16/10/2008 - העבודה באוטו גלידה בארה"ב

בכל מקרה, באוטו גלידה בארה"ב היה ממש כיף. במרוצת הזמן, ככל שהשעות שלי נעשו קבועות יותר ושהגעתי לאותו המקום, אנשים התחילו להכיר אותי וכבר פיתחנו מערכת יחסים לבבית.

16/10/2008 - נהגת שודים באוטו גלידה בארה"ב

אני לא מדברת עם אבא שלי, השוביניסט הזה. הלוואי והוא היה בווירג'ינה עמי. ככה הוא היה רואה איך נהגתי מעולה, בלי שום בעיה, באוטו גלידה בארה"ב. אני באמת מנסה להבין מה הוא חושב לעצמו. שם הסתדרתי בכלל לא רק עם אוטו ענק, פה הוא חושב שאני לא יכולה להסתדר עם הטרנטה שנת 90 שלנו? אני מתה! אתם קולטים שהוא פשוט לא מוכן לחשוב על הרעיון שאני אנהג באוטו מחוץ לגבולות באר שבע?! איזה עצבים איתו! למה לעזאזל הוא נתן לי את האוטו שלו אם הוא רק מרשה לידידים שלי (בנים!!!) לנהוג בו? ש-ו-ב-י-נ-י-ס-ט!

12/10/2008 - התמקמות והוצאת רישיון נהיגה

מבחינת התנאים היה ממש מעולה ובעיקר בהתחשב בעובדה שבאנו לצורך עבודה בחו"ל.

הדירה בה גרנו הייתה מרווחת, מצוידת במכשור חשמלי ואלקטרוני. כל מה שבן אדם צריך כדי לנהל אורח חיים נוח ואיכותי. אפילו יש מגרש טניס מחוץ לבית הדירות. אמנם אף פעם לא שיחקתי מימיי טניס ושחר פאר כבר לא תצא ממני, אבל יחסית למישהי שלא החזיקה מחבט מימיה, שיחקתי לא רע בכלל. בנות, זה גם ספורט מעולה ועם האוכל האמריקאי נוטף השמן כדאי למצוא איזה תחביב אקטיבי. אלא אם כן, מישהי בונה לחזור מעבודת אוטו גלידה בארה"ב עם עוד מספר קילוגרמים עודפים מלבד הכסף. משהו חשוב בקשר לנהיגה- אני זאת שנהגתי באוטו. זאת אומרת שכשהגעתי הלכתי למשרד רישוי אמריקאי ועברתי שוב תיאוריה ומעין טסט קצר. אין מה להילחץ. זה באמת לא סיפור יחסית לטרור שעושים בארץ. עם זאת, חייבים רישיון נהיגה ישראלי תקף.

12/10/2008 - עבודה בארה"ב באוטו גלידה בווירג'יניה

תוך שבוע של שגרירות, סידורי ויזה, חידוש דרכון ופרידה מההורים, החברים וארץ זבת חלב ודבש, אני נוחתת בווירג'יניה. זה גם מאוד חביב שאני כותבת "נוחתת בווירגי'ניה" כאילו זה לא סיפור גדול. טיסה ארוכה ומתישה. משפחות חרדים ברוכות ילדים שכמובן התיישבו בדיוק לידי, דיילות אנטיפטיות ואין שום סרט נורמאלי במסכים. 14 שעות בהן בהיתי בסמן המטוס שהתקדם לאיטו לכיוון ארה"ב. תענוג צרוף. 

רק כשהייתי על הטיסה המייגעת הזאת התחלתי להרהר מדוע בעצם אני טסה כרגע? אנחנו בעיצומו של חודש מרץ. בארץ עדיין קריר, בארה"ב קפוא. קור כלבים. מי לעזאזל יעלה על דעתו השפויה לקנות גלידה בשיא סופת השלגים הזאת? הבעיה היא שאני לא הערכתי נכונה את דודינו המוערצים מאמריקה. ההגדרה שלהם לשפיות כנראה עפה מחוץ לחלון בכל הנוגע לאוכל. הם רואים אוטו גלידה בארה"ב וניצת ניצוץ בעיניים. חייבים להיות שם כדי להאמין. אנשים שומעים את המנגינה המוכרת וזה כמו החלילן מהמלין. תור משתרך, אנשים צורחים בשמחה- איזה כיף שזה אוטו גלידה. בא לי להגיד להם: "אנשים- צאו לסופר וקנו בן & ג'ריס, מה אתם בשוק"?! במקום זה, שתקתי. מה לעשות, למה לי לדבר כשהדולרים עושים זאת טוב ממני.

12/10/2008 - קרח לאסקימוסים

מי יודע למכור קרח לאסקימוסים?

אני!!!!!!!

יודעים איך?

אחרי עבודה בחו"ל בשיא החורף המקפיא באוטו גלידה בארה"ב, למכור קרח כבר קטן עליי.

אם היו אומרים לי בצבא, סמ"רית עם וותק של 3 וחצי שנים בצבא, שאני אמצא את עצמי חצי שנה אחרי, באמצע מדינת וויר'ג'ינה, עובדת על מכירת בננה ספליט לזבי חותם אמריקאים הייתי אומרת שנפלתם על הראש. שלא תבינו לא נכון, זה גם לא נעצר בצבא. אין, מי שמכיר אותי יודע שלחץ והחלטות הן לא הצד החזק שלי. אני נעה בקצב החיים בשאנטי באנטי מובהק. חיה בקיבוץ, מרוויחה קצת מהצד, חיה את החיים היפים אחרי השחרור. אז מה שחפרו לי על אוטו גלידה בארה"ב ושמרוויחים שם מלא. אז מה שהתקשרו אליי וכבר אמרו לי שאם אני לא מזיזה את עצמי מהבריכה בקיבוץ, אף אחד כבר לא יתקשר יותר ואז אני אוכל את הלב. לא רוצה להתאמץ, הכול יסתדר מעצמו.

המשכתי באותה גישה לעוד שבוע ואז כבר הבנתי שאני סתם מנסה בכוח לשכנע את עצמי שאני רגועה, כשבעצם אני ממש לא. הרמתי טלפון לחברות שלי שעשו מכירות בעבודת אוטו גלידה בארה"ב לפני שנה, נכנסתי לחברת התעופה התורנית והופה'לה.