17/06/2008 - עליה תלולה בדרך לעבודה |
עמק הסיליקון זה מקום אופנתי, בעיקר בכל הקשור לאיכות הסביבה ושטויות שכאלה, ולכן הרחובות מרושתים בנתיבי אופניים ונהגי המכוניות מתחשבים בהם; למעשה, חובה על נהגי רכב לבדוק מה קורה מצד ימין של הרכב לפני כל פניה ימינה, ולתת לאופניים זכות קדימה. רוכבי האופניים, מצידם, מרשים לעצמם לפעמים להעמד ברמזור באמצע הנתיב הפונה שמאלה, וכשמגיע האור הירוק הם מדוושים לאט-לאט ותוקעים את הרכבים שמאחוריהם בהמתנה לרמזור הבא, שכן חשוב יותר לדווש בקצב שנועד לאימוני כושר ולאיכות הסביבה מאשר פשוט להאיץ ולפנות את הצומת. אבל ניחא.
חישבתי ומצאתי שהמרחק מהבית שלי לעבודה הוא 3 קילומטרים, וזה לוקח לי 10 דקות להגיע לשם ברכב – את רוב הנסיעה אני מבלה בהמתנה ברמזורים. אם כך – נסיעה באופניים תיקח מן הסתם – אותו זמן בדיוק. אחרי חצי שנה עם הקורולה המקוממת שלי הגיע הזמן להכניס אותה למוסך לטיפול תקופתי – אז הנה הזדמנות מצויינת לקנות אופניים ולהתחיל לדווש לעבודה, בתקווה לדלל את הכרס וקצת לחסוך בדלק.
יום שבת, צהריים, נסעתי בכביש הראשי ונכנסתי לחנות האופניים הראשונה שראיתי. יש הרבה חנויות אופניים בפאלו אלטו, שכן העיר האופנתית שוכנת בלב עמק הסיליקון האופנתי, ושימור הסביבה ופיתוח כושר קרבי קרובים לליבם של המקומיים. ובלי שום קשר, פאלו אלטו צמודה לאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית, ששטחה העצום מחייב את הסטודנטים לחצות קילומטרים בדרך מהמעונות להרצאות – בקיצור, אופניים זה באמת פופולארי פה. לא כמו בהולנד אהובתי, אבל עדיין הרבה יותר מבישראל.
ובחנות - אופניים מפה ועד הודעה חדשה, מכל הצבעים והמינים. בחרתי לי אופניים היברידיות - הן מנצלות אנרגית שרירים בעליות ואת כח המשיכה בירידות... סתם סתם, זו היתה בדיחה על חשבון המכוניות ההיברידיות, סמל סטאטוס בפני עצמו בקרב תושבי פאלו אלטו. אופניים ההיברידיות שבחרתי אמורות להתאים באופן סביר לרכיבה בכביש ובשטח.
לקחתי זוג אחד ויצאתי איתו לסיבוב נסיון – איזה כיף. בדרך חזרה לחנות פתחה עלי מישהי את דלת האוטו שלה וכמעט קיפחתי את חיי עוד לפני שהתחלתי לרכב. עברתי לזוג שני, במידה קצת יותר גדולה – ובאמצע הרכיבה בשכונה קפץ סנאי לתוך הכביש והתחיל לרוץ מסביב אלי – איזה כיף! ביציאה מתמרור עצור נתתי קצת יותר מדי כוח והופתעתי שהאופניים עשו לי "ווילי" (גלגל קדמי באויר). איזה כיף אדיר! חזרתי לחנות וקניתי את הזוג, בתוספת כל ציוד העזר האפשרי. בדרך הביתה עם המכונית, פניתי שמאלה בלי לזכור לתת לנהג שמולי זכות קדימה וכמעט גמרתי בלי האופניים ובלי האוטו.
יום שני, 10 בבוקר. הרכב ננטש במוסך בהצלחה, ובבית אני מעמיס את המחשב הנייד בתוך התיק שמצאתי לעצמי (שמראש חשדתי שהוא התיק הכבד ביותר שאי פעם היה לי), שם על עצמי קסדה, מוריד מהאופניים את אלפי המנעולים הכבדים, ומתכונן לנסיעה. את קצוות המכנסיים קשרתי עם רצועות מחזירורים שקניתי במיוחד, בידיעה ברורה שאני נראה בוק באופן חריג, אבל עדיף להיות בוק מאשר טמבל שמסתובב עם מכנסיים מוכתמות בשמן. יצאתי לעבודה בנתיב הנסיעה המוכר.
פחד מוות. בכביש הראשי דוקא אין נתיב לאופניים, ולמרות שחייבים לתת לי זכות קדימה – זה מלחיץ. באופניים אין (כמסתבר) מראות צד. כדי לפנות שמאלה צריך לחצות 4 נתיבים. תיק הגב שלי שוקל בעצמו יותר מהמחשב הנייד, ושניהם יחד קורעים לי את הגב. אחרי הפניה מתחיל פתאום החלק הקשה – שני קילומטרים של רכיבה שהם... כמסתבר... בעליה. לא הכל עליה אמנם, אבל מספיק עליה כדי להבין שהגוף שלי לא ממש מוכן למה שהפלתי עליו. אני סוחב בקושי, מוריד הילוכים. כשהגעתי להילוך שלישי (מתוך 24) כבר התביישתי בעצמי – איזו הזנחה פושעת.
הגעתי לעבודה רצוץ. זה לקח 25 דקות, ובנוסף לכך שנסעתי לאט יותר מכל המכוניות בכביש (וכן מכמה רוכבי אופניים עם בגדי הטייץ הצמודים שלהם), גם יצא לי לעמוד ולחכות בכל אחד מהרמזורים. כמה אירוני...
אוקי, אז הגעתי לעבודה, ועכשיו מה, איפה שמים את האופניים? אין סימן לעמדת קשירה. חיפשתי אופניים אחרות, לפחות שיהיה לי מקום להצמיד את שלי – הרי הייתי מצפה שבין כל ההיטקיסטים יהיה עוד מישהו שיבוא רכוב.... אבל אין סימן לעוד אופניים. קשרתי את שלי לאיזה עץ וניגשתי לשאול את מנהלת המשרד שלנו – שהסבירה לי מייד איך הדברים עובדים פה באמריקה: לאופניים יש עמדת חניה מיוחדת בלב החניון, בצורת לוקרים ענקיים בתוך קובית בטון. פלא שלא ראיתי אופניים של אחרים... הצמדתי את עצמי לקוביה שכזו וקבעתי בעלות על לוקר משלי, מספר 64.
יום שלישי. יצאתי לעבודה באיחור, אבל הפעם עם תיק חדש וקל, ועם תוכנית נסיעה חלופית – במקום ליסוע בכבישים הראשיים, אנסה למצוא דרך פנימית בכבישי השכונה. זה לקח לי 45 דקות ובירבור אינסופי – עשירי פאלו אלטו סידרו לעצמם עשרות שבילים ללא מוצא המובילים (באיחור ניכר) אל הבתים הפרטיים שלהם – אבל לא אל מתחם העסקים. בסופו של דבר מצאתי את שביל הגישה לאופניים שאיגף את את כל המיליונרים כך שהם לא ירגישו את הרוכבים עוברים בסביבתם, והגעתי אל הכביש הפנימי של המתחם העסקי.
הכביש עובר דרך גבעה שלא ברא השטן. נתיב האופניים אמנם מסומן היטב על הכביש, אבל מי בדיוק חשב שאפשר לטפס את הדבר הזה, ועוד למשך כל כך הרבה זמן? – לטפס ולטפס ולטפס. ויתרתי על כל פיסת כבוד עצמי וירדתי להילוך ראשון, וגם זה לא מנע ממני לעצור פעמיים באמצע ולהתנשף. שעת הצהריים המתקרבת והשמש גם הן עשו את שלהן; הגעתי למשרד מותש ורטוב. כשהורדתי את הקסדה בשירותים גיליתי על הראש תסרוקת ששום זרנוק מים לא יוכל להשכיב.
הדרך הביתה, בשעות הערב הקרירות, דוקא היתה נעימה וכיפית. אפשר לעשות את המסלול ברבע שעה. לרגע לא חשבתי שהנסיעה לעבודה תהיה משהו שידרוש ממני להתאמץ ולעשות קצת כושר, אבל אני שמח לגלות שדוקא כן, אפילו אם זה מרגיש קצת לא נעים כרגע – אני מתכונן להפוך את האימון הקצר הזה לטריוויאלי, משהו שיאפשר לי לפצוח בנסיעות קצת יותר מאתגרות.
רשימה זו מוקדשת באהבה לזוהר, איש המרתון.
נ.ב. מכיוון שלא שלחתי תמונות מעניינות בתקופה האחרונה, הנה שתי תמונות מנסיעה לעמק נאפה לפני שלושה חודשים. התמונה הראשונה היא פנורמה המשקיפה על סן פרנסיסקו ועל גשר הגולדן גייט. התמונה השניה צולמה מתוך המכונית הדוהרת (של גיא) ולמרות השתקפות השמשה - הנוף המעונן של נאפה באותו יום היה כובש, והעננים הזכירו את הפתיחה של "הסימפסונס"
|
| • שלח תגובה חדשה! |
18/06/2008 - לאלוף |
| נשלח על ידי Anonymous |
הי אחיין יקר
אין עליך, צחקתי ונהניתי מאד ממסועותיך לעבודה.
אם לא היית נולד היינו צריכים להמציא אותך
נראה שהחיים בארה"ב יפים , עם כל העליות והמאמץ הכל נשמע פסטורלי , יפה, ירוק ונקי. כל הרעיון של רכיבה על אופניים נשמע מעולה, דרך אגב גם בארץ התחום הזה מתפתח מאד ובתל אביב יש המון מסלולי רכיבה.
למשל:מרוקח, דרך נמל ת"א ועד יפו לאורך הטיילת.
אורגד כידוע לך רוכב מקצועי ,כל שבת הוא רוכב עם חבר כמה עשרות ק"מ ונהנה מאד
תמשיך לשמור על כושר כל זמן שזה לא פוגע בכשרונות האחרים והמרובים שלך
אוהבת רותי
|
| קישור קבוע לתגובה |
21/06/2008 - אופניים |
| נשלח על ידי אמא |
אהבתי ובעיקר צחקתי.
אחרי כמה ימים של דיווש באופניים,לא תבין על מה כתבת הפעם.
מהר מאד תתרגל,תהנה ותאהב.זה נשמע כייף גדול.
האופניים בתמונה פוטוגניים באופן מיוחד. הצבע המתלי כסוף מתאים להם מאד ומחמיא לסביבה. כל הכבוד על הטעם המשובח שפיתחת..
אמא |
| קישור קבוע לתגובה |
22/06/2008 - עדכון: עליה תלולה בדרך להרים! |
| נשלח על ידי OfirZ |
אהלן,
גיא שמע על האופניים שקניתי והתחיל לרטון: אופיר, אופיר, למה, למה קנית בלי לשאול, למה אופניים היברידיות, איך ניקח אותך למסלולי רכיבה בהרים?
אחר כך הוא הלך איתי לחנות וביחד החלפנו את ההיברידיות הקלילות והספורטיביות באופני הרים מאסיביות עתירות קפיצים, מתלים ומשככי כאבים. כך מצד אחד אוכל להדרדר איתן את כל הגראנד קניון בלי לצאת מאיזון, ומצד שני הן כל כך כבדות שיקרעו לי את הצורה במאמץ להגיע כל בוקר לעבודה. הידד לי!
נערך על ידי OfirZ בתאריך 23/06/2008 בשעה 01:32 |
| קישור קבוע לתגובה |
25/06/2008 - אופניים |
| נשלח על ידי אמא |
אז איך נראים החדשים? גם חתיכיים כמו הקודמים?
העיקר שאתה מרוצה. |
| קישור קבוע לתגובה |
|
בלוג - מידע כללי
עדכונים מזדמנים מהחיים בקליפורניה, ארה"ב
« November 2008 »
| Mon | Tue | Wed | Thu | Fri | Sat | Sun | | | 1 | 2 |
| 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 |
| 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 |
| 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 |
| 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
חברים
|
