|
אהלן,
אחרי שאתמול הלכתי לישון ב-11 קמתי הבוקר ב-5 (6 שעות, מטכ"לי!) ואפילו הספקתי להגניב עוד שעה וחצי שינה עד ההשכמה הרשמית ב-8. אם יש ספורט תחרותי של "לצאת מהר מג'ט לג" אז כנראה שאני מועמד טוב ליסוע לאולימפידה.
היום בבוקר גיא לקח אותי לסיור בפאלו אלטו לראות איך אנשים מאוד עשירים חיים; ב-"מאוד עשירים" אני מתכוון למנהלים בעבר ובהווה של חברות כמו אפל או אוראקל. האמת שהכל נראה מאוד פשוט וצנוע – בתי עץ חד-קומתיים שנעים בין מראה מוזנח לאסתטי מכובד, על מגרשים גדולים אך לא מנקרי עיניים, פזורים בשכונה הוותיקה של העיר, ומוקפים לעיתים בגדר שיחים נמוכה; ההשוואה לניקור העיניים של שכונת צהלה, עם מפלצות האבן של 4 קומות וחומות האבן המנוכרות אינה מחמיאה לעוונטה הישראלית, שכמו עסוקה בלהגיד לכולם "תראו כמה שלי יותר גדול". אולי זו רק הפרשנות שלי, אבל ממה שראיתי - סטיב ג'ובס (מנכ"ל אפל) לא צריך להראות לאף אחד כמה הוא מגניב, וביתו הוא חד קומתי עם גג רעפי עץ, ובגינתו יש בוסתן עצי פרי, לא מסוק פרטי.
ממרכז פאלו אלטו נסעתי לעבודה ליומי הראשון; משרדי החברה, קולריטי, יושבים בקצה העיר, ב-"פארק הטכנולוגי" של פאלו אלטו, קצת אחרי המשרדים של HP ואוניברסיטת סטנפורד. אמרתי "קצה העיר" והתכוונתי: מחלונות החדר שלי רואים את הההרים המוריקים שמאחוריהם מסתתר האוקינוס הפסיפי (צילום, אם לא אתפדח, אשלח מחר). המשרד גדול מאוד (חישבתי שצברתי היום לפחות 4 קילומטר הליכה רק בתוך המשרד) ולכל עובד יש קיוביקל שיכול היה לשכן באושר רב 3 מתכנתים שמנים בדיג'יקאש (אני לא אומר חלילה שבדיג'יקאש המתכנתים שמנים!). זה מאוד מרווח אבל זה גם קצת "פרטי מדי". מצד שני – החבר'ה חמודים להפליא, וקיבלו אותי ביחס נהדר. דן, מנהל צוות הפיתוח פה, סידר שיהיה לי מחשב נייד חדש דנדש ורב עוצמה, שמלווה אותי הביתה (אמא ואבא, תודה רבה על התיק!) ואיתו אני מקליד לכם את המכתב הזה. מיותר לציין שזה חסך לי קניית מחשב חדש והפך אותי לעובד מאושר ומסור (או במילים אחרות – עבד נרצע) של קולאריטי. אז אם אתמול הרגשתי "מסודר" הרי שהיום אני כבר "מלך העולם".
בניגוד לנתניה פולג, שם נפתחת מסעדה חדשה כל שבוע, הרי שכאן אין מסעדות ליד הפארקים הטכנולוגים, וכך מצאתי את עצמי עם כמה קולגות (שהרהיבו עוז לצאת לאכול בחוץ, לכבוד בואי) נוסעים ללב העיר (10 דקות נהיגה) כדי לאכול המבורגר. היה סבבה אמהמה לקח זמן מכובד. זה מרגיש כאילו הילידים (אמריקאים, סינים, הודים) נחשבים פה לעובדים זרים שלא משתפים אותם בדחקות (הם באים עם האוכל מהבית) ואילו הישראלים מתנהגים כאחוקיה אחת גדולה. קצת מצחיק לחשוב על המקומיים בתור "העובדים הזרים", לא? אם באוכל עסקינן, המתכונת החדשה של ארוחת צהרים + ארוחת הערב של אירה בבית לבנה הולכים להפוך אותי בקרוב מאוד לפיל קטן, אז תתכוננו למפגש בעוד חודשים כי יכול להיות שתתקשו לזהות אותי.
מחר על הבוקר – נסיעה לסן חוזה לקחת את האוטו שהשכרתי לי, שעלול להתגלות כקורקינט במושגים מקומיים. קוקינט ממונע עם גיר אוטומט אולי, אבל עדיין קורקינט. תבינו, לגיא יש מפלצת 4X 4 שהיא כל כך נוחה ומשוכללת עד שהדבר היחיד שעוד חסר זה שפתח מיכל הדלק שלה יינק בעצמו את ידית המשאבה כשמכניסים אותה לתחנת הדלק (והיא אכן שותה דלק כאילו אין מחר); לאירה לעומת זאת יש וואן עם 3 שורות מושבים שיכול לאכלס שתי משפחות בנוחות; הוא כל כך גדול שיש לו בפנים מקום חניה לעוד אוטו. אם תקחו בחשבון שהנהגים פה נוהגים ביד אחת (השניה מחזיקה את הסלולארי, כאן מותר עדיין לדבר) אז תבינו שהסיבה היחידה שאין פה תאונות זה בגלל שהכבישים רחבים כל כך. אז ממחר אני מתחיל לנווט עצמאית בעיר, עם סוזוקי אריו גמדית (2 דלתות, בושה!) ורק מקווה שאסתדר בקלות ושלא ידרוס אותי איזה מישהו שנוהג בסמיטריילר בתור "רכב שני".
אז זה הכל לבינתיים, נראה מה יקרה בהמשך!
אופיר (עוד לא ממש מתגעגע, אבל רק בגלל שאני עסוק בלהתלהב ובלעשות השוואות)
|
