|
מאז שהגעתי לקליפורניה עדיין לא ראיתי גשם אמיתי, למרות כמה הבטחות סרק. אמנם היו כמה זרזיפים ארעיים פה ושם, אבל באופן כללי מעל פאלו אלטו זרחה השמש כל היום ולפעמים גם בלילה (הלילות, אגב, די קרים: 4-5 מעלות). השבוע, לשם שינוי, אפילו מחשב כף היד שלי הראה תחזית של סופה לסופה"ש, וביום שישי קמתי בבוקר לקול רעמים רחוקים. בדרך לעבודה תהיתי על מה בדיוק מדובר ואיפה הסופה. השמיים אמנם היו אפורים והיו קצת עלים פזורים על הכבישים, אבל את הווישרים של הטויוטה הפעלתי על הקצב האיטי ביותר. בעבודה פניתי אל הנוכחים (ולא היו רבים מהם, הרבה נשארו לעבוד מהבית בשל חרדת הטייפונים) ושאלתי על מה המהומה. אני, ארופאי שכמותי, כבר יצא לי לראות את איילון בשיטפונות של 1991, להיסחף ברוחות של 120 קמ"ש בטיילת, שלא לדבר על ענן שחור במיוחד שהתפרץ מעלי (אישית!) באמצע יוני בפאתי אמסטרדם, דקה אחרי כשירדתי מהרכבת בלב שומקום. אז מה, קצת סגרירי ובקליפורניה מסתגרים בבית? החברים בעבודה העירו לי שדוקא הכבישים המהירים חסומים, עם עצים שהתמוטטו ונחלים שהוצפו... אני, מפונק שכמוני - הנסיעה שלי מהבית לעבודה היא בסך הכל 4 קילומטר, שזה בדיוק פניה אחת ימינה ושתי פניות שמאלה – אני בכלל לא מרגיש את ממדי האסון שמסביב. נו שויין אמרתי, וקבעתי לעצמי שהערב אני הולך לקנות נעלי בית כי באמת קצת נהיה קר. בערב מצאתי את עצמי נוסע בפקקים – האמריקאים, כמו הישראלים, הופתעו לחלוטין מבוא החורף באמצע ינואר, והבלאגן בכבישים בהתאם. בטויוטה שלי אין לי חיבור לנגן ה- MP3 (למה קניתי את האוטו הזה?!) ולכן אני נאלץ לשמוע רדיו. אם כבר נתקעתי ברכב לשעה, לפחות סקרתי אילו תחנות זמינות בנסיון למצוא את המקבילה המקומית ל-88 FM. להפתעתי גיליתי את "רדיו פאלו אלטו"! תראו, פאלו אלטו היא עיר קטנה ומשעממת, חיים בה 60 אלף איש שהולכים לישון ב-9 בלילה, ובאתר האינטרנט שלה, תחת "בואו לבלות בפאלו אלטו" הם מזמינים את כל המבקרים לצפות במופעי בידור (באולם הקונצרטים בעיירה השכנה מאונטיין-וויו), מוזיאונים (בסן חוזה) תיאטרון ואופרה (בסן פרנסיסקו). אלא מה - מסתבר שלפאלו אלטו יש תחנת רדיו משלה, שזה הגיוני כמו למצוא בארץ את "קול סביון" או "גלי כפר שמריהו"... וברדיו שידרו לי דיווחים מקומיים חיים על רחוב שהוצף שני בלוקים מביתי, אחר כך טלפוני חירום של המוקד העירוני ובסוף עברו לשידור חי ממשחק נבחרת כדורסל הנשים של סטנפורד. נעלי בית לא מצאתי בערב, אבל מיהרתי לבית הלבנאים לארוחת ערב שישי. הבאתי פופקורן ממותק בטעמי אגוזים ואפרסקים שמצאתי בחנות האורגנית החביבה עלי – גיא ואני קיבלנו הרעלת סוכר, אבל לפחות לא הרעלנו את הסביבה. בשעה 11, שמח ושבע, חזרתי הביתה וגיליתי שהגשם עשה את שלו – החניון של הקונדומיניום הוצף – למזלי אני חונה באיזור הגבוה שלו. בבית גיליתי שגם הרוחות עשו את שלהן, וכיבו את אש-התמיד שאמורה לבעור בתנור ההסקה של דירתי. (התנור פועל על גז, ויש בו להבה קטנה קבועה שתמיד בוערת - מעין נס חנוכה רב-שנתי). מכיוון שבשעה 11 בלילה אין למי לקרוא בפאלו אלטו, נותר עלי להעביר לילה קר למדי. אירוני שהתנור שלי נכבה בלילה הכי סוער בשנה, לא? היום יצאתי לקניות בגשם – סוף סוף ירד עלי קצת גשם אמיתי, ואני שמח לבשר שעכשיו, לעת ערב, יש לי שוב הסקה ויש לי גם נעלי בית מגניבות. ניגנתי בחליל בסלון כשראיתי שהעננים מתבהרים בחוץ – אז הנה תמונה לסיום.
|
