|
נוי, מתי הסיפור בינינו התחיל? היה בכלל סיפור כזה? מתי הבנתי שאני מאוהבת בך ושאתה לא יוצא לי מהראש, מתי הפנמתי את זה? מתי השלמתי עם זה שאתה גם לא תצא משם עוד הרבה זמן? זה התחיל לפני... וואו. כיתה ו'. אולי ה'. תמיד זה היה זה,שהיינו נפגשים פעם, פעמיים בשנה מדברים, אני הייתי נדלקת עלייך. אחר כך לא מפסיקה לחשוב עלייך לשניה. וככה כל שנה. ואז, אני חושבת זה היה סתם קראש ילדותי. עבר זמן,אותו דבר, מפגשים אקראיים ושוב, קראשים וקראשים רבים עלייך הצטברו למשו אחר. מאז פסח של כתה ז', אתה לא יוצא לי מהראש. כן אני יודעת, זה פתטי. וכמו שאמרתי די למדתי להשלים עם זה. עם הכל, מתי? אולי ברגע שהכרתי את מייקי. השלמתי עם זה שאתה כזה בלתי צפוי השלמתי עם זה שאתה משחק בי השלמתי עם זה שאתה לא שם עלי השלמתי עם זה שעבר לך ממני השלמתי עם זה שהברזת לי בים השלמתי עם מה שיכל לקרות ולא קרה השלמתי עם זה שאני מאוהבת בך, ואין לי שומדבר לעשות נגד זה. אז נוי בתחילת כיתה ח'... דיברנו. דיברנו במסנג'ר, הרבה. והתקשרת אלי, ודיברנו. 20 דק'. דיברתי שטויות... כל כך היה לי טוב לשמוע את הקול שלך. ושלחת לי לבבות במסנג'ר, ושטויות כאלה. ואז נתק. נתק. למה? כי לא הייתי מספיק חכמה כדי לנצל את הרגע. כי זה האופי הדפוק שלי, להיבהל ולברוח. [וזה מה שמיכי אומרת עלייך, מצחיק, לא?] ואולי זה גם האופי הדפוק שלך. עובדה, אתה לא עשית כמעט כלום כדי לממש את מה שיכל להיות. עבר עוד זמן, לא, אתה לא יצאת לי מהראש. יום אחד הוספתי אותך לאייסיקיו. אתה כתבת לי,התלהבת מזה. אני התרגשתי כל כך...דיברנו. שיחות קצרות ולא משמעותיות בכלל. אבל העיקר שכתבת לי. העיקר לראות אותך מחובר. אני בקושי כתבתי לך, ככה אני. צריכה לדעת שרוצים לדבר איתי.בלי להפריע יותר מדי. ושוב, לא ניצלתי את ההזדמנות שכתבת לי כל כך הרבה. ועבר קצת. עד שהגיעה עוד תקופה שפתאום השיחות שלנו נהיו קצת אחרת. ואתה אמרת לי שאתה בא לתל אביב, בשביתה, אני זוכרת. וכל כך התרגשתי. ודיברנו גם ופתאום הכל נפתח ואמרת לי להגיד אם אני בירושליים, וסימסת לי בבוקר ושהגעת וכאילו כל כך רצית שנתראה. ואני הלכתי לים עם עינבל נעומי יאיר וגיא. וסימסתי לך שאני בים עם חברים שלי. ורצה הגורל גם אתה היית בים. ודיברנו , אמרת לי שאתה ליד הילטון או שרטון, לא זוכרת כבר. ואני חשבתי שבאת לחוף בגללי. סתומה. באת עם חברים. ואתה אמרת לי שתבוא עוד כמה דקות.ואו, כל כך התרגשתי. כל כך...... הלב שלי פעם. והזמן עבר ועבר ועבר ועבר ונוי לא הגיע. בסוף הלכנו. ואני עוד זוכרת את התיקווה שהייתה בי שאולי תגיע מאחת הפינותותחבק אותיותיגרור אותי לנשיקה כזאת. טוב פנטזיות שלי. כרגיל. זה לא קרה. שלחתי לך סמס "אני הולכת חבל שלא באת" ואז כתבת לי באייסי "חחח מצטער בסוף לא יצא" ואני אמרתי לך "זה פסדר:]" שוב פעם המשחקי אדישות האלה שלנו. שוב. ומיכי התקשרה ואמרה שאתה התביישת ובלה בלה. אני לא מבינה כלום יותר. כבר אין לי כח לכתוב זה ייקח ימים. אבל אני לא מבינה. למה כתבת לי והתנתקת , למה אתה לא יכול לנהל שיחה כמו בנאדם? למה אתה לא מעז, למה אתה כל כך נראה לי...כמוני? למה אני אוהבת אותך ולא מרפה? כי אני לא השלמתי עם זה.. לא השלמתי עם כלום. וזה בסדר, כי זה נחלש. זה נחלש, ואתה לא תשחק בי יותר. כי שתראה אותי השנה, בשלג,או בפסח, או וואט אבר, אני אראה כל כך טוב,שאתה תיפול מהרגליים. ואני אשחק את משחקי הנחמדות האלה של נעומי. משחקי נעומי ממש ככה. ואתה תתאהב בי, ואולי אז, אולי... אולי.
| 
