15/10/2008 - יש חתן באויר של ארה"ב

אחרי איזה חודש שהיא הייתה שם פתאום היינו מתחילים לקבל שיחות לעיתים רחוקות יותר. יעני חשבנו אולי היא לא נהנית שם, ההורים שלי אמרו שצריך להחזיר את הילדה הביתה שאולי לא היינו צריכים לשלוח אותה בשביל עבודה בחו"ל. יום אחד שאלו אותה "מה קרה סימה, למה את כבר לא מתקשרת וככה מעדכנת אותנו כמו קודם 3 פעמים ביום מה מצבך ?" סימה דווקא מסתבר הייתה ממש מאושרת. היא אמרה שהיא לא מתקשרת כי היא נהנית להיות אופר בארה"ב. מסתבר שהיא כמעט כל יום אחרי העבודה התחילה לצאת לבלות, הלכה ל downtown שלהם בשיקגו. אמרה שיפה שם, יש נחל או משהו כזה ואיזה בניין מפורסם ממש גבוה, "סירס טאוור", משהו כזה. אמרה שהיא הולכת למלא הופעות ושהיא הכירה כבר המון חברים מבית חב"ד. ההורים שלי היו בשוק, סימה פורחת שם. הכי חשוב, סימה אמרה שהיא לא רוצה לפתוח את הפה בגלל עין הרע כמובן, אבל נראה לה שיש מצב שיש בחור בתמונה. אחד גם ישראלי שהכירה שם בבית כנסת. ההורים שלי היו בשמיים. אולי היא תהפוך מאופר בארה"ב לאופר בישראל לילדים שלה כבר. אבל אני לא רוצה לדבר על זה יותר מדיי. חמסה חמסה חמסה.  

15/10/2008 - הנחיתה בארה"ב

קיצר ליווינו את סימה לשדה התעופה, באנו כולנו, אמא שלי בכתה, אמרה לה שהיא כבא מתגעגעת ואבא אמר שאין לה מה לחזור בלי חתן. כאילו, צודק. למה אנחנו שולחים אותה אם לא כדי לחזור עם אמריקאי עשיר? אז עבר יום כי הטיסה שלה הייתה ממש ארוכה ואנחנו מקבלים שיחה. היא אמרה שהכול בסדר, היא פגשה את המשפחה שם והם דווקא היו סבבה. יש להם 2 ילדים בגילאי 13 ו9. אמרה שהם חמודים, מחונכים טוב, לא כמו בני הדודים שלנו שמתנהגים ונראים כמו בבונים בגן חיות. כפרה עליהם, נשמות שלי. אמרה שבינתיים היא לא ראתה מציאות שיכלו להפוך לבעלים עתידיים, אבל דווקא שיש לה זמן פנוי בתור אופר בארה"ב. היא עובדת איזה 5 שעות ביום ובשאר הזמן היא מטיילת שם בעיר ופוגשת אנשים בבית כנסת. הרי ברור דבר ראשון שהיא עשתה כשהיא הגיעה לשם זה לברר איפה בית חב"ד. אמא שלי אמרה לה מראש שלא תעז לאכול איזה אוכל לא כשר שם, כי היא יודעת איך היהודים שם בארה"ב לא אכפת להם מכלום והם אוכלים חזיר ויש להם עץ חנוכה במקום עץ חג המולד. סימה הרגיעה אותה ואמרה שהיא הגיעה למשפחה שהם שומרי מסורת והם לא קונים שום דבר שהוא לא אצל יהודים. כפרה עליה. אמרנו לה גם שעכשיו שהיא אופר בארה"ב ויש 5 אנשים בבית, שתוודא שהיא אף פעם לא יושבת בקצה של השולחן. חס וחלילה! תארו לעצמכם עוד תישאר רווקה 7 שנים? יא יאללה!

15/10/2008 - שולחים את סימה להיות אופר בשיקאגו

ככה שלחנו את סימה, כפרה עליה, לשיקגו. עכשיו מה לנו ולשיקגו? מה אני יודעת. אני חוץ מישראל לא מכירה כלום. גם ככה אנחנו הכי טובים, מה צריך עוד? האמת שבא לי לנסוע לצרפת קצת, לראות שורשים. אתם יודעים שההורים שלי מדרום צרפת, כאילו אני זה בעצם אירופה, אז מה צריך עוד לראות. עכשיו אנחנו היינו מה זה לחוצים על סימה. במיוחד אמא שלי, כפרה עליה. היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. אופר בארה"ב- מה מביאים, מה היא צריכה. רק טרטרה אותנו ממקום למקום. "לכי תביאי מדודה ג'קלין את הרולים שתעשה שם יפה בשיער", "לכי לחנות של דודו תקני לה במבה לדרך, שתתגעגע". שיגעה אותי לגמרי. אבל מה, גם אני דאגתי לה. כאילו אנחנו שולחים אותה בשביל עבודה בחו"ל, להיות אופר בארה"ב, לא יודעים אפילו אם היא אוהבת ילדים. שתבינו, לנו במשפחה עדיין אין ילדים קטנים. ברור שקודם סימה צריכה להתחיל, עוד מעט יתחילו גם לזרז אותי. אבל מה, יש לנו מליאן דודים מכל הצדדים. לדוד שלי יש 3 ילדים, יצאו מה זה בטטות. כל פעם שהם באים הם אוכלים חצי מהמקרר. כל אחד מהם מסיים קופסת גלידה שלמה לבד. כאילו ישר אמרנו שסימה תסתדר איתם, כי היא תהיה אופר בארה"ב. אבל סימה דווקא מה זה לא התלהבה מהם ומהידיים המג'ייפות שלהם ואמרה להם שלא יתקרבו אליה ממטר. קיווינו שיהיה בסדר, בכל זאת אופר בארה"ב זה על קלאסה, לא כמו אצלנו בעכו.

7/10/2008 - מאמץ משפחתי להיות אופר בארה"ב

טוב, ההיא נרשמה, מלאה את הפרטים שצריך כדי להיות אופר בארה"ב. היה שם סעיף שמבקשים לפרט אם את שומרת שבת או לא, אמא שלי ישר נכנסה ללחץ. כאילו, שהבת שלה תגור באיזו משפחה כזאת שאוכלים טרף כל יום. אמרנו אלוהים ישמור, חס וחלילה. סימה סימנה בדיוק מה היא ומה היא מצפה למצוא שם. כאילו בסה"כ לא היו לה דרישות יותר מדי, אבל עדיין. אמרנו מה, כל האמריקאים האלה מפוצצים בכסף. בטוח היא יכולה לבקש חדר פרטי, מכונית, דברים כאלה. אמא שלי ישר אמרה שאם ימצאו לה משפחה כזאת עדיף כבר להתחיל לחפש שם חתן, מאשר לדאוג להיות אופר בארה"ב. כפרה על אמא שלי, תמיד היא חושבת על אחרים קודם. אחר כך התחיל השלב שהחברה עברה על הפרטים של סימה ועל הפרטים שסימנו המשפחות כדי להתאים אופר למשפחה הנכונה.

כמה ימים אחרי זה כבר התקשרו אלינו כמה משפחות משם. אמא שלי ענתה לטלפון ושמעה אנגלית. ישר קראנו לסימה והתיישבנו סביבה כמו במעגל. סימה דיברה איתם באנגלית המקרטעת שלה, שמענו YES, NO וזהו בערך מהצד שלה. הם כנראה דיברו הרבה כי השיחות היו די ארוכות. מה שכן, כל פעם סימה קטלה אותם. זה לא בסדר וההוא לא בסדר. כבר כולנו התייאשו. יאללה, אופר בארה"ב כבר לא יצא ממנה. למרבית ההפתעה, פתאום מצאה משפחה טובה. התקשרו, מסתבר שהם ישראלים שעברו לשם. לא רק זה, מסתבר שהם מגיעים מאותה עיר שלנו. ההורים שלי היו בשמיים. משפחה טובה, שומרת מסורת, מדברים עברית. אין, לסימה לא הייתה ברירה. יעני, זאת כבר חתונה קתולית. היא נוסעת להיות אופר בארה"ב ואין לה ממש מילה בנושא.  

7/10/2008 - אמא, אחותי ואופר בארה"ב

מה אמא שלי לא עשתה בשביל אחותי הגדולה, כפרה עליה. מזל שהיא הצליחה לסדר לה להיות אופר בארה"ב. לפני זה אמא לקחה אותה לסבתא ג'קלין שתקרא לה בקלפים, בקפה ובכף היד. הזמינה את דוד מוריס שיטיל עליה כישופי אהבה. לקחה את הכוס עם היין בחתונה של מורן וששון והכריחה אותה לשתות עד הטיפה האחרונה. לא נתנה אפילו לאחיינית שלי, סיגל בת ה30 להתקרב לכוס. אין, כלום לא עזר. אחותי לא מצאה אף אחד ומסכנה, עדיין לא נשואה.

אמא שלי, כפרה עליה, החליטה לתקוף את העניין מכיוון אחר. היא אמרה לאחותי שהבעיה שלה שהיא לא אימהית מספיק. אמא שלי חיה בתיאוריה שגברים מחפשים בכל כלה גם מטפלת קטנה. מישהי שיודעת לבשל, לנקות, לחבק ולהשרות תחושה חמה בבית. ההורים שלי החליטו שחייבים לשלוח אותה לחו"ל. שתהיה עצמאית קצת, מה קרה, עבודה בחו"ל בתור אופר תלמד אותה לטפל באחרים לשם שינוי. 

אמא שלי ביררה קצת עם חברות שלה, סיפרה להן על הברוך אליו נקלענו עם סימה אחותי והגענו לתוצאה המבוקשת. מסתבר שיש חברות שמתווכות בין משפחות בארה"ב לבין בחורות בישראל ושולחות אותן לשם כדי להיות אופר בארה"ב. כמו בסדרה הזאת "נני". איך אהבתי את הסדרה הזאת, מזל בסוף גם ההיא מהשכונות מצאה חתן עשיר. סימה נכנסה לאתר הזה של החברה ומילאה את השאלונים שלהם. כולנו היינו ליד, לראות שהיא לא מחסירה אף פרט ואבא שלי התעקש להוסיף סעיף שמפרט איך הוא מוכן כבר לחתן אותה ושיש נדוניה יפה שמחכה לחתן המיועד. סימה לא הסכימה, אמרה שזה יוצר רושם לא טוב. אמרנו בסדר, העיקר שתשתוק ותירשם להיות אופר בארה"ב.