24/12/2007 - מסורת חג המולד ברחוב פייבל |
הלילה חלמתי שקראו לי להחליף את וודי אלן בבימוי של סרט. היה עלי לביים סצנות חשובות מאוד עם ג'ודי פוסטר שנמצאה על הסט ולא רצתה לשתף פעולה. את הבימוי הייתי צריך לעשות מרחוק, במשרד ברחוב פייבל (מרחק כמה רחובות מהסט), בזמן שוודי אלן (המפוטר! אבל עדיין הייתי צריך לשמור איתו על יחסים קורקטים) המשיך לחלק הוראות בימוי בצעקות ממשרדו שבניין סמוך. באיזשהו שלב ממש התרגזתי וירדתי מהבית של דודה עדי ודוד ליאון והלכתי למצוא את אלן כדי להבהיר לו מי כאן הבוס, רק כדי לגלות שהוא צועק את שלו מהשירותים, ולשם אני לא הולך להיכנס כדי לנער אותו. בדרך חזרה לבית הדודים וויכסלבאום גיליתי שיצאתי בלי לקחת מפתח, אבל למזלי פגשתי בכניסה לבית את דודה עדי ואת מריאנה, יוצאות מגונדרות לבילוי, והן הבטיחו לי שדוד ליאון מחכה למעלה עם דלת פתוחה. וכך היה.
מסתבר שאצל דודה עדי ודוד ליאון הוקצה לי הסלון השברירי (עם המרפסת לכיוון הרחוב) כולל כל הפורצלנים. דוקא לשם הגיע לבקר אותי שלמה, אבא של גיא לבנה, כדי לשוחח איתי על החיים ובכלל. אני לא זוכר את השיחה אבל ברור לי שאכלנו עוגיות. אחרי ששלמה הלך נכנס דוד ליאון, בכושר שיא (אין לי שום זכרון קונקרטי שלו מתחת לגיל 70, כך שזה היה בהחלט מפגש מרנין) ושאל אותי מה זה כל הבלאגן הזה, ולמה הנחתי רגלים על השולחן. אמרתי לו שלא הנחתי רגליים על השולחן, מה פתאום שאניח רגליים על השולחן. אבא של לבנה השאיר קצת פירורים של עוגה, זה לא אומר שאנחנו לא אירופאים מתורבתים.
היה בהחלט לא נעים ולכן לקחתי שואב אבק ושאבתי את השטיח, השולחן ואת כל יתר החדר, למרות שדוד ליאון אמר שלא צריך להגזים ולנקות ככה, פשוט לדעת לא ללכלך ולדאוג להיות בן אדם. אחרי שגמרתי לנקות, הוא ניהל איתי שיחה צפופה במטבח הצר, על למה אני לא יהודי מאמין, ואם לא להאמין מתוך אמונה – למה לפחות לא להאמין מתוך מסורת? ניסיתי לצאת בטענות כמו זה שכל הדתות חושבות שהן צודקות, אז מה הסיכוי שדוקא היהודים הם אלה שצודקים ומה זה אומר על כל האחרים, והמשכתי בזה שאפשר לכבד את ערכיה של מסורת, אבל להיות "חייב להאמין בגלל מסורת" זה מגוחך. היה קצת מלחיץ, לעמוד על דיעותיך ועדיין לנסות למצוא חן בעיני דוד ליאון בביתו-שלו (אחרי הכל גרתי אצלם עכשיו, מסתבר!) אבל גם היה מפתיע להיות איתו בשיחה כל כך ערה. מסתבר שדוד ליאון רפורמי.
התעוררתי, וקיויתי שכבר בוקר – אבל לא, בסך הכל 11 בלילה. ישנתי שעתיים. למה הלכתי לישון ב-9 בערב? כי הייתי גמור מעייפות. היום בבוקר קמתי מותש מעייפות ועם כאב ראש איום, בשעה 9 בבוקר. ולמה קמתי ב-9 בבוקר ביום ראשון? כי קבעתי עם מייקל, חברי לעבודה, ליסוע לסן-חוזה כדי לחפש לי אוטו. ולמה אוטו? כי זה מההשכרה עולה לי 1000 דולר לחודש, וזה עוד לפני הקללות שאני מחריף עליו.
יצאתי לסן-חוזה באיחור ואחרי כמה משככי-כאבים. באמצע הדרך גיליתי שאני כל כך מסטול, ששכחתי דברים אלמנטרים כמו רשיון נהיגה, פספורט או תעודות המוכיחות שאני גר פה בארה"ב – דברים הכרחיים כדי לבצע קניה באשראי. מייקל הואיל בטובו לקפוץ איתי הביתה וחזרה (במהירות שהוא נוהג זה באמת נהיה הרבה פחות משמעותי) ומשם המשכנו לסקור חמש סוכנויות. היה מתיש, ואני עוד הגעתי מותש-מראש מהבית.
ידוע שאת מחירי הרכבים בסוכנות פה צריך להוריד לא משנה מה. מצד שני גם הסוכנים מאוד להוטים להוריד במחיר ולסגור עסקה; הם נוהרים אחריך ברחבי המגרשים גם כשאתה מבקש מראש "הניחו לי". מנטליות שמזכירה לי סיפורים על הודו, שם הילדים רודפים אחרי התיירים לקבל משהו. מייקל ניהל מיקוחים עיקשים (ממש כמו עם גיא לבנה – אם אתה רוצה להסתדר בחיים פשוט בחר לשחק בקבוצה שלו) שנתנו לי פרספקטיבה על עד כמה אני פראייר. הסתכלתי על טויוטה קורולה, הונדה סיויק וניסאן סמפרה (האחרון כמדומני לא קיים בישראל). בסוף היום ראיתי טויוטה קורולה 2005 שדוקא נראתה בסדר, ונמכרה באופן מפתיע במחיר המחירון... מה שמייד פוסל אותה כי אי אפשר להתמקח עליה, או לחלופין – משהו דפוק אצלה באופן מהותי. כך יצא שחזרתי הביתה כפי שבאתי - עם המפלצת המושכרת שלי (חרך ההצצה שלה, המכונה גם "חלון קדמי", הוא כל כך נמוך וצר שאני לא יכול לראות את הרמזורים מולי כשאני עומד בצמתים).
עכשיו חצות, עוד מעט אחזור לישון (הפעם עד הבוקר, לפחות אם זה תלוי בי ולא בחלומות שלי). מחר ערב חג המולד, שהוא אומנם חג נוצרי אבל הסממנים שלו – עץ האשוח המקושט, סנטה קלאוס והאיילים שלו - הם המצאות אזרחיות/מסחריות בנות מאה שנה פחות או יותר. לסיכום הטור הפעם (ותודה לאורי על ההערה), אני גאה לחבר את ה-"מסורת" מחלומי לרכב שבמציאותי: בדרך לסן-חוזה חלפה על פני מכונית שהתחפשה ל Rudolf the Red-Nose Reindeer, כולל הקרניים והאף האדום. לא היתה לי מצלמה, וגם לא ראו הרבה מחרכי הירי של הטנק שלי, וגם לא הייתי מעז לצלם ב-120 קמ"ש, וגם לא הייתי מתייש (אפרופו עז ורודולף האייל) - אבל הנה תמונה להמחשה. חג שמח!
נ.ב. למי שתהה איך קורסת ספריית Expedit של איקאה, הנה המחשה, בחסות שי שריד. עבדכם דביל לא פחות מהמשתתפים בסרט.
|
| • שלח תגובה חדשה! |
24/12/2007 - השם ירחם, איך אתה מעז לישון בלילה? |
| נשלח על ידי אוֹרי (האיש והחוֹלם) |
בפעם הבאה שדוד ליאון (או מישהו אחר) יתקוף בשאלה מדוע אינך יהודי מאמין אל תהסס, ושאל אותו בחזרה: "מדוע פרקו את הפלמ"ח?"
הוא יענה מן הסתם ב"מה זה קשור?", ואתה תזדעק בתשובה "מה יש לך נגד הזקן?"
דוד לאון, שהוא מן הסתם איש לח"י ותיק, יחויר כולו וישאל "אתה רוצה לעשׂות לי התקף לב?", ואתה תשלוף מיידית מהשרוול: "דוד לאון, האם יש לך בטוח חיים?"
להבא הוא כבר לא יטריד אותך ביותר מ"תה או קפה?" (ואתה תענה מייד: "יש חלב?") |
| קישור קבוע לתגובה |
24/12/2007 - היית ברחוב פייבל? |
| נשלח על ידי גידי |
| פעם הבאה שאתה חולם על רח' פייבל תקפוץ לביקור |
| קישור קבוע לתגובה |
24/12/2007 - חלומות |
| נשלח על ידי אמא |
מתתי מצחוק. בידיוק הוטלו עלינו לרגל אירוח בבית חברים לכתוב סיפור או כל דבר אחר העולה ברוחנו. פרוזה שירה חמשיר או רומן. הכל הולך. ואני ,מה אני יודעת? בקושי מוצאת את האותיות במיקלדת. ביקשתי שתכתוב לי אתה קטע, אבל סרבת,ועכשיו אני מתקגא בבני על היכולות המדהימות שלו.לא יכולת להוריש לי קצת?ובקשר לוויכסלבאומים. ליד הבית נפתחה חנות ענתיקות האוספת מיני כלים ופריטים.מיד שלפנו רותי ואני את אוסף ציפורי הפורצלן המשובח. תוצרת גרמניה ורצנו בחדוה להעריך האוצר.אחרי מיון דקדקני ובדיקה מיקרוסקופית הוחלט ש21 ציפורים שוות בערך במקרה הטוב 600 דולר. במקרה והמחירה הפומבית תצלח. נפלו פניה של רותי שחשבה שבידה אוצר ענק ,שיעניק לה חיי מותרות עד סוף הימים...אז ממרחקים חושבים דומה.בהצלחה בקנית האוטו.
|
| קישור קבוע לתגובה |
24/12/2007 - שלל תשובות |
| נשלח על ידי OfirZ |
למגיבים, שלום ותודה;
אורי - דוד ליאון לא היה טרוד בענייני הפלמ"ח או הלח"י. לפי הדיווחים שהעבירה סבתא שלי לאחרונה, משתמע כאילו בני הזוג וויכסלבאום היו טרודים בהפקת נשפים בזמן שאחרים בנו את הארץ. אפשר להגיד שהתרומה של הדוד היתה כלכלית ביסודה.
לגבי התשובה לשאלה "תה או קפה", על פי הדודו גבע התשובה היא, כמובן: "יש קפה שיש בו תה?"
גידי, הייתי הרבה מאוד ברחוב פייבל, ולא רק אני - כל המשפחה. כנראה שבמצטבר שרצתי שם יותר זמן ממה שאתה נמצא עד עכשיו בדירתך החדשה. אני קופץ לביקור בארץ ב-15 בינואר, שים מים לקפה (שיש בו תה!)
אמא, אני המום מזה שאת ורותי שמרתן את אוסף הציפורים המזעזע, ואני עוד יותר המום שמישהו הסכים להציע 600 דולר בשביל הגועל הזה.
גיליתי למה דודה עדי ודוד ליאון ביקרו אותי בחלום: אתמול כשנסעתי עם מייקל ראיתי שיש לו מזוודת אלומיניות קשוחה במושב האחורי. שאלתי מה זה, והסתבר שזו מזוודת צ'יפים למשחקי פוקר, שכן מייקל הוא (בין שאר כישוריו גם) שחקן פוקר מקצועי. הוא טען שהצ'יפים לא מקצועיים מספיק (משהו בעייתי עם המשקל או העיצוב של כל צ'יפ), ואני רק חשבתי על ארגז הצ'יפים של הוויכסלבאומים - או כמו שהדס העירה לי לא מזמן: אצל הדודים למדנו לשחק עם כסף מגיל צעיר.
נערך על ידי OfirZ בתאריך 24/12/2007 בשעה 03:48 |
| קישור קבוע לתגובה |
24/12/2007 - מקווה שכיבדת את שלמה בעוגיות Pepperidge Farm |
| נשלח על ידי אפי |
ביחד עם הקתה... שוות ת'פירורים.
במהלך שהותנו בארה"ב החלפנו אוטו. בדקנו ב-Blue Book (היצחק-לוי המקומי) וראינו שהמחירון של אוטואנו הישן והאהוב הוא 800$. במשך חודש לא הצלחנו למכור אותו במחיר המחירון. החלטנו לשנות את מחיר המכירה ל-1200$. תוך ימים ספורים הוא נמכר במחיר המבוקש... לאמריקאים הפתרונים.
דרך אגב, את הרכב המשומש-החדש שלנו שם קנינו באינטרנט (-: |
| קישור קבוע לתגובה |
25/12/2007 - אל תלכלכו על אוסף הציפורים האהוב |
| נשלח על ידי אחותך הבינונית (והאמצעית) |
אני לא יודעת מה איתכם (אמא, רותי ואופיר), אבל אוסף הציפורים השבורות והלא שבורות הותיר עלי רושם עמוק ונותר ככזה עד היום.
תמיד אהבתי ציפורים (בעיקר חיות, אבל אני מוכנה להתפשר).
מחירם מבחינתי - לא יסולא בפז (בהתעלם מכך, שלא היה לי מושג שהן שוכנות לבדן באיזה מחסן).
אמא יודעת את הגישה שלי למכירת חפצים יקרי ערך ובעיקר לכאלו המציפים בנו זכרונות.
לעניין ההערה שלך - לימודי הכלכלה (או ה"משחק בכסף" כפי שהגדרת) כללו בזמנו לא רק משחקי צ'יפים למיניהם, אלא גם, או בעיקר, בהייה ממושכת בויטרינת הציפורים, תוך חישובים מתמטיים מורכבים, הכוללים ממוצע משוקלל של איכות הציפור, יופייה, מספר השברים (זנב, מקור, רגל וכ'ו) כפול המחיר האופטימלי שניתן יהיה לקבל עבורן בעוד 20 שנה.
לסיכום,
לצערי, לעניין המכירה וערכה האטרקטיבי, לא אני מחליטה. ולכן, בינתיים, אני נהנית מה- love birds שדפי קיבלה ליום הולדת מאמא וסבתא (כאמור, באמת קיבלתי מבית אמי, ומבית דודתה, את האהבה לציפורים).
שלך,
הדס
|
| קישור קבוע לתגובה |
25/12/2007 - תגובה ללא כותרת |
| נשלח על ידי דודתך חדוה |
אם בסנטה קלאוס עסקינן אז בהזדמנות זו Happy New Year
מזמן לא צחקתי כל כך מול צג המחשב כמו למקרא חלומך, שפסיכולוג אולי יוכל לנתח אותו ולהסביר אילו טראומות ילדות יש לך מבית הדודים.
אני חוזרת ואומרת שיש כאן החמצה של כשרון ספרותי מקסים.
להתראות בקרוב בארץ.
נערך על ידי OfirZ בתאריך 25/12/2007 בשעה 01:58 |
| קישור קבוע לתגובה |
26/12/2007 - מאוחרת |
| נשלח על ידי רותי |
הי אופיר - הגבתי מיד לאחר שקראתי על החלום שלך. אך כנראה שלא שלחתי אותה כפי שצריך. נהנית לקרא את הקטעים שאתה שולח, ובענין החלום, דסקסתי אותו ארוכות עם רמי וחשבנו על ההשפעה הרבה שהיו לדודים האלו על חיינו ועל חיי ילדנו - עד כדי כך שהם מופיעים בחלומות תמשיך לכתוב להעלות חיוך על שפתותינו
ביי ונשיקות רותי |
| קישור קבוע לתגובה |
|
בלוג - מידע כללי
עדכונים מזדמנים מהחיים בקליפורניה, ארה"ב
« November 2008 »
| Mon | Tue | Wed | Thu | Fri | Sat | Sun | | | 1 | 2 |
| 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 |
| 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 |
| 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 |
| 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
חברים
|
