תקשיבו איזה פנאן זה להיות אופר בארה"ב, באמת לשבת ולבכות מחוסר המזל שמלווה אותי בעבודה היום. כשהייתי שם הייתי קמה די מוקדם, זה כן. אני אתם יודעים, מהאנשים שלוקח להם שנה להתאפס על עצמם בבוקר. כאילו, לפני הקפה של הבוקר אין מה לדבר איתי וחראם על מי שינסה. אמרו לי שם במשפוחה אליה הגעתי, שצריך לקום ולעשות השכמה לבנים שלהם ב 7 וחצי בבוקר, כדי שיאכלו משהו ושניסע לבית ספר. אמרתי סבבה. כאילו אם אני צריכה להעיר אותם בסביבות 7, אז זה אומר שאני צריכה להעיר את עצמי בסביבות 5 וחצי. אני צריכה מינימום שעה וחצי כדי להיראות במיטבי. תאמינו לי, זה שווה את זה. הייתי יוצאת מהבית עם הילדודס וכל תושבי השכונה היו מסובבים את הראש אחריי. אין מה לעשות, אלוהים נתן, אבל בכל זאת צריך לרטש פה ושם. אז ככה נראתה העבודה בחו"ל בתור אופר בארה"ב, קמה בבוקר במצב רוח טוב ובמראה של מיליון דולר. מי היה מנחש שצפוי לי יום של עבודות בית קלות. היו לי בערך 6 שעות עד שהלימודים הסתיימו. הייתי ממש ילדה טובה. הייתי מנקה קצת פה ושם, מבשלת לארוחת צהריים איזה מקרוני עם צ'יז, המאכל האהוב של הבייביס האמריקאים הקטנים וגם של השמנמנים שהם הופכים להיות במשך חייהם. ככה הם חיי האופר בארה"ב, אין רגע משעמם. הייתי צופה תוך כדי בכול תוכניות הריאליטי הקיימות שם ותאמינו לי יש המון! יש להם אפילו ערוץ שלם BRAVO , בו מקרינים רק סדרות ריאליטי. התמכרתי לכולן! הכי אהבתי את ה"עקרות הבית האמיתיות של מנהטן". לא להאמין כמה כסף יש באמת לאנשים. אתם חושבים שיש מצב שאני אגיע לסטטוס הזה אם אני אשאר בעבודה שלי פה, או שעדיף לזרוק הכול ופשוט להתחתן עם איזה תייר מיליונר ש"במקרה" אני אפגוש במלון? אפשר לארגן הרבה דברים כשידיד שלכן משתייך לצוות הנהלת מלון, אתן יודעות איך זה. חזרה למציאות של אופר בארה"ב. איפה הייתי? אהה, אוקיי, אז אספתי אותם מהבית ספר והיה לנו quality time ביחד. שיחקנו, טיילנו, טיפסנו אחד על השני, ראינו סרטים, ככה אתם יודעים, נחמד עם ילדים. גם בבית, אני הדודה הכי אהובה על אחיינים שלי וזה ממש לא משנה שאני הדודה היחידה שלהם. בערך בשעה 7 וחצי, הילדים נרדמים, או לפחות אנחנו מנסים להרדים אותם, ואני פנויה לעיסוקיי. |
