מה זה בעצם ג'ט לג? הג'ט לג המפורסם יותר, הוא בעצם, כשהגוף שלך נמצא במקום מסוים, אבל השעון הפנימי שלך נמצא עדיין במקום אחר.
ובכן, נראה לי שגיליתי סוג נוסף. ג'ט לג רוחני.
בערב יום הכיפורים שעל"ט (שכבר עבר עלינו לטובה), עברתי במנהטן כדי לתפוס אוטובוס לניו-ג'רזי, שם שימשתי כחזן. היה לי קצת זמן, אז מחוץ ל"תחנה המרכזית", נכנסתי ל"סטרבקס" שזכרתי שיש באזור לקנות קפה. ישבתי עם ההפוך שלי, במושב שקיויתי שיהיה פנוי, זה הפונה לרחוב הראשי באמצע ה"טיימס סקוור". למי שלא מכיר, ניו יורק היא לטעמי הלב הפועם של העולם, וה"טיימס סקוור" זה הלב שלה. בחינת לב לפנים מלב כנ"ל.
המילה היחידה בעברית שיכולה לתאר איך זה נראה היא "תכונה", אבל זו מילה שלא מכילה אפילו מעט ממה שהולך שם: מכוניות, אנשים, שלטי ענק, נאונים, שוטרים, גורדי שחקים- כל אלה בכמויות, ובקצב שנראה כאילו הוא ב fast forward. הכל קורה בבת אחת, ואני מסתכל על כל זה מבעד לזכוכית, שמאפשרת לי לראות את כל זה מבפנים ומבחוץ ביחד. אלתרמן היה מוצא איך לתאר את זה יותר טוב.
אני מעיף מבט לשעון, לראות כמה זמן יש לי. הוא מורה על שתיים עשרה בצהריים. המוח אוטומטית עושה את החישוב- בארץ עכשיו שבע בערב, ערב יום כיפור.
כולם לבושים לבן, דממה בהיכלות, ולבבות מחסירים פעימה בשניה שחולפת בין הזמן שמשתרר השקט, לבין ה"קול" ב"קול נדרי" של החזן.
אוטובוס חולף תוך כדי צפירה קולנית, קול נדרי, מישהו מבקש ממישהו הוראות, וקונמי, שלט ניאון סיים את המעגל של החלפת הצבעים שלו והתחיל מחדש, וכינויי, וכינוסיי...
לרגע, לא יכולתי לסבול את הסתירה הזאת, בין כל החול שבעולם- שבו גופי נמצא, לבין כל הקודש- שבו נפשי נמצאת- בארץ.
התחשק לי לאחד בינהם, לצאת החוצה מבית הקפה, לגמוע במהירות את עשרה הצעדים המפרידים ביני לבין הצומת הסואן, לעמוד באמצע, לפרוס עלי את הטלית, ולצעוק "כ----ל נ---ד---ר---י".
במקום זה, סיימתי את הקפה שלי, זרקתי את הכוס לפח, וצעדתי אל התחנה, לתפוס את האוטובוס של שתיים עשרה וארבעים... |
