|
אהלן,
עכשיו לילה בקליפורניה, והנה עדכונים
מיומי הראשון ונחיתתי בארה"ב:
השבוע האחרון בישראל היה צפוף ומרגש.
נפגשתי עם המון חברים, דיברתי עם המון אנשים, היו לי המון סידורים. לבסוף, אתמול,
מוקדם בבוקר יום שלישי ה-13 בחודש, עליתי על טיסת אל-על ללוס אנג'לס. למרות שהיה לי סידור לפנות לקפטן כדי
לבקר בתא הטייס ריחמתי על שכניי לטיסה (אני ישבתי ליד החלון וכל יציאה/כניסה היתה
כרוכה בנדנוד להרבה אנשים). במקום זה הצלחתי לישון לא רע, חבוש בקפוצון, חמוש
בפקקי אוזניים, חסום בכיסוי עיניים (עם משקפיים מעליו, להידוק האחיזה), נשען על
כרית המחוזקת בכרית מתנפחת, עטוף בתוך שמיכה והכי חשוב - מסומם על כדור שינה.
אם למישהו זה נותן גישה לשינה בטיסה, אז הוא מוזמן לאמץ את זה. עבד לא רע בשבילי!
מה שקידם את פני בהגיעי לאמריקה היא
זריחה איטית ויפהפיה (ראו http://picasaweb.google.com/ofir.zwebner/USA/photo#5132571020203920162
). המראה האוירי של לוס אנג'לס, חצי שעה מאוחר יותר ולאור יום, היה
הרבה פחות מלהיב - בקצרה התרשמתי שמדובר במדבר עם הרבה בתים ופקקי תנועה קשים
(בשעה 6 וחצי בבוקר!). בנמל התעופה נחלצתי בשלום מתור המהגרים הנכנסים, ומייד הקדמתי את הטיסה
המקומית בחברת SouthWest כך שהגעתי לסן חוזה ב-11:00. הטיסה הפנימית היתה בתפוסה של 10%,
הדיילים היו קז'ואלים על גבול האחוקיה, והיא עברה בהתחלת קריאת ספרו האחרון של אשכול נבו, "משאלה אחת
ימינה".
הגעתי לבית של משפחת לבנה בשעה 11:30,
ומן הדלת פרצה אירה כולה חיבוקים ונשיקות. אירה וגיא ובנותיהם נועה (10) יעל (6) והילה (2) חיים
בבית חד-קומתי רחב קילומטרז', ובו מתחם מגורים לאורחים (עבדכם והתולעים), מתחם למשפחה, מתחם
חדרי שינה, וגינה מהמוצדקות בגינות פאלו אלטו - דהיינו - קטנה חמודה ומלאה אטרקציות
(תמונות בפעם אחרת). הספקתי לשוחח המון עם גיא ועם אירה (ואפילו לנגן קצת ביטלס
יחד) ומשם לצאת לסידורים. לאחר המתנות ולא מעט טפסים אני גאה לבשר שסידרתי לי ביטוח לאומי,
חשבון בנק מקומי (הכסף שהבאתי בחיל וברעדה הופקד לבטח בבנק של אמריקא) ואפילו
מכשיר סלולארי משל הילידים (אעביר לכם את המספר כשאדע בעצמי מהו). הלילה עוד
אספיק לסדר לעצמי רכב שכור לשבועיים הקרובים, בדיל מטורף כל כך, שאני שוקל להזמין
רכב נוסף שישאר לי ספייר. הערת אגב: האמריקאים נוהגים במכוניות גדולות מדי.
מחר אני מתחיל לעבוד בסניף הקליפורני של
חברתי החדשה - Collarity - ריממבר דט ניים, פיים. אני כבר סקרן...
תודה על שקראתם עד כאן (כן כן, "קראתם" בלשון רבים,
המכתב הזה בתפוצת נאטו) - אם לא מתאים לקבל מכתבים נוספים פשוט הודיעו לי.
אוהב מאוד ושוקל להתגעגע (חליק תנו לי
יממה),
אופיר
|
