כשהגענו מייקל כבר הספיק לברוח לעשות שופינג, מידע סודי אשר דלף ותוך דקות מספר הפך להיות ידיעת הכלל טען שהוא נמצא באיזשהו מרכז קניות, בוטיק "Top Shop" ככל הנראה, תפסנו מונית ועשינו כמה שיחות למעריצים אחרים כדי לדעת איפה לעזאזל כולם מתרכזים סביב מייקל.

ירדנו במרכז הקניות, התרוצצנו מעט, אולי דקה או שתיים והתקהלות מעריצים דבוקים לחלון הראווה של הקניון שהיה סגור אך ורק למייקל ג`קסון משכה את תשומת ליבנו והנה מייקל לבוש בשחור עומד מחויך, מנפנף, מפריח נשיקות באוויר, מודה למעריצים ולא מתעלם מהם כלל וכלל. איזו התרגשות...!!!

מייקל ג'קסון בבוטיק "טופ שופ".

הוא דיבר שם עם כמה אנשים שהיו בקניון עוד לפני שנכנס ועלה במדרגות הנעות לקומה השניה. לא נותר אלא לחכות ליד הואן השחור שהוצב בפתח הקניון, משם מייקל ג`קסון אמור לצאת, אין יציאה אחרת. הצטופפו עשרות אנשים, דחוקים כמו סרדינים, דוחפים, צועקים, אנשי האבטחה של המקום מפלסים ומזהירים לשמור מרחק מהואן, ראשונים תמיד יוצאים הילדים של מייקל מכוסים בשמיכות ע"י אנשי האבטחה וגרייס האוֹפֶּר של מייקל. בחורה חביבה וחייכנית שמלווה את מייקל וילדיו בכל מקום בעולם. הילדים הם סימן לכך שמייקל הולך לרוץ בין האנשים תוך שניות ספורות. המתח גובר, אין מספיק זמן לתכנן עד כמה כדאי להתקרב או איזה מקום כדאי לתפוס או את מי לדחוף כדי לזכות בשניה של גן עדן, הכל דינאמי להחריד, מהיר וגורלי. מייקל ג`קסון יוצא בחטף מלווה בשומר הראש החדש שלו ועוד כמה אנשי אבטחה שאינני מכיר וזה עניין של 7-10 שניות של טירוף, אהבה חונקת והיסטריה הממלאת כל מקום שבו דורך ומעריציו אחריו. להיות שם ברגעים האלו מעביר מעין תחושה של בילבול, אשליה, חלום, לא מקרה טבעי שקורה בחיי היום היום.

מייקל נכנס אל תוך הואן ודלתותיו נסגרו לאלתר. חלק מן המעריצים כבר תפסו מונית לכיוון המלון אך אני וחבריי, שרונה ושי (אשר איתם נסעתי ללונדון ב 2005) חיכינו שאולי משהו יקרה, אבל מייקל לא פתח את החלון ולא יצר קשר. ידעתי איפה הוא יושב וחיכיתי להזדמנות פז לעוט אל זגוגית החלון הככה שכמעט לא ראיתי דרכה כלום. אידקתי את כפות הידיים סביב העיניים כדי לראות טוב יותר וכן, ראיתי טוב יותר את מייקל, הוא חייך כששמע את הצרחות של המעריצים מסביב. היה נדמה שהוא אוהב את כל החגיגה הזו J סביבו. צעקתי לו: "מייקל! אנחנו אוהבים אותך!" והוא חייך אליי, הצמיד את כפות הידיים זו אל זו וסימן הכרת תודה עם ראשו ואז סימן לי עם היד בנימוס להתרחק מהואן פן הנהג יתחיל בנסיעה.

כמובן שחזרנו בעקבותיו אל המלון ואף השגנו אותו, כשהגיע יצא וניפנף לשלום ונעלם אל תוך הלובי של המלון. ואנחנו המשכנו לעמוד ולצרוח אל תוך הלילה את שמו והוא מידי פעם הציץ וגרם להתלהטות הרוחות. מייקל שהה בקומה הראשונה של המלון והוא היה קרוב מאד אלינו.

 

 

יום שלישי, ה 14 לנובמבר 2006

השכמנו מוקדם בבוקר, ישר אל המלון, עזבנו את האכסניה ועברנו לאכסניה אחרת שהיתה במרחק רחובות ספורים ממלון  Hempel, כך נחסוך זמן בכל פעם שנצא אל המלון ונחסוך בעלויות הנסיעות. שקלתי אם עליי לסחוב איתי את הציור שהכנתי למייקל, שרונה אמרה לי שייתכן וזו הזדמנות לתת לו אותו ושעליי לקחת אותו. אחרי שהעברנו את החפצים נתנו גיחה למלון, היה די שקט אז החלטנו לנסוע ל Earls Court, ההיכל בו עתיד הטקס להתקיים למחרת ואספנו את הכרטיסים.

לאחר כמה שעות של ייבוש לחלונו במלון החלו שמועות שמייקל נוסע ל Earls Court לקיים חזרות, בדיעבד נודע לנו שמייקל לא מתכנן לעשות חזרות כי הוא אמר לאחד המעריצים שהוא לא מתכוון להופיע בטקס. היתה אווירה מוזרה סביב המלון, המון שוטרים הגיעו והרחיקו את המעריצים מקרבת המלון ואישרו להם לעמוד רק אחרי המחסומים שהציבו מול המלון. היה גשום והתרוצצנו ממקום למקום. לעומת אתמול היו שם הרבה יותר מעריצים.

 

השעה בערך 14:30 ואנחנו בכוננות לתפוס מונית, ויתרנו על התענוג לראותו יוצא מהמלון והעדפנו לחכות בצומת לואן של מייקל. אחרי חצי שעה לערך הואן יצא, בהתחלה הנהג של מייקל עשה כמה סיבובים ברחובות הסמוכים ואנחנו השגנו את הואן, הוא כמעט נעצר וחמק שוב. אני זוכר את המרדף הזה, ניסיתי להיות מהיר וזהיר ככל האפשר, מכוניות צופרות, עוצרות בחריקות בלמים, מהומה בכביש. לא היה בי הכוח להמשיך לרוץ וגם שרונה התעייפה. באיזשהו שלב שאני לא ממש זוכר איך הוא קרה השגתי את הואן ועמדתי באמצע הכביש תחת הרמזור האדום, הואן התקרב אליי ואני נופפתי לו בידיים, ידעתי שהוא חייב לעצור ברמזור ואז אבקש מהנהג לפתוח את החלון. הרמזור התחלף כנראה לירוק והואן לא עצר אלא פנה שמאלה בצומת, אני, שרונה ועוד כמה מעריצות מקומיות תפסנו מונית וביקשנו מהנהג שיעקוב אחרי הואן של מייקל. איבדנו אותו. שי בינתיים ניסה את מזלו ורדף רגלי אחרי הואן, הוא לא רצה לנסוע איתנו.

נסענו במונית כמעט 20 דקות אם לא יותר, לאן? השד יודע. ניסינו ליצור קשר עם מעריצים שכן ראו את הואן ועם מעריצים שיודעים או מנחשים להיכן מייקל מתכוון להגיע. אחרי סיבובים שלמים ברחובות ארוכים הגענו למשרדי גינס, שם מייקל בדיעבד קיבל שמונה תעודות ממוסגרות על השיאים שהשיג במהלך הקריירה שלו.

 
מייקל ביציאה ממשרדי גינס.

 

 

לצפיה בוידאו- מייקל ג'קסון במשרדי גינס

לפי כמות המעריצים הבנו שהוא אכן שם, ניסינו להיכנס לבניין וכשהגענו אל הקומה הראשונה אחד מאנשי האבטחה הכריח אותנו לרדת חזרה אל מחוץ לבניין. הואן כבר חיכה שם ואני ניסיתי לתפוס את המקום הכי טוב קרוב לדלת אך לא הצלחתי. הדוחק היה בלתי נסבל, ממש נמחצנו. אחד השומרים ניסה לפלס דרך ואיים לדחוף אותנו: "אני מבקש מכם לקחת 3 צעדים אחורה" אמר. "אני אאלץ להשתמש בכוח ואני לא רוצה לפגוע בכם". אף אחד לא הקשיב לו והוא התחיל לדחוף אותנו. מייקל יצא ורץ אל הואן, שרונה בנתיים הצליחה לתת לו ספר תמונות שהכינה לו. אלוהים, כמה שהוא היה יפה באותם רגעים... בכל פעם שראיתי אותו התפעמתי מחדש והרגשתי כאילו אני חווה חלום שבלתי ניתן לתאר. הוא התיישב ברכב עם הדלת פתוחה, מולי. ביקשתי מהשומר  שייתן לי להתקרב לואן. "אני רוצה לתת לו את זה" ביקשתי והראתי לו את הציור. "רק שהוא יהיה בטוח" אמר. אתם לא מתארים לעצמכם איזה מצב מסוכן זה למייקל ג`קסון בקרבת המעריצים ללא שומרי ראש ומאבטחים, האהבה העצומה היתה מוחצת אותו למוות.

"תודה מייקל על כל מה שהיית עבורי" אחת המעריצות צרחה לו. "מייקל! אנחנו אוהבים אותך" שאגתי מס` פעמים תוך כדי שאני בוהה במלך העולם יושב ומחייך. הרמתי את הציור שלי מעט כדי למשוך את תשומת ליבו של מייקל שאולי ייווצר מצב כלשהו ואוכל לגשת אליו, הרי אמרתי, הכל דינמי ומהיר. אי אפשר לדעת מה יקרה תוך שניות. והנה מייקל עיני נץ קלט את הציור והתרומם, כמעט יצא מן הרכב, הושיט לי יד בחיוך ובהתלהבות. לא לא, זה לא קורה לי! מיד שלפתי את הציור וניסיתי להגיע מה שיותר קרוב אליו, הוא התאמץ להגיע עם היד עוד קצת. ואווווו!!! זהו! עוד משימה הושלמה בהצלחה. קיוויתי שתהיה לי הזדמנות שניה באותו יום או מאוחר יותר לשאול אותו מה דעתו לגבי הציור.

 

הציור שנתתי למייקל (מעובד בפוטושופ)

 

 

תחושה מוזרה של עצב, שמחה, בילבול, תקווה, הכל יחד, מילאו אותי. חזרנו אל המלון, עוד לפני שמייקל הגיע, אני ושרונה החלטנו לבצע פטרול סביב המלון ולגלות האם ישנה יציאה סודית משם מייקל יחוש להימלט מתישהו...

 

מאוחר יותר בערב, שעה 20:00 לערך שוב הואן חיכה בפתח המלון, ההכנות לפני יציאה של מייקל גלויות לכל עין. הדלת הראשית של המלון נפתחה ואנחנו עומדים מרחק 5 מטרים ספורים, קלטתי את מייקל מתכוון לצאת, מקשיב להוראות השומרים, אחד מהם סימן לו ללכת בכיוון ההפוך, ומייקל נראה כאילו יורד במדרגות שמובילות ליציאה אחרת. `מה הולך כאן??? מאיפה הוא הולך להוציא את עצמו??? האם באמת יש יציאה סודית מהמלון הזה? לא יכול להיות, יש רק דלת כניסה ויציאה אחת`. חשבתי לעצמי.

 

 

מייקל יוצא מהמסעדה היפנית (מימין אני, מחזיק בדגל ישראל)

מייקל היה בדרכו למסעדה יפנית יחד עם ילדיו וגרייס האומנת. עמדנו מחוץ למסעדה מבלי להגזים, יותר משעה. היה קר. ניסינו למצוא דרך להשתחל למסעדה ומצאנו! אך אחד העובדים ישר זיהה שמדובר במעריצים והורה לנו לצאת. חזרה אל השורה צמודים לואן, התווספו עוד מעריצים, אני עומד צמוד לדלת, עם דגל ישראל לידי שי אוחז גם הוא בדגל ושרונה מוכנה עם בובת כפפה לבנה לקבל את פניו. כשמייקל יצא מהמסעדה אחרי הילדים וגרייס אשר חיכו לו ברכב שי עקף אותי וניסה להידחק אל הואן כששומר הראש אוטוטו מוחץ אותו. שי ביקש ממייקל בתחינה להיכנס ומייקל הסכים. הוא השתגע כשיצא מהואן מרוב התרגשות.

 

המון מעריצים הגיעו באותו ערב למלון, אולי 300, כי למחרת עתיד להתקיים הטקס, מייקל התחיל לשחק איתנו שוב דרך החלון, וקולות המעריצים הרבים היו רמים. הסתכלתי אחורנית והצידה, דגלים, כרזות, שריקות, אנשים שרים לכבוד האדם הזה, נראים כמו קהל בהופעה. אבל העניין הוא שלא מדובר בהופעה. כמה עוצמה ואהבה בן אדם יכול לגרום לאנשים אחרים להעניק לו.

 

 

 

יום רביעי, ה 15 לנובמבר 2006

 

את כל היום העברנו מ 10:00 בבוקר עד 20:30 בערב בהמתנה לכניסה לטקס. כל האולם קיבל את מייקל בתרועות וצעקות, "המלך חוזר", "מייקל! אנחנו אוהבים אותך!" ובכל פעם שעלו אומנים אחרים להופיע או להעניק פרסים זכו בתרועות "מייקל! מייקל! אנחנו רוצים את מייקל!!" זה היה מצחיק. ביטלנו את כל האומנים בטקס, סגדנו רק למלך אחד- מייקל ג`קסון!

 

לצפיה בוידאו- מייקל ג'קסון מגיע לטקס פרסי המוסיקה העולמיים
 

 

לצפיה בראיון קצר עם מייקל ג'קסון לפני הטקס

כריס בראון חש לחקות את מייקל במופע חביב לשיר "Thriller" שאת הפזמון הוא כמובן לא הצליח לשיר בעצמו אלא השתמש בפלייבק המקורי של מייקל. מיד לאחריו ביונסה הזמינה את מייקל לקבל את ה `Diamond Award`, (מידי שנה מוענק לאמן אחר פרס היהלום על מכירות של יותר מ 100 מליון עותקים, מייקל שבר את השיא הזה כבר בתחילת שנות ה-90). לבוש בשחור ומעליו מעיל שחור מבריק יפהפה (אשר נקרע לגזרי גזרים מאוחר יותר כשהוא זרק אותו אל הקהל וכיום חלקים ממנו נמכרים באתרי אינטרנט ביוקר).

הקול שלו היה מדהים בנאום, חזק, חדר לכל אוזן של כל נוכח באולם, הוא נראה גם מעולה וקורן על מסך הוידאו הגדול. הקהל סגד רק למלך הבלתי מעורער של המוזיקה.

בסיום הטקס הצטרף בשירה מאולתרת לשיר `We Are The World` שהושמע ברקע  וכמובן שמיד לאחר שחזרנו ארצה גילינו שהתקשורת החליטה ש"למייקל ג`קסון אין קול והוא גמור". קול של מלאך, תישרפו בגיהינום.

כמובן שההתגודדות תחת המרפסת בבית המלון לאחר הטקס התקיימה שוב אל תוך הלילה.


לצפיה בנאום של מייקל ג'קסון בטקס פרסי המוסיקה העולמיים

 

לצפיה במייקל שר את "אנחנו העולם" בטקס פרסי המוסיקה העולמיים

 

 

יום חמישי, ה 16 לנובמבר 2006

הזמן אוזל, בעוד יומיים אנחנו חוזרים חזרה לישראל, אולי היום יקרה משהו טוב... קיווינו.

בצהרי היום מייקל שם פעמיו לתיאטרון "Eduard Theater" (או וואטוואר) לראות את ההצגה "מרי פופינס". עלות כרטיס בערך 400 שקלים. אנחנו כבר רכשנו כרטיסים וחיכינו למייקל. בחוץ אנשים חיכו לו שייכנס, היה דוחק מטורף, אנחנו מחכים לבואו בקבלה והנה הוא נכנס לבוש במעיל שחור מתחת חולצת מיקי מאוס בצבע בז` והועלם ישר ע"י מאבטח אל גרם המדרגות. אנחנו ניסינו להרהר באיזה מפלס מייקל יושב. חמקנו לסדרנים ותיכננו להגיע אל המפלס התחתון מבלי שירגישו, התחבאנו בשירותים כמה דקות וסרקנו את האיזור פן יצוץ מישהו אשר יחזיר אותנו למקומינו או במקרה גרוע אחר- יעיף אותנו לכל הרוחות. מייקל בדיעבד ישב במפלס התחתון, כמה קדות לפני שההצגה התחילה את חלקה השני במהרה עקב המהומה סביב מייקל בקהל, ראינו מלמעלה את האנשים לוחצים למייקל ידיים, קמים לכבודו ומוחאים כפיים. ידענו שכשתסתיים ההצגה נצטרך למצוא דרך לרדת למטה מהיציאה שמייקל אמור היה לצאת ממנה וקיווינו שאנחנו בדרך הנכונה, אבל כמה חבל שאחד השומרים דאג לשמור על הדלת שמפרידה בין המסדרון לקבלה. הבנו שפספסנו אותו.

בחזרה אל המלון חזרנו מדוכדכים עד מאד, מייקל עדיין טייל והיה אמור לחזור, ידענו שהפעם זו תהיה (סביר להניח) ההזדמנות האחרונה לתקשר איתו או לגעת בו וגם זה היה תלוי במידה וייגש אלינו.

האמת? רצינו מאד אבל לא האמנו שזה יקרה.

השוטרים עמדו ליד המחסומים בפתח המלון וביקשו בתוקף לא להתקרב אך אני קפצתי (תרתי משמע) להקשיב להם ועברתי את המחסומים, שי ושרונה כמובן אחרי גם הם דילגו מעל. עמדנו ראשונים, צמודים למחסומים, אם מייקל מגיע לכיוון שלנו הסיכויים יותר גבוהים לראות, לחוות מגע, לדבר איתו.

וכשהוא הגיע, הוא ירד מהואן לבוש במעיל שחור אלגנטי, מתחת חולצה לבנה, ניפנף בידו למעריצים ממול, והנה הוא מתקדם לכיוון שלנו! מייקל בא בחיוך ביישני, ידיו מאחורי גבו, הוא מתקרב! כולם צורחים בהיסטריה, מושיטים לו ידיים, והוא מתרחק מעט, מאד זהיר, מתקרב שוב, מבין שהשטח בטוח נותן למעריצים ידיים. "מייקל!" צעקתי כמו מטורף, מייקל הושיט לי בעדינות את היד ואז ממש עמד מולנו. שרונה שאלה אותו משהו והוא מילמל חזרה אך לא הצלחנו להבין מה בגלל הרעש הנוראי מסביב.

שי נתן לו שוב את דגל ישראל ומייקל ניפנף בו וחייך. ידעתי שזו ההזדמנות שלי לשאול את מייקל מה דעתו על הציור. "מייקל! מייקל!" הוא הסתכל עליי וניסה להקשיב ואז מישהו שעמד לידו התחיל לדבר איתו והסיח את דעתו ממני. קראתי לו שוב והגברתי את הקול, והוא השיב: "תגיד את זה שוב, תגיד את זה. תגיד את זה" וגילגל את אצבעות כפות ידיו כאילו מסמן בהם "שוב". "ראית את הציור שנתתי לך אתמול"? שאלתי כשבעצם זה היה שלשום. כל כך התבלבלתי ונלחצתי. הוא התכופף מעט לעברי כדי להתאמץ להבין ולהיזכר.

הפנים המושלמות שלו מולי, הקול שלו עדין ומלטף לא פחות כשהוא מבצע שיר. ואז אמר: "אוווו, אני מצטער, אני עדיין לא ראיתי את זה" (בילבלתי אותו לחלוטין) והמשיך להסביר שאולי אחד משומרי הראש לקח את זה למלון והוא טרם הספיק לראות. ואז נכנס כשהוא מנופף בדגל ישראל אל המלון.

 

למחרת היה יום גשום במיוחד, מייקל ריחם עלינו, המעריצים האומללים שמחכים לו בסופות הכפור XD והזמין לנו מגשי פיצה כפרה עליו.

 

מייקל עזב את לונדון במוצאי שבת בערב ואנחנו חזרנו באותו לילה לישראל, לא יכולים לחכות לפעם הבאה :-)

 

 

*נכתב ע"י aMJel

 

 

מייקל ג`קסון דואג להיות נחמד וכן עם המראיין אך התמימות של ג`קסון מקשה עליו להבחין במצבים שהיו אמורים להדליק אצלו נורה אדומה. נכון הדבר שהמראיין אמור לשאול שאלות שהוא כבר יודע את התשובה להן ואף להקצין כדי שהצופים יבינו בבירור מיהו ומהו מייקל ג`קסון.

אחת הסצנות המרגשות והיפות בסרט מופיע בחלק זה כאשר מייקל מזמין אותו וחולק איתו את המקום הכי סודי שלו- "העץ הנדיב" עליו מייקל נוהג לטפס, להסתכל על הטבע מלמעלה ולקבל השראה לשירים שהוא כותב.
הוא מזמין אותו לטפס יחד בהתלהבות ונאיביות משוועת ובאשיר ברוב חוצפתו מלגלג: "אתה מטפס ואנחנו נראה עד כמה זה מעורר השראה".

ולי יש כמה דברים להגיד על זה: כן. מייקל ג`קסון מטפס על עצים כי הוא ילד בנפשו וכמו שהוא אמר בקטע שלפני: "אני פיטר פן בליבי".
מייקל לא מתבייש בעצמו, הוא גאה ושלם להיות מי ומה שהוא. נכון שנדיר לפגוש גבר בן 44 שמתנהג כמו ילד אבל אפשר לנסות להבין את זה ואף לאהוב את זה.
אני לא אוהב להגיד אבל "כל אחד והשריטה שלו" מכירים את המשפט הזה? תקף כנראה עבור כל אחד מאיתנו (בגבול כמובן, כן?) אבל כשמדובר במייקל ג`קסון אוטומאטית כל דבר שייעשה ייחשב חריג. גם לטפס על עץ.
כי הוא מייקל ג`קסון.

 לצפיה בחלק 2 (מתורגם)

חלק שלישי

מרטין מנסה למצוא תשובות בעברו של מייקל לגבי המציאות בחייו כיום כדבריו. הוא שואל אותו שאלות על היותו ילד פלא, ושאלות נוקבות על היחס והאלימות הפיזית של אביו כלפיו וטוען בעצם שעקב הילדות הקשה שחווה הוא מתנהג כפי שהוא מתנהג כיום. והיתה פה רמיזה עבה לדעתי לגבי סצנה שתגיע בהמשך הסרט כשג`קסון חושף את יחסי הידידות שלו עם גאווין ארויזו, נער בן 12 החולה בסרטן אשר התארח בנוורלנד או לפחות רמיזה לכך שג`קסון הוא אדם מסכן ומעורער בנפשו.
מייקל בעצמו אומר שאת היחס שקיבל מאביו הוא לעולם לא ייתן לילדיו, "מי שהתעללו בו מתעלל. זה לא נכון בכלל" אמר. כנ"ל גם לגבי התעללות מינית – לכל אלו שטוענים שהוא אכן הטריד מינית ילדים בגלל שהוא סבל בילדותו.
אז לא.

 

לצפיה בחלק 3 (מתורגם)

 

לצפיה בחלק 4 (מתורגם)

לצפיה בחלק 5 (מתורגם)


 

 לצפיה בחלק 6 (מתורגם)

לצפיה בחלק 7 (מתורגם)

"Black Or White"\ by Michael Jackson

I took my baby on a saturday bang
Boy is that girl with you
Yes we`re one and the same
Now I believe in miracles
And a miracle has happened tonight
But if you`re thinkin` about my baby
It don`t matter if you`re black or white

They print my message in the Saturday Sun
I had to tell them I ain`t second to none
And I told about equality
And it`s true either you`re wrong or you`re right
But if you`re thinkin` about my baby
It don`t matter if you`re black or white

I am tired of this devil
I am tired of this stuff
I am tired of this business
Sew when the going gets rough
I ain`t scared of your brother
I ain`t scared of no sheets
I ain`t scared of nobody
Girl, when the goin` gets mean

(Rap)
Protection for gangs, clubs, and nations
Causing grief in human relations
It`s a turf war on a global scale
I`d rather hear both sides of the tale
See, it`s not about races just places, faces
Where your blood comes from
Is where your space is
I`ve seen the bright get duller
I`m not gonna spend my life being a color

Don`t tell me you agree with me
When I saw you kicking dirt in my eye
But, if you`re thinkin` about my baby
It don`t matter if you`re black or white

I said if you`re thinkin` about my baby
It don`t matter if you`re black or white
I said if you`re thinkin` of being my baby
It don`t matter if you`re black or white

I said if you`re thinkin` of being my brother
It don`t matter if you`re black or white

Alright, alright
Ooh ooh, alright
Yeah, yeah, yeah, now
Alright, alright
Ooh, ooh, sure `mon
Yeah, yeah, yeah, now
Alright

It`s black, it`s white
It`s tough for you to get by
Yeah, yeah, yeah
It`s black, it`s white
It`s black, it`s white
It`s tough for you to get by
It`s black it`s white

 


 
מייקל ג'קסון וג'ניפר באטן ב "Black or White" מתוך HIStory Tour.


 
ג'קסון, קאלקין ולנדיס.

"שחור או לבן" הוא הסינגל הראשון של ג`קסון מתוך "מסוכן" (1991). השיר נכתב והולחן ע"י מייקל ג`קסון וקטע הראפ ע"י ביל בוטרל.
שיר זה אולי יותר מזוהה עם ג`קסון בתור אומן אך הרבה פחות מזוהה מבחינת הטקסט עם ג`קסון עצמו אשר סובל ממחלת הויטיליגו אשר גרמה לעורו הכהה להפוך בהיר.
השיר יוצר בעדינות נגד גזענות והופך אגרסיבי בוידאוקליפ (בגרסה המלאה בסצינת הפנתר) וקורא לשיוויון זכויות ומניעת אפליות בין שחורים ללבנים.
המסר "זה לא משנה אם אתה שחור או לבן" הפך בינ"ל.

בשיר גם מתארח הגיטריסט סלאש מלהקת "רובים ושושנים" ולא רק לשיר הזה גייס אותו ג`קסון, אלא לעוד מס` שירים באלבום. "Black Or White" הגיע למקום הראשון בכל העולם.

את הקליפ ביים ג`ון לנדיס ("מותחן") ובו הופיע גם ידידו משכבר הימים מקולי קלקין ("שכחו אותי בבית"), ג`ורג` וונדט ("סופרפנס") ואף הופעת אורח קצרצרה של טיירה בנקס בימים שהיתה אנונימית (בסיום הוידאו בקטע ה "מורף").
עלות הוידאו כ-4 מליון דולרים וזמן הצילום התפרס על שישה שבועות.
הרקדנים האפריקאיים המופיעים בתחילת הוידאו עם מייקל למדו את הכריאוגרפיה במשך חמישה ימים.

בהקרנת הבכורה של הוידאו צפו בכ-27 מדינות כ-500 מליון איש. הקליפ ששודר בבכורה הנצפה ביותר בכל הזמנים.

הקטע שמופיע בסיום השיר בקליפ בו ג`קסון הופך לפנתר שחור שרוקד ומתפרע ברחובות עורר רעש תקשורתי בכל העולם והיו שהתלוננו שהסרטון עלול להשפיע לרעה על ילדים ונוער. הגרסה צונזרה ואושרה לשידור בשעות הלילה. הוידאוקליפ המלא נכלל במהדורת ה די.וי.די של "מסוכן" (1993) ו"היסטוריה- אוסף הוידאוקליפים" (1995).

 

שערוריית "שחור או לבן"

לצפיה בקליפ המלא של "שחור או לבן"

 

מנחה: "מייקל כבר כאן ואנחנו מוכנים".

MsMittens: "מישהו שאין לו גישה לצ`אט ביקש ממני לשאול אותך איך אתה מרגיש ולמה אתה מצ`וטט הלילה".

מייקל: "אני בסדר גמור. אני מצ`וטט הלילה כי אני אוהב את המעריצים שלי ואני רוצה לדבר אתכם!

אני חושב שזו טכנולוגיה מופלאה, פשוט מדהימה. ואני חושב שאנחנו פורצים דרך כאן.

אני יכול למסור ד"שים לכמה מחברי? היי ליסה מארי, היי פול מקארת`ני, היי גב` דיסני, שלום לחברי מגארי אינדיאנה... אני לא מסוגל לחשוב על בדיחה טובה!"

Brandon: "אני מעריץ כבר המון שנים ואני רוצה לדעת איך אחרי כל הלחץ הבלתי נסבל של התקשורת אתה עדיין ממשיך לעשות את מיטב שאתה יכול יותר מכל סופרסטאר אחר.

האם זה בגלל שיש לצידך אישה נפלאה שתומכת בך? או שיש סיבות אחרות שבזכותן אתה כל כך מדהים?"

מייקל: "למרות מה שהתקשורת טוענת כפלי סלבריטאים וכלפיי באופן כללי אני ממשיך הלאה. אני לא שם לב לזבל הזה. זה זבל צהוב. וזה לא חשוב לי. יש לי חלומות, אני איש חזון ואני איתן. ושום דבר לא יכאיב לי. אני מרגיש כאילו יש לי חליפת שריון מסביבי. כמו עור של פיל. ואני כאן כדי לעשות את מה שעליי לעשות. לעזור לנו כמה שאני יכול. ותודה ששאלת את השאלה הראשונה".



 
מייקל ג'קסון וליסה מארי פרסלי, 1994.

Bruce Ross: "איך הנישואים לליסה מארי שינו את חייך?"

מייקל: "אני חושב שצריך להעריך משפחה מהי. למרות העובדה שהיינו עשרה ג`קסונים היינו עושים דברים בזמנים שונים. ואני באמת  לומד את המשמעות של האהבה. לתת 100% מעצמך תמיד. להציע עזרה אחד לשני. עד כה זה ממש יפה".

Sam: "צהובון בריטי טוען שגירושים חפוזים בדרך. זה נכון?"

מייקל: "לעולם אל תאמין לזבל הצהוב הזה. אל תבזבז את הזמן שלך, אל תבזבז את הכסף שלך. לא, זה לא נכון. אם אתה שומע את זה מפי אז תאמין. לא, זה לא נכון".

SiBiS: "בראיון אצל אופרה אמרת שאתה רוצה להקים משפחה יום אחד. האם אתה מתכוון לעשות את זה?"

מייקל: "כן, זה החלום שלי כבר המון זמן. הילדים שלי, אני רוצה לאמץ ילדים, לא רק ילדים משלי. ילדים מכל רחבי העולם".

Kurt: "איך היה לעבוד עם ג`נט על הקליפ ל "Scream" ועם אשתך היפה, ליסה מארי בקליפ "You Are Not Alone"? ומזל טוב לשניכם, אל תשימו לב לזבל מסביב.

מייקל: "זו שאלה מצויינת. התקשורת יוצרת את כל הסיפורים הרעים האלו כדי שאנשים ייקנו את זה ויקראו.

אתה חייב להפסיק לקרוא כל מה שאתה קורא. הרוב לא נכון, הרוב פשוט זבל. ואני רוצה שכולם יהיו מודעים למה שהמדיה בעצם.

היה לי מאד כיף לעבוד עם אחותי כל יום. אני לא ראיתי אותה די הרבה זמן, היא עסוקה ואני גם די עסוק וזה כמו איחוד. אני קרוב לג`נט הכי הרבה מכולם במשפחה. היינו מאד נרגשים על הסט. צחקנו, בכינו והיה מאד כיף. בכל יום היא היתה באה אליי בוכה בגלל משהו שאמרו בתקשורת. אמרתי לה שהיא חייבת להיות חזקה.

נהנתי מאד עם  ליסה מארי על הסט וכשהבמאי היה אומר "אקשן" היא היתה הופכת להיות מאד ביישנית. גרמתי לה לאי נוחות".

Daniel: "לו יכולת לפגוש מישהו מת או חי ולשוחח איתו כשעה במי היית בוחר ולמה?"

מייקל: "קרוב לוודאי מיכאל אנג`לו כי הוא היה אומן פנומנאלי. אני סובר שאני יודע מה הוא התכוון להגיד חרף העובדה שמתחו עליו ביקורת. הוא היה אומן אמיתי. הוא אף ניתח גופות- מה שלא היה מותר בזמנו. הוא רצה לדעת הכל על האנטומיה במדויק. הייתי ממש רוצה לשבת ולדבר איתו".

Al & Meg: "אנחנו רוצים לדעת מה השפיע עליך לעזור לכל כך הרבה ילדים? אנחנו חושבים שכל מה שאתה עושה פשוט נהדר. אתה הוא מי שהילדים זקוקים לו בזמנים קשים כאלו".

מייקל: "באמת אכפת לי מילדים ומהעתיד של הילדים שלנו. אני די חושש ממה שהעתיד צפוי להביא. אני באמת אוהב אותם ואכפת לי מהם. אני תמיד אעזור להם. כשאני יוצא לסיבוב הופעות אני מבקר בבתי חולים ילדים חולים סופניים. בחווה שלי, "נוורלנד" אנחנו מזמינים המון ילדים חולים להתארח. אנחנו עושים את זה מידי כמה שבועות כי אנחנו באמת אוהבים אותם ואכפת לנו מהם".

 
גם כן ילד. מייקל ג'קסון בין ילדים בביקור באפריקה.