופן, העיקר הכוונה ,ואני חסרת סבלנות לדברים , ולצאת הביתה בשישי גם אין לי חשק .הצעתי שירה בציבור לרגל יום הולדתה , ולהזמין מספר חברים לפיקניק, שלדעתי זה באמת מיוחד .אני חושבת שהיא ויתרה על הרעיון , למרות שאני ממש רציתי. שירה בציבור , שירי ארץ ישראל , האהובים עליי ביותר , מפדח ומצחיק זה נשמע , אך זו האמת , בת 22 אני , דור שלישי , הדור הצעיר , שעניינו רוק פופ, האווס טראנס , מסיבות ומועדונים , עינייני הם דווקא שירי ארץ ישראל, שירים של פעם, שירים שאפשר להתרפק עליהם , שירים לפני היוולדי ,אך חלק ממני , כאילו הייתי אז , הם חלק ממני,שקשה לי לתאר עד כמה . ולענייננו, אני לא חוזרת מחר , יום שישי מחר , ואימי לבטח תיכננה לערוך משהו, משהו סמלי , לא גדול מידי, בטח בחוץ ולא בבית , כי כמו שהיא תמיד אומרת : מסיבות עושים בחוץ! טוב , השכלתי משהו.אני יודעת שהיא לא תהא מרצה מכך כלל שתראה ותשמע(אם תשמע בכלל כי הפלא' שלי בנסיגה כמו בשעות השפל של הים )שאני לא מדיעה לסופ"ש.יש לי עוד חצי יום לחשוב על כך .
עם אבא גם לא דיברתי שבוע כמעט .אתמול שוחחתי עם אימי בטל' ציבורי , הואיל ועשיתי טובה לגשת לטלפון במרחק 2 דקות הליכה מחדרי במעונות .אני מתגעגעת לאבא . לפעמים אני חושבת שהחיים שלי , העולם שלי היה כלכך שונה אם הייתי חייה רק עם אבי ואחיי (אחי התגייס למען האמת-גם סיפור בפני עצמו)ואמי לא הייתה בתמונה. ספק אם היייתי רוצה לגור ולחיות פה בירושלים( היום אני כבר לא יכולה לחשוב שלא הייתי גרה כאן...לאחר שכלכך התרגלתי שפשוט התאהבתי בירושלים )היחסים עם אמי בשנים האחרונות שהעיקו עליי הם שגרמו לי לתפוס מרחק , ולמצוא לי את ה"נישה " שלי , המקום שלי , בתוך העולם הגדול , המסורבל שלי , דבר שגורן לי להרגיש טוב עם עצמי. יש לי עכשיו את השקט שלי , ואולי אמי הייתה אומרת עכשיו :"אין לך את מי להאשים" כי כל שקורה ונתון הוא בידיך בלבד " ...כן , אולי ...היום המצב שונה , דברים השתנו , דברים משתנים כל יום בעצם, אני עצמאית(מנסה להיות , אך תלויה כספית בהוריי) , עובדת( התחלתי ...)הוריי לא סביבי, יש לי את החופש שלי לעשות את הבחירות שלי וסדר העדיפויות שלי בלי שמישהו יאמר מילה , דווקא המרחק גרם לי לרצות להתקרב ולשפר את היחסים עימם , זזה לא קל , כי די הקשיתי עליהם , אני סבורה גם שהייתי איזשהו גורם הפרעה ,מכשול לחיים נורמלים( "זו עם ההפרעת אכילה,שתמיד צריכה לעשות אחרת , לאכול אחרת , זו עם העקרונות שלה "),היום אני מנסה להיות יותר חלק מההווי המשפחתי ולהתשלב בתוכם, הייתי אומרת , שכן בימים של סופי השבוע /שבועיים היחידים ,בהם אני רואה אותם , אני מסה לבלות איתם , שכן אין זמן לריבים , אז פשוט לא רבים ,וכך למעשה המריבות פחתו .אני לא רואה בכך בריחה מהמציאות , אלא פיתרון ליחסים הבעייתים , שקירבתה פיזית אליהם חונקת אותי . עד כאן לעניין הוריי, נראה שהיום הבטן שלי כואבת ממיליםאין סופיות , ששוכנות להן זמן כה רב , ולא נשפכו החוצה שכמו כאבי בטן הן גרמו לי אלה .
אמי קבעה לי תור לרופאת נשים מחר. כך היא החליטה . אני ביקשתי ממנה רופא כאן, בירושלים , אך היא קבעה לרופאה בחיפה. מתי ? מחר ! בשעה 11 בבוקר . אני לא מגיעה . הודעתי לאמא . אני לא יודעת אם אחזור מחר. לא רציתי שתקבע לי לרופא בחיפה .אני חייבת לתקן את הפלא' שלי ולעשות את כל הטלפונים שאני חייבת לעשות . אני חייבת לטפל בעצמי. זה לא בסדר. המחזור שלי שנעלם כלא היה . אולי כבר שלוש שנים . אני מתוודא . שאין לי מחזור . ואולי זו , בריחה מהמציאות . אולי כמו בתת מודע אינני רוצה מחזור .די .שטויות אני מדברת . חייבת לטפל בזה,שכן לפי הצילום שעשיתי בתק' הצבא, הסיבה שאינני מקבלת מחזור זה בעקבות מבנה השחלות שלי ולא משום סיבה אחרת ( אמי כבר דאגה להמציא סיבות משלה ; ספורט ,תזונה , הפרעת אכילה ...מי יודע עוד מה יש לה להגיד ) , מה הקשר בין שנת שמיטה להר סיני...אין קשר . וכאן הסיבה היחידה ידועה , ברורה (אולי לא במאה אחוז על כן אגש ואבדוק זאת).ביום שבת שעבר בערב בדרך לתחנה המרכזית בחיפה לפני נסיעתי לירושלים אמי צעקה עליי באומרה שאני לא דואגת לבריאות שלי , אין לי מחזור ואני לא אוכל ללדת ילדים ואשר בודדה לכל החיים ...כלכך נפגעתי, כלכך כאב לי בפנים , בבטן , לא הייתי יכולה לנשום עד כדי חנק ורק רציתי כבר לעלות לאוטובוס לירושלים . שתפסיק כבר. די . אני אגאד לעצמי . בסוף אני אצליח . אני לא מושלמת . אני אעשה צעד צעד ובסוף יהיה טוב. צריך להיות אופטימיים ולא להרים ידיים . אך שום דבר לא בא ברגל ואם אני לא אעשה אז שום דבר לא יעשה .
ובעניין הלימודים , 21/10 קרב, הלימודים עוד רגע מתחילים , ורק לפני שבוע סיימתי את כל המטלות ואני חופשייה לעבודה לטיולים וסתם להתבטל עם ספר טוב . קיבלנו את תוצאות ההגרלה של הקורסים לשנת תשס"ח ואמיתו של דבר לא קיבלתי מה שבאמת רציתי . GIS מערכות מידע גאוגרפיות ממוחשבות ,
קורס של שנה ג' בעיקרו אך נפתח עתה לשנה ב' ואני , לא עליתי בהגרלה ופשוט אין מקום בקורס ואי אפשר להירשם אליו עכשיו בתקופת השינויים שלאחר הגרלה זו . התאכזבתי מאוד . לפעמים צריך מזל בחיים , יותר משכל . והינה ההוכחה . האפשרות היחידה היא לעשות את הקורס בשנה ג' , אין ברירה אחרת. לא נורא ." נכון לא נורא ?" (המשפט שלי ושל הגר , לא משנה ...) ואז השנייה עונה "לא נורא בכלל"...חחח תמיד כיף להיזכר . (נוסטלגיה של צבא )
אני אסיים כעת למרות שבפי המווווון המון דברים : כמו טיול שלי ושל לירון , חבר של צביקה, בכרמל, נחל אורן , ועוד טיולים שאספר עליהם , וגם בירושלים , חרשתי את העיר העתיקה , וצעדת ירושלים , שהייתה מיוחדת במינה, נציגויות של ארצות העולמות ומיני קבוצות שהלכו בגאווה את מספר הקילומטרים ברחובות ירושלים :יפו ,בלצאל...ועוד (אני לא ממש זוכרת ).
יאללה , אוהבת המון המון
אורטלילוק . |
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
16/08/2007 - כמה זמן עבר מאז |
יום חמישי היום, מי היה מאמין איך מחוגי הזמן נעים בעוצמה ,כמו מישהו החליט לתת להם דחיפה קלה ...
כלכך עסוקה , לומדת ורצה ממקום למקום ככאילו מישהו רודף אחריי , לא עוצרת לרגע , וכמו שאומרים המרדף אחרי הזמן. יותר מזה ...יום ההולדת שלי חלף לי מול עיניי וחגגתי לא חגגתי כי למי יש זמן .
ספק אם זה רק אצלי או שזו בעיית רבים... אני חושבת שבזה אני מתנחמת, כי אין שיחה בא אין מישהו ששח כי "אני חייב לרוץץץץץ...אם לא ..." אם לא אז מה יקרה , מי מת ? כןכן ...אלה הם החיים ...
יום ההולדת שלי היה ב18/07 ואני בתוך ים של עבודות ומבחנים ,שהאור בקצה המנהרה אפילו לא מבזיק.
אני חייבת להודות שלא הרגשתי את היום הזה , אולי טוב שכך ,כמו לא התבגרתי בשנה ונותרתי צעירונת תמימה הטועמת וחשה עולמות חדשים . לפעמים אני תוהה מדוע אני כה חושקת בנעורים והרצון להישאר ילדונת , למרות שבתוך תוך אני מרגישה בוגרת בחלוף הזמן .
חוץ מזה... אני שקועה במערכת של מבחנים , מועדי ב' משהו , שבמועדי א' חלה חפיפה כזאת או אחרת עם מבחן אחר. ומה שמעודד הוא אם קיבלתי ציון טוב הדוחף אותי להמשיך ולשאוף...(יש גם נכשל אחד ,לכן יש מועדי ב' ...לא הכל מושלם )
כרגע אני לומדת למהחן הבא שלי בACCESS ויום אחרי יש לי מבחן נוסף ...הוריי פה בירושלים במלון הקרוב לפה ובקושי אני מספיקה לראות אותם,אלמלא המבחנים כבר הייתי חורשת איתם את ירושלים.
אני חושבת שמה שמחזיק אותי על הרגליים יותר מכל זה ההליכהל למכון כושר , בסוף יום ארוך ומייגע של לימודים מפרכים,מה גם שפגשתי עת ענת. שהיא פשוט מדהימה , התרגלתי ללכת עימה בערבים למכון, התמכרות משהו,ואנינ כלכך נהנית ,אף פעם לא חשבתי שאפשר להנות ככה .
בכל אופן , אני מרגישה טוב לאחרונה , מן אופורי ה שכזו , שכלכך אני פוחדת שתחלוף!
אסיים כעט , ומבטיחה בכל ליבי שבתום תר=קופת המחבנים, אשב ברוגע ואכתוב את כל הסיפורים שיושבים בתוך תוכי ,חרוצים בי לבל ישכחו .
שלכן לעד ,
אורטלילוק . 
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
17/07/2007 - עוד שירון קטן...שעלה בי בעקבות חטיפת החיילים |
ההדום הלבן
עודנה יושבת על ההדום הלבן ,
בחדרה האפלולי ללא כל גון ,
מביטה ללא זיע מחוגי הזמן .
ניצוץ עיניה חלף משכבר הימים,
וגופה נתכסה בקמטי-קמטים מוסווים ,
החלה מאבדת קלסתר – פנים .
אין בה עוד כוח נשמתה חלשה ,
מייחלת לשובו עוד מימי המערכה ,
חץ של שכול דקר ליבה ,
של אותה אם חשדנית,זהירה .
והיא...
עודנה כפופה על ההדום הלבן ,
מרכינה ראשה אל האלבום הישן ,
ושואלת ושואלת . . . היכן אתה בני יקר ? היכן ? |
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
16/07/2007 - ישן חדש |
ישן חדש
מול החלון נשקפת העיר העתיקה
ורוח קרירה מלטפת לחייה
חולפת עוטפת כל שערות ראשה
והחדר נמלא בריח כמו בושם
והגוף חש כטל אחרי הגשם
שפיעות של חדווה
כמו זרקור מגיח להנה
מקיץ הוא משנתה,
מתרדמת חורף של דובה לבנה
האיר חיים אפורים ותיבל בשמחה
והחדר נמלא בריח של בושם
והגוף חש כטל אחרי הגשם
והזמן לא עוצר
תהפוכנה פנים מצד אחד לאחר
כן הן טהורות יותר
וכשעינייה נפקחו והרחק מביטות
מול העתיקים שנבנו ואל אלה החדשות
והחדר נמלא בריח של בושם
והגוף חש כטל אחרי הגשם
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
15/07/2007 - מנוחת עולם |
מנוחת עולם
שוכבת על מיטת העץ הכפולה
שומעת לחשי הים
עיני התכול עצומות
מסרבות להביט מעלה
רק רוצות בין גלים לשקוע
ידיי ורגלי פרוסות
קלות כמו הרוח
הנושבת בקרבי
ונושאת אותי אל המקום
שחלמתי להיות
אך ראשי כה כבד
מסרב לקום
רוצה לשכב לנוח
כי לא נותר בי כוח
ועיניי כראשי גם הם
מחפשות מה שלא ידעו מזה שנים
בפינה אחת קטנה
אור ואהבה .
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
15/07/2007 - נקודה של משבר ? |
מול המחשב יושבת בחוות המחשבים (לא , לא ...לא חוות סוסים...) באוניברסיטה העברית , מנסה ללמוד למבחן שלי בגיאוגרפיה פיזית או אם תרצו תקראו לזה גיאומורפולווגיה , הקרב ובא , ועימו גם הלחץ האטומי לקראתו , מה גם שיום אחרי יש לי בחינה בACCESS ,עדיף שלא תדעו מצרות, למרות שזה לא עניין של חיים ומוות ...ובכל זאת אולי אני לוקחת את הכל ברצינות יתרה , לא יודעת...
מנסה ללמוד , לרכז את מחשבותי בחומר הלימוד ,במצגות באתר הקורס . . . נפתחות ,נסגרות בלי משים ,עיניי מרפרפות , בודקות "עם מי יש להן עסק " , לא מצליחות להגיע לידי החלטה ... במה להתחיל , במה להתחיל את מסע העינויים (אולי זה נשמע הגזמה , אבל אני חסרת כוחות ללמוד...).לא מצליחה .
מחשבותיי נודדות אל המקום הלא נכון . מחשבות על חיי, על הוריי , על משפחתי בכלל ,על אהבה ,שחסרה לי וחוששני שכך אשאר לתמיד .
הוריי ביקרו אצלי ביום שבת , ערכו מסע עלייה לרגל לירושלים, כך אני מכנה את זה , באים עם אין ספור תיקים, מאכלים , ציוד לטיול לחודשיים ימים ...
אני מאושרת לראות אותם, את אחיי והוריי. לכבוד זאת, כמובן שצחצתי , הבקרתי את החדר ללא כל השארת פירור(כמעט, ברור שעיני אמי הגדולות רואות הכל , כמו מיקרוסקופ הכוללות קרני רנטגן בתוכן, כך שלא ניתן היה לדלג על פיסה שרגליה נתקלו בדרך. כך שבנוסף לכל העבירה סמרטוט על החדר והניקיון נעשה (שנית , אחרי שאני שטפתי ,כך שכל יזמה שלי לא הואילה לחסוך את הנקיון היבוא כברור מאליו בידי אימי ) .נהניתי בחברתם, אולי שעה ,אולי יותר , אךדי לי בכך . צער היה לי על המאכלים שהביאו . ליבי נדקר על מילותיי הנרשמות ברגעים אלה , וגשם עוצמתי כגשם הנגב בתקופת החורף , יורד בחזקה...מציף עיניי...לחיי...פניי... ניסיתי ...הלא כליום שעובר אני עומדת בנסיון , הפעם די נכשלתי במובן מסוים ; הם נסעו הביתה .
אני נותרתי עם המזון , שמהווה עבורם נתינת האהבה כה רבה, שכן המזון מסמל בתרבויות רבות מאז ומתמיד כדרך לנתינה , לאושר , לאהבה , לחיבה ...אכלתי .הייתי רעבה ...התאמנתי במכון כושר , והתחלתי במזונות דלי הקלוריות ,כמו ירקות שאמי בישלה עבורי.זה היה טוב .אנין . מתענגת על כל ביס , על כל לעיסה.
עם הזמן, הרעב גבר ... גבר על רצונותיי האחרים - לשלוט . המחסום שלי הורד .
נלקח ...ונותרתי מול האויב . נותרת מביטה בעיניי והוא בעניו בי . מי ינצח ? מי יגבר על מי ?
נשמתי .הרחבתי צלעותיי ושאפתי אוויר רב , ואת בטני כיווצתי פנימה , מתאמצת , משתדלת לשמור את האוויר בפנים כמהשיותר זמן ...זמן רב יותר אזי השגתי לעצמי יותר נק' ניצחון . הזמן לא עבר , ולא צלחתי את הנהר הגועש לעבר צידו השני, כי אם נשאבתי לתוך מערבולת האוכל , שקושי רב לצאת ממנו , או למצוא סלע אליו אוכל להושיט ידי ולהאחז בו כנגד הזרם הסוחף... הרגשתי כי נטרפה דעתי עליו , ומכל הבא ליד הגיע ליד ,ובעצם לידיים . לחם עם ממרח גבינה, שניצל , עוף , עוד פרוסת לחם , מעדן , תפוח . אוכל . אוכל . אוכל שבעצם - לא מזיק , זה לא ממתק ,אלה דברי מתיקה...אם כי אוכל...אוכל ,על מנת לסתום את החור השחור שנוצר במן רגע קט בתוך החדר האינטימי שלי ...עברה אולי חצי שעה. לא שמתי לב למחוגי הזמן. רציתי להנות . אם אומר שנהניתי ,האם זה יהיה שקר ? או שמא אכן כך היה ? אם סבל וייסורים הם פועל יוצא של כל הפעולות הללו ...מה המשמעות ? אין לי תשובה. אני יודעת אילו תחושות של דחייה עלו בי , בגופי שלי ...לא יכולתי לנשום (פיזית ונפשית ! ) . למה ? לא רציתי את המזון הזה בתוכי ? טרפתי , יתר על המידה . אני פוגעת בעצמי- לא ! אני יודעת שאסור . 4 חודשים אני נקייה ,לא אהרוס כל שבניתי .כי זה כלכך קל . להוריד את הידיים לרגע , כי קשה להרימן שנית .
ניסיתי להירדם...כנראה נרדמתי בסוף ,אך תחושת הגועל לא עזבני .
להתראות ,
מצפה לימים טובים יותר
ימים של מחשבה טובה , ועתיד טוב יותר !
אורטלילוק
|
| • 0 תגובות • שלח תגובה חדשה ! • קישור קבוע לקטע |
|
|
