|
כן זה מפחיד אותי שאני כבר לא מכירה את החברה הכי טובה שלי שהתגובות היחידות שאני מצליחה להוציא ממנה זה סמיילים במסנג'ר, גם זה בקושי היא לא תפנה אלי אם אני לא אפנה אליה, וגם זה ילווה בתגובות קצרות ומתחמקות זה נכון שאף פעם היא לא סיפרה לי כלום, חשבתי שהיא כזאת, לא ידעתי מה יש מתחת לזה. לא תיארתי לעצמי... שזה עד כדי כך. אם איזה שדים בן אדם צריך להתמודד כשאף אחד לא נמצא. אז בסך הכל זה נכון כולנו חיים עם מסכות, אבל יש אנשים שאתה חושב שהצלחת לקלף מהם את זה קצת, את המסכה הזאת חשבתי ככה אבל טעיתי, כל כך טעיתי. אני לא יודעת מה יותר כואב לי, מה שהיא מתמודדת איתו עכשיו או זה שאני חברה שלה כבר כל כך הרבה זמן ולא חשבתי שזה מה שעובר עליה. אני מרגישה סתומה. אני מרגישה נורא. אני לא יודעת מה לעשות בתור חברה שאמורה להיות הכי טובה אבל מסתבר שלא, כי לא ידעתי מי זה כלום. זה מרגיש זוועה באמת שזה מרגיש ככה. זה כל כך מתגמד מול מה שהיא בטח עוברת עכשיו. אני מרגישה שאני מאבדת אותה. שהיא הולכת לי לאט לאט היא מתחמקת ממני היא משקרת לי ואני מרגישה את זה זה כואב לי כל כך, אבל שוב אני ואני... אבל זאת היא. זאת רק היא. איך אפשר להסביר לבן אדם שסובל כל כך מהפרעה כזאת כמה שהוא נפלא, כמה שהוא טוב, כמה שאני מתגעגעת למה שהיה... או שלא היה בעצם אף פעם זה נורא פשוט לראות אותה נגמרת לי ככה מול העיניים להרגיש שאני לא יכולה לעשות כלום לשחק את המשחק שלה... אני כל כך רוצה שהיא תצא מזה. אני רוצה שהיא תהיה מאושרת אני רוצה שהיא תאהב את עצמה כמו שאני אוהבת אותה, כמו שכולם אוהבים אותה, היא הכי מדהימה שיש. היא החברה הכי טובה שלי. היא הכי בשבילי, והייתי עושה בשבילה הכל אני לא מבינה למה היא לא יכולה להבין את זה אני כל כך אוהבת אותה... היא נופלת, נופלת לי, נופלת בחורים . אני לא יכולה לתפוס אותה זה גדול עלי היא צריכה לצאת משם בעצמה אני לא יודעת איך היא תעשה את זה. עינבל, לעזעזל קחי את עצמך בידיים אני אוהבת אותך
אני חושבת שהתקבלתי לעירוני א' הלך לי מעולה שמח ועצוב לי באותו הזמן כל כך עצוב לי לא מוגדר ואני מפחדת באמת שכן אני מפחדת
| 
