8/05/2007 - געגועים לאפריקה |
הדגדוג בבהן רגלי לא מפסיק. הארוחה כמעט הסתיימה והשיחה, העוסקת בענייני החברה ברובה, נפסקת רק לרגע קל כשהמדבר טובל חתיכת לחם-מקומי באחד המתבלים שעל השולחן. כשהדגדוג מתחיל להתפשט לעבר שאר כף הרגל, אני מבקש סליחה וקם.
בעל המסעדה הערבי שועט לעברי. אני מבקש שיראה לי את הדרך לשירותים, והוא מניד בראשו לאחד המקומיים שמלווה אותי. כשזה משאיר אותי לבדי, אני כמעט מתפתה להוריד את הנעל בו במקום, אך לבסוף מחליט להכנס לאחד התאים שם הפרטיות גדולה יותר.
כף הרגל קצת אדומה, אך אינה נפוחה. תחושת העקצוץ לא נפסקת. רק בחיפוש יסודי אני מוצא נקב קטן בבהן, רק נקודה קטנה ואדומה, וחיפושית מתה מעוכה בכיפת הנעל. אני מזהה את החיפושית - היא אינה ארסית, העקיצה תעלם בוודאי תוך כמה שעות.
החשבון טופל בהעדרי. אנחנו יוצאים מהמסעדה לרחוב מכוסה החולות בדרך חזרה למשרדי החברה. החיים האלה לא קשים כמו שחשבתי. מסתגלים אליהם, כמו לכל דבר. תחושת הדגדוג, בינתיים, נפסקה.
|
| • שלח תגובה חדשה! |
13/05/2007 - איך אתה יודע בדיוק מה לומר לי? |
| נשלח על ידי violette |
אני לא יודעת איך נפרדים מידידים, אבל עליי להודות שהתשובה לכך מסקרנת אותי מאוד, כיוון שיש כמה ידידים שהייתי רוצה לנתק ממני, מאותן סיבות שהיית רוצה לעזוב את שלך.
הייתי מסכימה ואומרת שהכרותנו מעוותת, אך היכן שהיא אמיתית, היא אינה רחוקה מהמציאות, אלא נוגעת בדברים נכונים בבסיסם.
אני יודעת שיש בי את היכולת להגיד 'לא' ולעשות זאת אפילו בצורה נחרצת, אך עושה רושם מסוים שאני עולה על דפוס פעולה נוראי- כאשר אני באמת רוצה להגיד 'לא', אני אומרת 'כן' ולהיפך- אם הייתי יכולה להפסיק עם זה, הייתי פוטרת את עצמי ממטרד לא קטן.
יתכן וטעיתי בכוונתי כאשר ביקשתי שמישהו יעמיד אותי על טעויותיי, אך לאמיתו של דבר רציתי שמישהו יצביע עליהן מבעוד מועד, ותוך כדי שהן מתרחשות, כדי שאפסיק להרע לעצמי- אני חייבת להודות כמה זה מתיש. אבל אתה צודק, במצב אידאלי שבו הטעויות שלי לא היו כל כך קשות, הייתי מעדיפה שלא היו מצביעים עליהן.
אני כן צריכה מישהו מלווה בכוונה טובה שיגיד לי לאכול יותר, לישון יותר, ולהפסיק לצחצח שיניים באופן כל כך כפייתי (אלא,במידה שאני שוב מוטרדת ומעט עצבנית כי אז כנראה עברתי התקף עישון קצר ופתאומי שלא מתאים לי בכלל).
אני מניחה שמה שאסכים לתת בתמורה לאותן הצקות ונדנודים, תלוי במי שיבצע אותן ובמידת טוב ליבן של כוונותיו- אבל הייתי מעניקה הרבה במידה להגיע למצב בו לא הייתי צריכה להתחנן לקבל כך כך הרבה דברים שטבעי לקבלם. אני שונאת להתחנן, או להזדקק, לשם הצורך.
|
| קישור קבוע לתגובה |
14/05/2007 - תגובה ללא כותרת |
| נשלח על ידי Anonymous |
| לקחת את טונף איתך לאפריקה? |
| קישור קבוע לתגובה |
14/05/2007 - אלי! |
| נשלח על ידי TheWrongGuy |
טונף ואני עושים חיים. היום הוא העיר אותי בשש וחצי (!) וכעונש הוא ספג נביחת כלב. במקום לברוח הוא קפץ עלי וככה זכיתי להתעמלות בוקר ולכמה שריטות חדשות. סימני השיניים על היד כבר עמוקים מספיק כדי לא להמחות - אני חושב שהם קבועים. שריטה עמוקה בכף הרגל למדה אותי שהוא מעדיף שילחמו איתו עם הידיים. העיקר שהוא נהנה. והוא באמת נהנה. הבוקר הוא זכה לביסקוויטים כפיצוי על זה שהוא לא אהב את הפסטה בשמנת שהכנתי אמש, ושלשום פתחתי לו קופסת טונה.
ומה אתכם? השארתם קצת אלמנות לבנות גם לתיירים הבאים אחריכם? רגע, אתם לא אמורים להיות בבלגיה עכשיו? הבלגים האלה יודעים לתפעל אינטרנט? (סנוביות צרפתית נרכשת)
(עריכה - הקאונטר ואני קצת רבנו ובסוף הוא נכנע והודה שזאת באמת יעלי, ושהיא בכלל בצרפת כבר. האח הגדול צופה בכם!)
נערך על ידי TheWrongGuy בתאריך 14/05/2007 בשעה 04:43 |
| קישור קבוע לתגובה |
16/05/2007 - תגובה ללא כותרת |
| נשלח על ידי violette |
זה היה יותר קשקוש שנכתב בשעות הבוקר המאוחרות מאשר שיר.
אולי באמת אעלה כמה מקטעי הפרוזה/שירה/זיוני שכל למחשב מתישה. |
| קישור קבוע לתגובה |
|
בלוג - מידע כללי
« January 2009 »
| Mon | Tue | Wed | Thu | Fri | Sat | Sun | | | 1 | 2 | 3 | 4 |
| 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 |
| 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 |
| 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 |
| 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
חברים
• idan
• aviadshamir
• RubyTuesday
• breitman
• reembs
• bradbeeblebrux
• violette
|
