26/10/2008 - עבודה בחו"ל בעגלות בחברה טובה

בעבודת עגלות באנגליה צריך ליפול על חברה טובה. נראה לי שזה חשוב בכל עבודה, אבל במיוחד כשרחוקים מהבית והחברה נעשית גם לסוג של משפחה. במקרה שלנו הם היו גדולים מהחיים. הייתי מדבר עם מנהל המכירות שלי פעם בשבוע, הוא היה כמו פסיכולוג. הייתי מספר לו כל מה שקורה. אם היה חסר משהו, מתקלקל, נהרס, היו מתקנים לנו בן רגע. הוא היה דואג לנו, מצ'פר אותנו כשעבדנו טוב, באמת ידע איך להעלות מוטיבציה. הלוואי והיו עוד מנהלים כאלה בארץ ולא רק בעבודת עגלות באנגליה. אני שומר עמו על קשר על היום, אבל עכשיו הוא כבר מנהל מכירות אזורי, לא פלא אם יום אחד הוא ינהל את החברה.

26/10/2008 - עגלות באנגליה והשותפים לדירה

בהתחלה די התעצבנתי על הקטע הזה של המכירות. כאילו, מה לעשות. לא אהבתי את הרעיון שלוקח זמן למכור. חוזרים הביתה, כל אחד מתחיל לספר כמה הוא מכר ורק אני יושב בשקט וחושב איך בקושי עשיתי כסף היום. מבאס טילים. אבל ככה זה בעבודת עגלות באנגליה, כמו שאומרים. זה לוקח זמן ותוך שבועיים המצב שלי השתפר פלאים. מה שכן, צד אחד בחיים השתפר וצד שני קצת נדפק. החיים שלנו בדירה הפכו לפעמים לממש בלתי נסבלים. חשבתי שאני הולך כבר לשכור דירה מרוב עצבים רק לא לראות את כל הבנים האלה מסביבי. כל אחד והשריטה שלו (שריטות אפילו). אחד מחליט לשמוע רוק חזק ב 3 לפנות בוקר ובמקום להשתמש באוזניות כמו בן אדם נורמלי הוא רוצה לחלוק את המוזיקה הזוועתית הזאת עם יתר השותפים. חתיכת חרא כזה, אף אחד לא סבל אותו. אחד אחר היה לו קטע שהוא לא מוכן לחלוק כלום ממה שייך לו. עכשיו יאללה, מה זה השטויות האלה. חבר, הגעת לדירה משותפת של אנשים שלא מכירים אחד ת'שני בעבודת עגלות באנגליה. למה אתה מצפה? לחדר פרטי ולאמא שתבשל רק לך? ברור שמתחלקים. אני לא אומר שחייבים לחלוק הכול, אבל אי אפשר לעשות את ההתחשבנות הזאת על כל מקל אוזניים שחסר לך אחרת תשתגע מהר מאוד. אני מקווה בשבילו שעכשיו הוא חי באיזה אי בודד באמצע האוקיינוס, מה שיהפוך גם אותו וגם את יתר תושבי כדור הארץ למאושרים יותר.

היו כאלה שהסתדרתי עמם דווקא סבבה לגמרי בעבודת עגלות באנגליה. אפילו נעשינו חברים ממש טובים ואנחנו מדברים ככה מדי פעם גם היום. אני לא אומר, חייתי עם אותם אנשים במשך חודשים תוך כדי עבודה באנגליה, ברור שהם יעלו לי על העצבים וברור שאני עליתי על שלהם. זה דווקא הכין אותי לחיים לא רע בכלל. בסיטואציה כזאת חייבים לדעת להתפשר לפעמים ולוותר על מה שניתן. הרי לכולנו יש את העקרונות הקטנים האלה שאנחנו לא באמת חייבים להילחם עליהם. כאילו, לחבר שלי, אז יהיה לו פחות יוגורט אחד במקרר, אז מה, נחרב העולם? גם ככה ההוצאות שלנו משותפות. נקנה חדש. מה הביג דיל? לא יודע, אולי זה אני שלא מבין, אבל השאלה מה יותר שווה לך, מריבות יומיומית ועצבים או פשוט לוותר לפעמים. הרי יש אנשים שלעולם לא ישתנו.

בכל אופן זו המסקנה שלי לאחר עבודה בחו"ל בעגלות באנגליה...

26/10/2008 - פאדיחות בעבודת עגלות באנגליה

אני לא סובל את החמסין הזה. איך אפשר לחיות ככה ולדאוג לעור הפנים באותו זמן? זוועת עולם! העור נראה יבש, כמו שממה. בעבודת עגלות באנגליה זה לא היה קורה. פה אם פותחים איזו עגלה כזו של מוצרי ים המלח בטח יהיה מה זה קל למכור. טוב, אולי לא ממש, כי ישראלים נוטים לבחון כל דבר שאומרים להם בשבע עיניים, אבל מבחינת מזג האוויר הזוועתי פה, לכולנו לא יזיק איזה קרם פנים או קרם לחות. דחוף!

שלא תחשבו שבעבודת עגלות באנגליה היה יותר קל. ממש לא. לקח לי שנה עד שהבנתי איך אני אמור למכור ואיך לפנות לאנשים בקניון. היו לי מליון פדיחות עם לקוחות, הצעתי לגברים מוצרים של נשים ולהפך. היו לקוחות שהסבירו לי איך צריך להגות מילים באנגלית באופן נכון וגם אני עדיין לא סובל את האנגלית הזאת של הבריטים. אי אפשר להבין כלום ממה שהם אומרים. מישהו היה אומר לי "more" ועם המבטא הנוראי הזה הייתי חושב שהוא אמר "no". אתם מתארים לעצמכם את הפדיחות שאני נותן לו מבט של "טוב, אז עוף מפה אם אתה לא רוצה", והוא מסתכל עליי ולא מבין למה אני עוין ולא מזיז את עצמי לכיוון הקרמים. אמרתי כבר, עגלות באנגליה זה לא פיקניק. אבל יאללה, מישהו באמת חשב שלמכור כל היום יכול להשתוות לשתיית יין וטעימת גבינות בחיק הטבע? לא. עבודה זו עבודה גם אם היא עבודה בחו"ל וזה שאנחנו מדברים על עגלות באנגליה לא משנה את העובדה הזאת.

12/10/2008 - עבודה בעגלות- איך הצלחתי למכור?

חבר שלי ירון שחלק עמי את החדר בדירת העובדים שלנו, היה מבואס טילים כל הזמן. לא הפסיק לקטר על איך הוא מרוויח פחות מכולם למרות שהוא עובד הכי הרבה. קיטר על זה שאנחנו סתם טוחנים שעות, שהתנאים לא משהו. אתם מכירים את הטיפוסים האלה שגם באמצע הופעה של מדונה יהיה להם מה להעיר. השיטה שלי הייתה פשוט להתעלם ואני מציע לכל אלה שנמצאים בסיטואציה דומה לנהוג כמוני. עבודה בחו"ל בעגלות באנגליה היא לא פיקניק והיא לא אמורה להיות כזאת. זאת עבודה, לטוב ולרע. אני הרגשתי שאני חייב לתת מעצמי הכול כדי לבצע מכירה. הייתי מקצועי, ידעתי בע"פ את המרכיבים ואת השימושים של כל מוצר שמכרתי. לא הייתי המוכר הכי טוב, אבל גם לא הכי גרוע. מה שבאמת מדבר לאנשים יותר מהכול זה היחס. לפעמים צריך לשים בצד את יצר המכירה כדי להרוויח, כי לקוחות שמים לב כשהמוכר מגיע אליהם בלחץ עם דולרים בעיניים. בעבודת עגלות באנגליה צריך לדעת גם ליהנות מהתהליך ומהאנשים שנמצאים מולך. תתפלאו עד כמה יחס אישי הקפיץ עבורי את המכירות. טוב, כתבתי כ"כ הרבה שהאצבעות שלי קצת התייבשו.

חכו רגע, אני הולך להביא קרם ידיים.   

12/10/2008 - עבודת עגלות באנגליה - עבודה לפסיכולוג

מה שכן טוב בעבודת עגלות באנגליה הוא שהכרתי המון אנשים. חלקם לא היו חביבים משהו, סתם אנגלים סנובים כאלה. חבל, הם לחוצים כ"כ ולא רואים שדווקא הם צריכים קרם פנים יותר מכולם. איך לא יהיו קמטים מלחץ כזה? חלקם כן היו מאוד רגועים ופתוחים להצעות. הרי תמיד יש את האנשים שמגיעים לקניון מתוך שעמום. הם מקווים שבזמן שהם יסתובבו מישהו יפנה אליהם ואז הם יכולים לפצוח עמו בשיחה על החיים ומה שביניהם. במילא אין להם מה לעשות בבית. אז חוץ מיועץ יופי, אפשר גם להתייחס אליי כפסיכולוג מוסמך. הסיפורים שאני שמעתי שם תוך 5 דקות שיחה, גלשו הרבה מעבר לאיי ליינר המדובר. בעבודת עגלות באנגליה אין רגע משעמם. רוצים לשמוע על בגידות, גירושים ומה דעתם על המעבר של הבקהאמס לארה"ב? במקום לקרוא צהובון נוסף מבין המבחר העצום שהתקשורת מספקת, מבין כל אותן עבודות בחו"ל שיש היום - לכו לעגלות באנגליה .  

12/10/2008 - עגלות באנגליה - בתהליך למידה...

בנות, אני מוריד בפניכן את הכובע. אתן מדהימות! זה מדהים איך אתן מבדילות בין כל פרטי האיפור ומבינות בדיוק את ההבדל הדק אך האקוטי בין חמאת גוף, קרם גוף וקרם סופלה לגוף. כמובן שהיד עוד נטויה, אבל בחייאת, תנו לי קצת קרדיט, אני עדיין לומד. אין מה להגיד, העגלות באנגליה עשו לי משהו טוב. זה שאבא שלי שוקל לשלוח אותי לאיזה מחנה אימונים או להתחנן לצה"ל שייקח אותי למילואים כדי לעצב אותי מחדש ולתכנת אותי לכיוון גבריותי האובדת זה עניין אחר. עזבו, הוא לא מבין כלום. ניסיתי להסביר לו שכדאי לו להשתמש בקרם ידיים כי עור הידיים שלו מאוד יבש וסדוק ובמקום להודות לי ולקבל עצה מבעל ניסיון בעבודת עגלות באנגליה, הוא כמעט חטף שבץ.

אפשר לחשוב שהוא צריך לשכנע אותי. אומנם אני מרוצה מהעולם התרבותי החדש שנפתח בפניי תוך כדי עבודה בחו"ל בעגלות באנגליה אבל אני מעדיף את האוניברסיטה כל רגע. אין יום אחד בכל הסמסטר שאני מתעורר לפני 11 בבוקר, אין מצב כזה. מי שצריך אותי לפני זה, שילך ויחפש אותי. נראה לי שאחרי חודשים בהם קמתי ב 7 בבוקר כל יום, כדי לעלות על אוטובוס לקניון, להגיע לעגלות באנגליה המוכרות לכולנו ולהתחיל להציק לאנשים, גם לי מגיעה מנוחה. מה, זה נראה למישהו פשוט לעבוד מ10 בבוקר במשך 8 שעות? ממש לא כיף. מזל, שבחברה שלנו עוד פעם בשבוע קיבלנו חופש, מעבר לסופ"ש. זה היה הכי כיף. הייתי מטייל, מדבר עם אנגלים, קולט קצת מבטא. אין, זה פשוט זוועתי כשמנסים לפענח למה לעזאזל הם מתכוונים. לפעמים הייתי הולך לפארק, חושב אולי אני אכיר איזו בריטית יפיופה כזאת ואז לאבא שלי לא יהיה אכפת שהבן שלו מוכר צלליות.

12/10/2008 - עבודה בחו"ל בעגלות באנגליה - אני?

מה יפים הם חיי הסטודנטים. כל מה שנדרש מאיתנו, הוא להשקיע בלימודים ולהצליח בבית החרושת לציונים טובים. אני רק שואל דבר אחד; לאן כל הנונשלנטיות הזאת נעלמת כשמגיעה חופשת הסמסטר? מדוע דווקא אז מתחיל הלחץ שנוגע למציאת פרנסה? וכאילו אין בכך די, מדוע הפרנסה הזאת כרוכה בעמל רב, עמידה על הרגליים וחתירה לקבלת תשרים גבוהים מלקוחות? ואז הגיע בהבזק רגע, הפיתרון. החלטתי ללכת בדרך חברי הטוב מהחוג לכלכלה. הוא הרי מבין דבר או שניים בענייני כספים, וחשבוני בבנק שנמצא בפיחות מתמיד מצריך תבונה כזאת. לא היה מעצור בארץ, שום קשרים שלא סובלים דיחוי, ולכן יועדתי למכור בעבודת עגלות באנגליה. אני בחור מאוד מחושב, ותמיד שוקל את צעדיי, ולכן שלחתי לחברי הטוב מייל שלא היה מבייש את מגילת זכויות האדם, ובו שאלתי בערך כל שאלה שיכלה ועלתה בראשי. בכל זאת, רציתי להגיע לחברה שברזומה שלה מצוין ניסיון ממושך בתחום. התשובות לא אחרו להגיע ואחת מהן הותירה בי ספקות כבדים. אמנם אני בעד הגבר המטרוסקסואל, והחיבור לצד הנשי, אבל למכור מוצרי קוסמטיקה לא תכננתי. פודרה ואיי ליינר הם מושגים שאולי שמעתי מהחברה לפני הפרידה, אבל לא טרחתי להפנים את תפקידם רב המשמעות. ובכל זאת, החבר הכלכלן מצליח, אז גם אני יכול. שבוע ימים עבר ואני מגיע לדירה חדשה בשכונה יהודית להפליא. פגשתי את השותף החדש, ואת שאר הנציגים. ההתרגשות חלחלה עמוק- סוף סוף אני אעשיר את הידע הדל ואבין את ההבדל החשוב- מה בין הליפ-סטיק לליפ-גלוס?!