|
מייקי ואני ... ממבט ראשון זה נראה כל כך תואם... כל כך מתוכנן כל כך מה שאולי בעצם ביקשתי כל החופש הגדול. ואחרי שלושה חודשים (פחות שבוע), אני יכולה פתאום להסתכל על הקשר שלנו מההתחלה, אנחנו כל כך מתאימים אבל כל כך לא. אני מעופפת, שקועה בחלומות שלי, בעולם שלי, מייקי הוא יותר ביצועי, יותר... יותר מסודר, יותר פרקטי. הוא חולם אבל גם מבצע. אני מוצאת את היופי בכמה צלילים פשוטים ושירים שקטים, ומייקי הולך על הג'אז המסובך הזה, אני, שנראת עדינה ממבט ראשון, מתופפת. ומייקי, שנראה כזה גברי וחזק מוצא את העדינות שלו בגיטרה. מוצא את העדינות שלו בשבילי. לשנינו יש סיפור חיים, שנינו מסובכים, שונים, אמנים. אולי. כל אחד מהמקום שלו. מהמשפחה שלו, מהסיפור שלו. שנינו מוזיקאלים אבל שונים שנינו רגישים אבל שונים שנינו חולמים אבל שונים שנינו מסובכים, אבל שונים. מרוב הפרקטיות שלו, הוא לא תמיד מצליח להבין אותי, אני חושבת. אבל הוא תמיד יתן לי הרגשה שזה בסדר. שהכל טוב. אני מצליחה לקרוא אותו, עוד אחד מהתכונות של מזל דגים [שכל כך אופייני לי] להבין אותו לפעמים למצוא את המילים המתאימות לפעמים פשוט לענות לו בשתיקה, או חיבוק. ובכל זאת מכה בי ההרגשה הזאת כל פעם מחדש, "אני באמת אוהבת אותו?" לא, לא יודעת. לא יודעת כלום... אני אוהבת את הקול שלו,את הידיים שלו, אני הנשיקות הרכות שלו, אני אוהבת את הצחוק שלו. את זה שהוא אמן. שהוא על ריטלין, שהוא בדיוק כמוני ADD טיפוסי. אני אוהבת את שהוא קורא לי תום שהוא אומר לי משהו רציני. אני אוהבת את זה שהוא חושב שאני מושלמת כמו שאני למרות שאני חושבת שאני הדבר הכי רחוק מזה. אני אוהבת שהוא תמיד ינסה להבין מה עובר עלי למרות שהוא בחיים לא יצליח להבין גם אם אני אגיד לו. ובכל זאת הוא יגיד לי שהוא מבין. אולי הוא באמת מבין. אז מה הבעיה למה אני לא מוצאת את עצמי מתאהבת בו בטירוף למה אני לא יכולה לתת לעצמי ליפול למערבולת הזאת של "התאהבות" למה אני נלחצת מכל דבר קטן למה אני כל כך אני אני אני אוהבת את הכל אצלו וזאת הבעיה. הוא משעמם אותי בנורמאליות הלא נורמאלית שלו.איך הוא מצליח להיות כל כך נורמאלי למרות שהוא לא. זה הורג אותי. אני פשוט כל כך אבודה. אני לא מוצאת את עצמי איתו או בשום מקום אחר וזה מפחיד אותי. "מה אם אף פעם ההרגשה הזאת לא תעבור" אני רוצה לאתאהב בו. אני רוצה . אבל איך זה אמור להרגיש אני פשוט מפחדת... מהכל. מאנשים, מלהרגיש, מבנים זה לא הוא. זאת אני. וזאת הבעיה. הוא יותר מדי טוב. ואני מחפשת את המישהו הכל כך לא נורמאלי הזה, שכמו בסרטים יסחוף אותי... וכמה שזה נשמע פתטי הוא יהיה הילד הרע הזה לא פריק, פשוט מופרע אבל חכם, מגניב, מצחיק. שנוכל לדבר שעות על הכל ולקרוע מצחוק אחד את השני ושתהיה בינינו תשוקה אדירה. אחד לשני. ושלא הכל יהיה מושלם. כי מושלם זה היה גרוע שיש. ושזה יהיה אהבה ענקית והדדית הדדית בעיקר.
| 
