|
התקופה האחרונה לא ממש קלה, כבר הרבה זמן לא יצא לי לכתוב. פשוט לא נחתה עלי המוזה הזאת של הכתיבה. אז אולי זה שילוב של החורף המלנכולי הזה [זה מצחיק, אני זוכרת שהשתמתי בביטוי הזה בחורף שעבר, וזה פתאום מזכיר לי שאני כותבת פה יותר משנה] או התה הזה. והבטן הכבדה. והחבר העבמ הזה שאמא פתאום הנחיתה עלי. גם כן אמא, שונאת אותה. אולי זה מייקי החמוד הזה שעד עכשיו עוד לא פיענתי לגמרי מה הרגשות שלי אליו, או נעומי עינבל וכהן החברים הכי טובים שלי או עירוני א' שאני כל כך מבולבלת לגבי זה. אני רוצה להתקבל לשם. או יעל כהן שהשיעורים איתה, ככה אני מרגישה מקדמים אותי בטירוף אבל קשה לי לא לשמוע ממנה מילה טובה, או איזה משהו. כן אני בנאדם שנורא צריך חיזוקים, נמאס לי שנוי הזה, לא יוצא לי מהראש ואני פשוט תוהה אם הוא בכלל עדיין זוכר איך קוראים לי. והשביתה הזאת. והכל כזה איכסה פתאום. וחוצמזה שנמאס לי לסיים כל לילה עם דמעות, לא בא לי. פתאום בא לי קצת שקט, שקט... לגור באיזה מושב, ללבוש שרוואלים, צמה על הצד, למצוא לי איזה חבורה נחמדה ופשוט להיות מרוצה מהמצב. אבל כן, אם להיות 'טיפה' יותר ריאליסטית, מה שאני רוצה זה זה שהדברים יפסיקו כל כך ללחוץ לי על הלב. אני לאיודעת אם מישהו באמת מכיר תהרגשה סביר להניח שכן. כאילו... מישהו לוקח מלקחיים ולוצח לך על הלב כל כך חזק שזה כואב ולא מרפה. פשוט להסתובב עם תחושה כזאת. ויש כמה דברים שלוחצים לי על הלב ככה. מה שקרה עם מייקי בסוף שבוע. השיעורים עם יעל. עירוני א'. נוי. ויש לי עוד כל מיני תהיות כאלה שעוברות לי בראש לאחרונה. זה סתם נשמע פתטי לכתוב את זה פה פתאום. אני פשוט מרגישה כל כך כלום. לא בא לי להרחיב. אוף. או להיות הכי טובה, הכי מוכשרת, לקבל כל הזמן מחמאות- או שאני נשברת. כמו... דומינו . שכל אחד מפיל את השני וזה מפיל הכל באיזה שהוא שלב. אני מרגישה שאצלי כל האבני דומינו בסופו של דבר יוצרות צורה אחת, מילה, LOSER ואחרי הכל... לא, שומדבר לא בא בקלות את זה אני יודעת. אבל, למה לא בעצם אוף. אוף עם הכל. אני רוצה רעיון טוב לעירוני א', אני רוצה להתקבל לשם. להשתפר בתופים, לשמוע קצת תגובות טובות מיעל. [תסביכי אגו וואט אבר]. להרגיש שאני משהו. מישהי. ששווה משהו. אני רוצה לגבוה, אני רוצה עוד ציצים. לא אכפת לי שזה שיטחי. אני רוצה אייפוד ובגדים יפים והרבה חברים ולהתאמן הרבה בתופים, להשתפר בהכל. הלב שלי טובע במים שקטים ומים שקטים חודרים עמוק מדי למשדחמסלשחמסחלשדמסשמזלשמזלשמשלחמסלחשמלחשמחלמשחלסמלחדמסחלשמדלחבכשחללחמלמדלחסמשחלדסמשחדלסמש ללסלשצסלשצסלצשסלצשסךצשסלצשדךלסצשלךדצסדמהחנהןינגכישחשךסצדשסשדצלשחיכחשלחשךלדס חמשדחבמדשחלבמחמבחמבמחשבלחמשלשלמלשמגלשמגלשמדגלמלשדמשס לשמבשמבממממממממממממחלשדכילשי שקטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטטט. שקט. whats the hell is wrong with me דיי נמאס לי לרחם על עצמי. נמאס לי. לחשוב כל הזמן על מה אין לי, ועל המשפחה המושלמת שאף פעם לא הייתה לי, ועל החיים המושלמים של אנשים מושלמים אחרים. דיי. דיי ודיי. פשוט שקט כבר. לכבות את המחשבות. הס.
| 
