15/10/2008 - בילויים אחרי העבודה

15/10/2008 - סדר יום של אופר בארה"ב

תקשיבו איזה פנאן זה להיות אופר בארה"ב, באמת לשבת ולבכות מחוסר המזל שמלווה אותי בעבודה היום. כשהייתי שם הייתי קמה די מוקדם, זה כן. אני אתם יודעים, מהאנשים שלוקח להם שנה להתאפס על עצמם בבוקר. כאילו, לפני הקפה של הבוקר אין מה לדבר איתי וחראם על מי שינסה. אמרו לי שם במשפוחה אליה הגעתי, שצריך לקום ולעשות השכמה לבנים שלהם ב 7 וחצי בבוקר, כדי שיאכלו משהו ושניסע לבית ספר. אמרתי סבבה. כאילו אם אני צריכה להעיר אותם בסביבות 7, אז זה אומר שאני צריכה להעיר את עצמי בסביבות 5 וחצי. אני צריכה מינימום שעה וחצי כדי להיראות במיטבי. תאמינו לי, זה שווה את זה. הייתי יוצאת מהבית עם הילדודס וכל תושבי השכונה היו מסובבים את הראש אחריי. אין מה לעשות, אלוהים נתן, אבל בכל זאת צריך לרטש פה ושם. אז ככה נראתה העבודה בחו"ל בתור אופר בארה"ב, קמה בבוקר במצב רוח טוב ובמראה של מיליון דולר. מי היה מנחש שצפוי לי יום של עבודות בית קלות. היו לי בערך 6 שעות עד שהלימודים הסתיימו. הייתי ממש ילדה טובה. הייתי מנקה קצת פה ושם, מבשלת לארוחת צהריים איזה מקרוני עם צ'יז, המאכל האהוב של הבייביס האמריקאים הקטנים וגם של השמנמנים שהם הופכים להיות במשך חייהם. ככה הם חיי האופר בארה"ב, אין רגע משעמם. הייתי צופה תוך כדי בכול תוכניות הריאליטי הקיימות שם ותאמינו לי יש המון! יש להם אפילו ערוץ שלם BRAVO , בו מקרינים רק סדרות ריאליטי. התמכרתי לכולן! הכי אהבתי את ה"עקרות הבית האמיתיות של מנהטן". לא להאמין כמה כסף יש באמת לאנשים. אתם חושבים שיש מצב שאני אגיע לסטטוס הזה אם אני אשאר בעבודה שלי פה, או שעדיף לזרוק הכול ופשוט להתחתן עם איזה תייר מיליונר ש"במקרה" אני אפגוש במלון? אפשר לארגן הרבה דברים כשידיד שלכן משתייך לצוות הנהלת מלון, אתן יודעות איך זה. חזרה למציאות של אופר בארה"ב. איפה הייתי? אהה, אוקיי, אז אספתי אותם מהבית ספר והיה לנו quality time ביחד. שיחקנו, טיילנו, טיפסנו אחד על השני, ראינו סרטים, ככה אתם יודעים, נחמד עם ילדים. גם בבית, אני הדודה הכי אהובה על אחיינים שלי וזה ממש לא משנה שאני הדודה היחידה שלהם. בערך בשעה 7 וחצי, הילדים נרדמים, או לפחות אנחנו מנסים להרדים אותם, ואני פנויה לעיסוקיי.

15/10/2008 - עבודה בחו"ל בשביל הנשמה

מכל הסוגים האפשריים של עבודות בחו"ל, אין, אין על להיות אופר בארה"ב. זה פשוט שוס. איך הם משגעים אותי עכשיו בעבודה, יואו, בא לי לסגור את הדלת של המשרד ולהמליץ להעמיד את כולן לפיטורין. חבל, באמת חבל, שאין לי סמכויות כאלה ואף פעם לא היו. זה לא אומר שאני לא עתידה להגיע לשם ביום מן הימים, אבל אחיות שלי, עזבו אתכן משטויות, באמת שאין לי כוח להישאר בחור הזה עד סוף ימיי. זאת סתם עבודה להעביר את השעמום של היומיום וגם כדי לשלם שכ"ד. כולנו יודעים שלגור בת"א מצריך מיליונים. אין מה להשוות בכלל, עבודה בחו"ל בתור אופר בארה"ב זה כיף, זה החיים, זה בשביל הנשמה.

12/10/2008 - הפגישה עם המשפחה בארצות הברית

12/10/2008 - הנחיתה בארצות הברית וההכנות לעבודה

באמצע פברואר נחתתי בניו יורק. הבאסה היא שהיו לי שם רק 4 ימים וגם זה בחסד.

את הימים האלה העברנו, אני ועוד 200 בנות מקצוות תבל שכולן רוצות להיות אופר בארצות הברית בדיוק כמוני, במעין מפגש היכרות והכנה לקראת העבודה בחו"ל. עשו לנו סימולציות, הסבירו לנו על אופי העבודה ועל חיי היומיום במשפחה ממוצעת בארצות הברית. דווקא היה נחמד שם, למרות שבהתחלה חשבתי שזה סתם בזבוז זמן. הכרתי שם בחורות ממש חמודות והאמת שבמשך השנה הזאת שם אפילו שמרתי על קשר עם כמה מהן. בכל זאת, טוב לדעת שיש עוד מישהו שעובר את אותו הדבר.

12/10/2008 - סגרתי עבודה בארצות הברית

עברו כמה שבועות, כבר התחלתי לשכוח מכל העניין. יאללה הם והאופר בארצות הברית שלהם, חפרו והכניסו לי את זה למוח. עמדתי כבר לחפש משהו אחר. פתאום טלפון מאמריקה.

אמא שלי קראה לי ואמרה שמבקשים לדבר עמי. בחורה מהחברה הזאת התקשרה ואמרה שהם הריצו נתונים וניסו להתאים בין מה שאני רשמתי לבין הדרישות והבקשות של המשפחות. בסוף מצאו משפחה בקליפורניה שנשמעה סבבה לגמרי. אחרי מספר ימים קיבלתי צלצול שני מאארצות הברית, הפעם מהמשפחה עצמה.

האמא נשמעה אחלה, מגניבה כזאת. דמיינתי אותה בלונדה יפיופה שזופה כזאת, מסתובבת בין מכוני שיזוף וספא כל השבוע. סיפרתי לה קצת על עצמי, שאלתי אותה על הילדים שלה, הגילאים ואורח החיים. כאילו, לא רציתי להגיע מבלי לדעת על מי אני נופלת. בסוף ראינו שכבר השיחה ממש זורמת ולשתינו הייתה תחושה טובה. סגרנו כבר בינינו על תאריך טיסה.

12/10/2008 - איך עלה הרעיון

הרעיון של להיות אופר בארצות הברית התחיל בזה שחברים של ההורים שלי הגיעו אלינו לארוחת שישי.

ישבנו כולם, עשינו קידוש, מלאכי השלום באו, ברכו ויצאו. החברים של ההורים שלי נוטים לקשקש כאילו אין מחר. די השתעממתי לי אז ישבתי עמם קצת בסלון והם התחילו לספר על הבת שלהם שחזרה מחו"ל.

הם אמרו שהיא הייתה אופר בארצות הברית - מטפלת של ילדים קטנים שגרה בבית של המשפחה. כל ההוצאות כלולות על חשבונם, חיה טוב, שומרת על קשר עמם גם עכשיו, אהבה את הילדים. אמרתי, סבבה נשמע מגניב. לקחתי מהם את הפרטים על הסוכנות שתיווכה בין המשפחה לאופר בארצות הברית דרכה היא הגיעה לשם, מלאתי את הפרטים באתר אינטרנט וחיכיתי לצלצול.

12/10/2008 - עבודה בארצות הברית בתור אופר

אחיות שלי, תקשיבו ותקשיבו טוב. אם יש משהו שמאסט לעשות פעם בחיים זה לטוס רחוק מהחור הזה לחו"ל ולראות קצת עולם.

בנות, להיות אופר בארצות הברית זה הדבר הגדול הבא. תקשיבו, זה פשוט שוס. עכשיו נגיד, הבוס שלי משגע אותי, חופרים לי על מכירות ויעדים וכל הבנות הפלצניות האלה מרוויחות כלום כסף ובאות לי לעבודה עם סקיני של דולצ'ה גבאנה. יאללה שילכו קיבינימט הם וכל השעמום רצח הזה. אתן מבינות על מה אני מדברת עמכן? על עבודה בחו"ל בפאקינג אמריקה. כאילו ולמי שאוהב ילדים אז זה בכלל סוף. אין, להיות אופר בארצות הברית זה מדהים. הייתי חוזרת בן רגע.