26/10/2008 - עגלות בחו"ל - פעם שלישית גלידה

הגעתי למדינת ארקנסו שנמצאת בדרום ארה"ב. בשדה התעופה פגש אותי ידיד שלי החביב שממש שמח לשמוע ממני ולקבל את ההסכמה הסופית לחזור בתור מנהלת צוות מכירות עגלות בחו"ל. הוא ממש התלהב מזה שהגעתי וכל הדרך לבניין המגורים החדש שלנו, ברבר על התנאים המעולים שיש לי ואיך זה הולך להיות שונה מהפעם הקודמת. הוא ממש הדגיש איך אנשים שעובדים בחברה שלנו ממש מרוצים מהיחס ומהאווירה ושהוא בטוח שאני אדבק בהתלהבות. כשהקשבתי לו בעודו מברבר הייתי די סקפטית לגבי כל העניין. אין חברה שלא מכריזה על עצמה כחברה שהכי דואגת לעובדים, שהכסף מעולה, שהאנשים נחמדים, שהאווירה טובה. גם החברה הקודמת שבה עבדתי הכריזה את כל ההכרזות הללו ועדיין סיימתי באי רצון לחזור שנית. מה שכן, אני חייבת להוריד בפני הידיד את הכובע. הוא יצא תותח, כי הוא צדק לגמרי. יש הכרזות ריקות מתוכן ויש את החברה החדשה שלנו שמוציאה לפועל את כל ההבטחות לגבי עבודת עגלות בחו"ל שהיא מציעה. כשהגעתי לבניין המגורים כמעט חטפתי שוק. כאילו אני גרה בתוך וילה עם נוף לים, מצוידת בכל המכשירים שנמכרים ב"שקם אלקטריק", עם מכונית צמודה וחדר פרטי. יותר מהכול התלהבתי מהאנשים. אין לתאר איזה חברה חמודים, כולם סטודנטים די באותו טווח גיל. מה זה נהנינו שם. הייתי אמורה להגיע ל 3 חודשים ונותרתי לחצי שנה של עבודה בחו"ל בעגלות. נראה לי שזה כבר אומר את הכול על עגלות בחו"ל.

הכי מצחיק זה שכשסיפרתי לאנשים בבית שאני טסה למדינת ארקנסו הם הסתכלו עליי במבט מלא רחמים. כאילו, איך דפקו אותי במדינה שנראית כמו חווה ענקית עם פרות וסוסים. לא תאמינו עד כמה נהניתי, באמת. זאת אחת המדינות היפות ביותר בארה"ב, אני ממש ממליצה בחום לבקר בה בלי שום קשר לעבודת עגלות בחו"ל. והאנשים שגרים שם, הם כאלה חמודים. אין לי מושג למה, אבל הם ממש אוהבי ישראל, שמחים לדבר עמנו ולשמוע על המולדת. היינו מקבלים מתנות, ארוחות חינם ויחס הכי חם בעולם רק כי אנחנו מגיעים מארץ הקודש. באמת שאין להשוות את הפעם הזאת של עבודה בחו"ל בעגלות לקודמתה וכמו שאומרים "פעם שלישית גלידה".  

26/10/2008 - עגלות בחו"ל בפעם השנייה

התחבטתי בשאלה הזאת לגבי עבודה בחו"ל בעגלות, פעם נוספת, במשך תקופה לא קטנה. כל מה שאני אומרת עכשיו עבר לי בראש במשך שבועיים. באמת שזאת הייתה החלטה לא קלה עבורי. אין מה לעשות, עגלות בחו"ל זאת עבודה כזאת קורעת. איך יש לי כוח שוב לעשות את זה מדי יום, לקום בבוקר ולחזור עם רדת החשיכה כשכבר אין כוח לא לפצות פה, לא לקום על הרגליים אפילו כדי להתקלח, רק רצון עז לישון. ליפול לתרדמת חורף כמו הדובים ולא להתעורר לעוד יום של מכירות. לכן, כל התהיות האלה רצו לי בראש ובאמת שלא ידעתי מהי התשובה הנכונה. לאחר החודשיים האלה, קיבלתי מכתב ממכון הריקוד שלי. היה בו פירוט של התשלומים לשנה הבאה והסכומים האלה כמעט גרמו לי לבכות. גם אם עכשיו אני מוצאת עבודה בארץ וטוחנת שעות כל החופשה, עדיין אני לא ארוויח מספיק כדי לכסות את העלויות. אני חושבת שברגע זה כבר הבנתי שאין לי מה להתחבט יותר, שיש החלטות שצריך לקבל בלית ברירה ושבאמת לא הייתה אפשרות אחרת. התקשרתי לידיד שלי שהציע לי להגיע שוב לעבודת עגלות בחו"ל ואמרתי לו שיתחיל לעשות את כל הסידורים הנדרשים. אני חוזרת לעבודת עגלות בחו"ל בפעם השנייה. (והאחרונה?)

26/10/2008 - עגלות בחו"ל - שוב נכנעתי

כמו שאמרתי לעצמי וכנראה בצדק, כי ידעתי על מה אני מדברת (ואני תמיד יודעת); "never say never", משפט שתמיד מוכיח את עצמו בחיים שלי, כל פעם מחדש. במיוחד בכל הנוגע לעבודת עגלות בחו"ל, אני הרי כל פעם נשברת וחוזרת לעוד. זו כמו התמכרות. מצד שני, מי לא היה מתמכר לתעשיית הכסף. הרי זה בדיוק מה שעבודת עגלות בחו"ל אומרת, הרבה כסף ובזמן קצר. בשביל התגמול הזה אני מוותרת על העקרונות שלי ועל ההבטחות שהבטחתי לעצמי. מה לעשות, מצד אחד הבטחות ומצד שני שכ"ד, הוצאות רכב, בילויים וכמובן לימודים יקרים. להפך, ככל שאני חושבת על כך לעומק, אז זה שאני שוברת את ההבטחה מסמל קיום של הבטחות אחרות, הבטחות לחיים שתמיד רציתי ושאני עדיין רוצה לקיים. הודות לכסף שאני הולכת להרוויח מעבודת עגלות בחו"ל, אני אהפוך לרקדנית שתמיד רציתי להיות. רק  ע"י עבודה בחו"ל אני אוכל לממן את לימודי הריקוד המקצועיים שלי. גם אומנות עולה הון תועפות בימינו.

12/10/2008 - עבודה מתגמלת

עברו להם מספר חודשים ביעף. עבודת עגלות בחו"ל מתגמלת ברמות שאין לתאר. אחרי חצי שנה הצלחתי לחסוך ולבזבז סכומים אדירים. אבל, שום דבר בחיים לא בא בחינם וכך גם בעגלות בחו"ל. העבודה בחו"ל מתישה, עומדים על הרגליים כל היום, צריכים להיות נחמדים וחביבים. משננים ומדקלמים את אותם המשפטים וכמובן, כל תהליך מכירה מכלה את כל הכוחות שנאגרו לילה קודם. נכון שאם בסוף התהליך מתבצעת מכירה אז הייתי בשמיים, אבל כשלא קונים, וברוך השם יש מקרים רבים כאלה, זה מאוד מבאס. כשחזרתי לארץ ממש שמחתי להיות שוב בחיק המשפחה ועם החבר החמוד. לא הצטערתי שנסעתי, כי כמו שאמרתי, רק בזכות הכסף שהרווחתי הצלחתי להרשות לעצמי מותרות נפלאות בחיים. עם זאת ידעתי שאני עם עגלות בחו"ל סיימתי. כמו שאומרים; עבודה בחו"ל בעגלות - היה טוב וטוב שהיה.

12/10/2008 - אופי העבודה בעגלות

נכון אמרתי דיפלומטית בשליחות מדינית לשיווק ישראל? זה בדיוק מה שקיבלתי.

שתדעו, עגלות בחו"ל זה לא צחוק. צריך לעבוד קשה על הפריזורה. כך גם אני, כמו יתר נציגות העגלות בחו"ל, קמתי והתלבשתי טיפ טופ. בכל זאת, מראה ראשוני קובע וצריך לשדר קלאסה. נכנסתי למקלחת, שם כבר התגודדו כל הבנות. כמו בסצנה מ"קלולס", כל אחת עם השפתון שלה, מחליפות פינצטה ומשתפות פודרה. שלל הניחוחות בדירה היה מגוון מאוד. אני חושבת שקשה לנקוב בשם של בושם שלא הותז שם לאוויר. כך יצאנו לדרך, מגונדרות, מבושמות. אם לא הייתי יודעת שהיעד הוא קניון מפורסם באנגליה, הייתי אומרת שכולנו מוכנות לדייט מהסרטים. אני מניחה שגם הפגישות המזדמנות עם לקוחות פוטנציאליים הן סוג של דייטים קצרים. או שיש משיכה מיידית, הצלחתי להרשים, לומר את הדבר הנכון, לציין את היתרונות שהלקוח בדיוק רצה לשמוע עליהן, הייתי מספיק חייכנית ואדיבה ואולי קצת פלרטטנית- מכרתי מוצר. אם לא- אם האחד המרכיבים שאותו בדיוק הלקוח חיפש בתהליך המכירה חסר- אין מכירה, אין כסף.

קשה, קשה.

הגענו, אני ועוד 2 חברות לצוות העגלות בחו"ל, לעגלה שלנו. העגלה שעתידה להיות מקום בילויינו במשך החודשים הבאים. העגלה הייתה מאורגנת טיפ טופ בדיוק כמוני. נראית יפה, מושכת את העין. תפקיד העגלה נגמר ומתחיל התפקיד שלי. אני אמורה פשוט לגשת לכל עובר אורח בקניון ולעניין אותו במוצרים המוצעים למכירה. בשביל זה כמובן הייתי צריכה ללמוד את סגולות המוצרים, את המשפטים "שמוכרים", את הלך הרוח באנגליה ומה אנשים מחפשים בדרך כלל. שתדעו, למכור בעבודת עגלות בחו"ל זה לא עניין של מה בכך. באמת צריך להשקיע ולהיות מוכנים לכל התנגדות שעלולה לצוץ. מה שכן, לא לדאוג. מיומנות מכירה נרכשת. נכון שיש את אלה שאפשר להגיד עליהם שמכירות עבורם הן תכונה מולדת. לי למשל זה לא הגיע בקלות כלל. ממש נלחצתי מהמחשבה שאני צריכה להטריד כל בן אדם בו עיניי מבחינות בקניון. אולם, מה שטוב בעבודת עגלות בחו"ל הוא חוסר הברירה. הרי זאת עבודה בחו"ל, לא עבודה בארץ שמקסימום אומרים שלום וחוזרים הביתה. אם כבר טסתי ונפרדתי מכולם יפה והם התחילו לבכות בשדה התעופה על כמה הם יתגעגעו אליי בחודשים הבאים, איזו פדיחה זאת לחזור אחרי יומיים! אז הבנתי שאין ברירה ובאמת התחלתי לגשת לכל מיני אנשים. בהתחלה בחשש ואח"כ כבר יותר בביטחון ופתאום אפילו מכרתי מוצרים ומאז בביטחון מצטבר מכרתי עוד ועוד. עד כדי כך, שכעבור מספר חודשים כבר הוכתרתי למוכרת הטובה ביותר בחברה.

יש כבוד!

12/10/2008 - למה בכלל הלכתי לעבוד בחו"ל