12/10/2008 - הארנק והגעגועים

וואו, הארנק שלי היה שבע רצון. הפעם לא הסתכסכנו, רק בילינו בנעימים. אני דאגתי לגרום לו להשמין ולהיראות יפה ובריא והוא דאג לספק לי את כל מאווי ורצונותיי בין חנויותיה ואתריה הנפלאים של ניו יורק. מה גם, הארנק לא היה מעז יותר לריב עמי. עם המשכורת השמנה שהרווחתי מעבודת עגלות בארה"ב, הוא ידע שבכל רגע הוא עלול להיות מוחלף לטובת ארנק מעצבים אחר. ככה עדיף, שייזהר שוב לריב עמי!

העברתי עם הארנק שלי חודשיים שלמים בעיר הנפלאה הזאת ונהניתי עד בלי די. הלכנו להופעות בברודווי, בילינו במועדונים ובפאבים, פגשנו בנים חתיכים, התמכרנו לסושי ובעיקר חרשנו על סוהו- אזור הקניות המגניב ביותר במנהטן. אגב, אני ממליצה בחום על ההצגה "The little mermaid" – בת הים הקטנה, בברודווי. המחזה הזה היה פשוט מדהים ושווה לראות אותו רק בגלל התפאורה, התלבושות והשירים. גם אם לא תבינו מילה באנגלית, עדיין תיהנו. אז כפי שניתן לראות, גם כשעובדים בעגלות בארה"ב נהנים מעולם שמעבר למכירות. עם זאת, הרגשתי שהגיע הזמן לעזוב. ביליתי המון ובכיף אבל המכירות לקראת חג המולד ובמהלכו, יותר נכון במהלך טירופו, התישו אותי לגמרי. אזלו כוחותיי ושקדי המרק של אוסם קראו לי לחזור. כן, אני מתייחסת לפרסומות המוכרות שבהן מככבים ישראלים שנמצאים בחו"ל ופתאום במקום להתגעגע לאחד מאלפי זיכרונות אפשריים מהארץ, הם דווקא בוחרים להתגעגע למרק או לשניצל של חברה זו או אחרת. מאוד מציאותי ואמין. כך גם אני, בכל פעם שביצעתי עבודת עגלות בארה"ב חשתי געגועים עזים לאוכל קפוא או ארוז.