לעולם יש שיניים והוא נושך איתן חזק וכואב..
את המשפט הזה חוויתי כל כך הרבה פעמים,במיוחד בקיץ ההוא של שנת 2006.
בקיץ 2006 איבדתי באופן סופי את האמונה שלי בחברות,באהבה ובאנשים בכלל.
איבדתי חלק גדול מהנשמה שלי,שבלעדיו אני מרגישה כל כך ריקה.
זה התחיל ביום קייצי ויפהפה בו השמש זרחה במלוא הדרה.
מי היה יכול לחשוב על דברים כל כך כואבים שיכולים לקרות ביום כזה שמשי ומחייך?
עד מהרה עננים שחורים כיסו את חיי והגשם והערפל הציפו את נשמתי.
הוא היה מכוסה בשמיכה כשהגענו..והבנתי את המשמעות..
הבנתי וסירבתי להשלים עימה,סירבתי לקבל את העובדה שאבא הלך ולעולם לא ישוב..
סירבתי לקבל את העובדה שלא הספקתי לומר שלום.לתת חיבוק אחרון ולהגיד לו,
למרות שהוא ידע,כמה שאני אוהבת אותו.
ההלוויה התקיימה מספר שעות לאחר מכן.אני זוכרת את היום הזה היטב,
כאילו הכל התרחש רק אתמול.
אנשים רבים שאהבו אותו ושבאו לחלוק לו כבוד אחרון.
בין האנשים הללו היה אחד,שבזמנו היה מיוחד עבורי,שאהבתי מאוד-האקס שלי.
היינו זוג מקסים,או לפחות זה מה שכולם אמרו לנו.
תמיד שמענו כמה שאנחנו חמודים,וכמה שאנחנו מתאימים.
ואהבתי אותו.אהבתי אותו כל כך,כפי שלא אהבתי מעולם.
כשהייתי איתו הרגשתי בטוחה ומוגנת.הרגשתי נאהבת.
וידעתי שהוא אוהב אותי...הוא כל כך אהב,וגונן ותמך.
הוא תמיד היה שם בשבילי ומעולם לא איכזב..
עד שהגיע היום ההוא והכל התפוצץ לי בפנים...
זה היה כחודש לאחר ההלוויה.כשהכל מסביב עוד היה כואב מהאובדן.
המוות וההשלכות שלו היו כל כך טריים.
ואז הוא אמר לי שזה נגמר בינינו.שהוא רוצה את החופש שלו.
ככה סתם,בלי שום התראה,אחרי שנתיים וחצי,ובתקופה הכי קשה בחיים שלי.
עוד אובדן תוך זמן כל כך קצר.
איך מתמודדים גם עם האובדן הזה?
איך ממשיכים הלאה?
נאלצתי לאסוף את עצמי..לא היו לי כוחות..
רציתי למות..רציתי להיעלם..לחדול מלהתקיים...
כמה אפשר לסבול?
מסתבר שהרבה..כי עדיין לא ידעתי כמה הגורל מתכוון ללעוג לי..
הייתה לי חברה..בחורה שאהבתי מאוד..למרות שאף פעם לא הגיע לה..
גיליתי שהיא והאקס שלי יצאו כחודש אחרי שהוא נפרד ממני.
וכשגיליתי את זה,מה שנשאר מהלב שלי נשבר לגמרי.
הוא לא איתה היום,קרה משהו ביניהם והם נאלצו להיפרד.
יש לו כעת חברה חדשה.
שנתיים וחצי אחרי זה ואמנם הכאב עבר,אבל אני עדיין חושבת עליו. | 
