חג המולד הוא חג נוצרי, אבל אין זה אומר שהיהודים לא מרוויחים ממנו. במיוחד כשמדובר באמריקאים להוטים לקניות ובשאיפה שלי להרוויח כסף. הסיטואציה הזו הופכת את תהליך המכירה לפשוט יותר ומקלה עליי להחליט כל פעם מחדש שאני חוזרת לעבודת עגלות בארה"ב.
האמת, התכנון שלי היה שונה לגמרי. רציתי לטוס קצת לניו יורק ולטעום ממה שיש ל"תפוח הגדול" להציע לי. פה בדיוק התעוררה הבעיה. הארנק שלי ואני הסתכסכנו מאוד. אני לא רציתי להעליב את מנהטן ואת הסחורה המופלאה המצויה בפיתולי רחובותיה, והארנק שלי שם פס עליי ועל נימוסיי כלפי העיר. ידעתי שצריך להתפייס. משמע- שיחה לחברה בעגלות בבוסטון, ובאמצע נובמבר המקפיא, נחיתה הישר למכירת צעצועים לאמריקאים חביבים. כעת אצטט את מפקדי הנבון מהצבא: "ובמה זה טוב ליהודים ?". אז זהו, שליהודים זה טוב מאוד מכיוון שישראלים יודעים לזהות הזדמנויות, ומכירה בחודשי טרום- כריסטמס בהחלט נופלת בקטגוריית ההזדמנות לחזור הביתה עם הרבה כסף לאחר עבודה בחו"ל. הרבה מאוד כסף. כמובן, שעם כל עץ אשוח נוסף שציין את קירוב החג הגדול, שעות העבודה בעגלות התרבו בהתאם. ישנם ימים שהתשישות ניצחה ואת יום המנוחה שלי ביליתי בשינה עמוקה. ישנם ימים בהם הבידור והצחוק העפילו הודות לטיפוסים האמריקאים המגוונים, שאופיינו מצוין ע"י יוצרי הסדרות בארה"ב. בל נשכח את המרכיב העיקרי- החבר'ס הישראלים מהעגלה. בגלל המגורים הצפופים, טווח הגילאים הדומה והמטרה המשותפת הם הפכו לחבריי הטובים. בתור שכאלה לא חסכנו בשטויות, בדיחות וחיקויים חדשים שנוצרו מתוך ההשראה שסיפקו לנו אותם אמריקאים מצחיקים. ובכל זאת, המטרה הייתה ברורה. לנגד עיננו עמד רק דבר אחד (מלבד עץ האשוח הענק באמצע הקניון) – הסיכוי להעשיר את ח-ן המט"ח בסכומים שמעולם לא זכה להכיל תוך כדי עבודת עגלות בארה"ב.
|
