3/03/2007 - סטארט-אפ פוליטי |
ידידי גבי, מציע סטארט-אפ פוליטי.
הרעיון בגדול הוא הקמת מפלגה שהתפיסה שלה היא ימנית-כלכלית ושמאלית-מדינית.
אכן, סקירה מהירה של המפלגות שקיימות קיום בשוק (כן, גם זה סוג של שוק) מלמדת כי אכן, לא ממש נמצא כדבר הזה. כאדם שרואה את עצמו פחות או יותר בתפיסות העולם האלו (למרות, שנראה לי, על פניו כי אני מעט שמאלה מגבי בכלכלי ומעט ימינה ממנו בפוליטי) מרגיש שחסרה לו מפלגה שהוא יכול להזדהות איתה, בעיקר לאחר העלמותה של שינוי מהמפה.
בכל מקרה, את ההסברים לעניין זה תוכלו לקרוא אצלו. אבל אני אומר, אם כבר סטארט-אפ, אז עד הסוף... – לעזוב את הסיווגים מאחור. ברגע שאתה מגדיר את התוצר שלך בסיווג מסויים (שמאל או ימין, לא משנה ואפילו מרכז) אתה מראש מגביל אותה ותוחם אותה.
בואו נחדש – ניתן מפלגה בלי סיווג, שמתייחסת לכל סוגייה לגופו של עניין ומנסה לשכנע, על ידי חשיבה ועשייה (כן גם עשייה) בצדקת דרכה. בלי שמות תואר. בלי סיווגים. בלי כיוונים. פשוט, לגופו של עניין.
קצת תמים, אולי אוטופי, אולי נאיבי – אבל אני מאמין בכוחו של רעיון, בכוחן של המילים (וכדאי לגשת ללינקים) – אז בואו נעזוב את הסיווג ונלך הלאה – לגופו של הרעיון...
שבוע נפלא
אלעד
|
| • שלח תגובה חדשה! |
3/03/2007 - כן, אבל... |
| נשלח על ידי Anonymous |
במצב אידיאלי, פשוט היה לתקוף כל נושא לגופו ולגבש לו הצעות לפתרון. אבל המצב אינו מצב אידיאלי.
כפי שאתה אומר, גם השוק הפוליטי הוא שוק, ובשוק צריך להציע לאנשים משהו שהם רוצים לקנות.
הראשון שעשה את ההשלכה הזו משוק המוצרים (העיר הליניארית של הוטלינג משנת 1929) היה אנתוני דאונס בספרו מ-1957 התיאוריה הכלכלית של הדמוקרטיה. שם הוא מניח שההעדפות הפוליטיות של מרבית האזרחים הן משהו די קבוע, וכשהוא משתנה זה קורה לאורך זמן רב. לכן, ניתן לצייר את התפלגות העדפות הבוחרים ולנסות לכוון לחציון - אם הפוליטיקאי יציע לציבור עמדה שמייצגת את עמדת החציון באוכלוסייה, בהנחה שאיש לא "גונב" לו קולות מימין או משמאל, הוא יזכה בבחירות. כמובן שהעניין מורכב מאוד, מכיוון שקשה מאוד לזהות את החציון עבור כל נושא שנידון בבחירות (כלכלה, שטחים, דת ומדינה וכו'). בטח ובטח שאי אפשר לזהות חציון משוקלל עבור כל הנושאים יחדיו. לכן כל פוליטיקאי מנסה להבין מהו הנושא הכי חשוב וחם במערכת הבחירות, ולהציג עמדה חציונית בנושא זה. אסטרטגיה של מרחב בחירות זה נקרא. נושא מעניין מאוד.
אם נוסיף לזה את העובדה שהבוחרים מצידם מתקשים לעבד ולעכל מידע פוליטי רב, וגם הם מעדיפים לגבש העדפה פוליטית על סמך מימד עיקרי ואולי אחד נוסף משני, נראה שלפני בחירות אסור לצייר תמונה מורכבת מדי של המציאות, שרק פוגעת בסיכוי להיבחר. כמובן שזה נכון לפוליטיקאי חפץ שלטון שרוצה לזכות ברוב קולות הבוחרים. מתנועה זו של פוליטיקאים לחציון העמדות באוכלוסייה, נהנות מפלגות קטנות, בשוליים, אשר הבוחרים שלהן מרגישות שהפוליטיקאי מתרחק מהן, ולכן מתנכרים למועמדים העיקריים ומצביעים למפלגות שמציעות להם דברים ברורים ולא מעורפלים כדי לפנות לאנשים רבים. על עיקרון זה פועלות גם מפלגות מרכז, שמבינות שבין המועמדים אשר רבים ביניהם על החציון אין הרבה הבדל, ולכן יכולות לחדד מסרים עבור קהלים שבאמת לא משנה להם מי יזכה, ויכולים לנסות ולקדם דברים ספציפיים יותר שמפריעים להם.
מדהים, כבר שנתיים אני מבקש מסטודנטים שלי ניתוח מרחבי של המערכת הפוליטית בישראל, בייחוד לאור הבחירות של השנה שעברה, וזה פשוט עובד.
לכן, אני מאמין שדווקא ניסיון להתייחס באופן ספציפי לכל נושא ונושא יהיה מעין יריה ברגל. קל לאנשים להבין מה אתה אומר להם כשאתה מכניס את זה למסגרות מוכרות וברורות. כמובן שזה מרחיק מעליך אנשים שמחפשים מישהו שיגיד להם מה שהם רוצים לשמוע, או שיהיה מעורפל מספיק כדי ששני אנשים ישמעו שם מה שהם רוצים גם אם הם רוצים דברים הפוכים לגמרי. מצד שני, זה דווקא מקרב אליך את כל המאוכזבים מאותם מעורפלים, שהבטיחו בפריימריז של המפלגה דבר אחד (בכל זאת, צריך לפנות לחציון בתוך המפלגה בפריימריז, שהוא בדרך כלל שונה מהעמדה החציונית בציבור הכללי), ואז התרחקו ונתפסים כזיגזגים או סתם שקרנים. |
| קישור קבוע לתגובה |
5/03/2007 - גם כן, אבל |
| נשלח על ידי Sman2006 |
ל- Anonymous
כל מה שאתה אומר נכון... אבל:
1.ראשית, הגישה של ללכת למשהו מעורפל כי זה מה שאנשים קולטים נראית לי בינונית ומזלזלת. אולי זה נכון, אבל אפשר להתגבר על זה. אם כבר עושים משהו, צריך לעשות אותו הכי טוב שאפשר. אולי זה נאיבי או מיתמם, אבל זה נכון. במדינה שלנו, אני לא מרגיש שעושים מספיק ממה שנכון.
2. בכל מקרה לא אמרתי להתייחס לכל נושא ונושא באופן ספציפי. ניתן לתת עמדות כלליות. הבעיה שלי היא שמכניסים את זה לתוך הפריזמות הקיימות של שמאל וימין מה שמקבע מראש ולפעמים גם יותר אנטיגוניזם לא מבוסס.
תודה על התגובה המרתקת
אלעד |
| קישור קבוע לתגובה |
5/03/2007 - אופס, שכחתי להזדהות בפעם הקודמת |
| נשלח על ידי Gaby |
בכל מקרה, אני מאמין גדול בלתת קרדיט לאנשים להבין מה טוב להם ולקבל החלטות בעצמם.
עם זאת, הטבע האנושי גוזר שאנחנו שומעים מה שאנחנו רוצים לשמוע איפה שרק אפשר.
אם מישהו חד וברור, הוא לא מאפשר הרבה "משחק" עם הדברים שהיינו רוצים לשמוע. לעומת זאת, אם מישהו מעורפל, כל אחד יכול לקחת משם את מה שהוא רוצה.
דוגמא קלאסית הוא קמפיין הבחירות של רבין ב-92', שנע סביב הסיסמא - סדר עדיפויות חדש.
כמובן שהעיקרון היה לקחת כסף מהשטחים (מההתנחלויות הפוליטיות, ולא הביטחוניות - עוד הפרדה מלאכותית שאנשי הקמפיין יצרו באופן מכוון באותה תקופה), ולשים אותו בדברים אחרים.
זה רעיון שאנשי השמאל יכולים כולם להזדהות איתו.
אבל מה ה-Catch? כמובן שגם הכסף מההתנחלויות לא יספיק לכל הדברים היפים שרוצים לעשות.
לכן אנשים מבוגרים שאין להם ילדים בגיל בית ספר, יעדיפו שהכסף מההתנחלויות יושקע ברווחה בבריאות ובקשישים, אחרים יעדיפו שיושקע בחינוך, ואילו אדם שלישי ירצה לראות תוספת תקציבים לתשתיות.
רבין אמר שצריך סדר עדיפויות חדש, אך היה מעורפל בכל הנוגע למהו סדר העדיפויות הזה, כדי לאפשר לכל אחד להצביע עבורו, מכיוון שהוא מאמין שאותו הדבר הספציפי שחשוב לו, יתפוס מקום של כבוד בסדר העדיפויות החדש והעלום הזה.
אם נחזור לפתיחה - אני מאמין גדול בלתת קרדיט לאנשים ולסמוך על התבונה האנושית - אני מאמין שעדיף היה לו הפוליטיקאים היו חדים וברורים יותר במה שהם אומרים, ומבליטים את הרכיבים הריאליים בהצהרותיהם שלפני הבחירות, על חשבון כל אותן הצהרות חסרות משמעות, שברור לכולם שלא יתממשו בפועל. לכן בחרתי בהגדרה מדויקת של שמאל מדיני וימין כלכלי, ודווקא השתמשתי במסגרות מוכרות (שמאל/ימין) כדי לא להסביר יותר מדי לעומק (גם ככה אנשים מתלוננים שהפוסטים שלי ארוכים מדי, ועכשיו אני רואה שגם התגובות לפוסטים של אחרים).
בכל אופן, הבאתי את כל ההסבר לעיל רק כדי להעלות את הסוגיה שברגע שמחדדים את המסר, אמנם מאבדים את רוב האוכלוסייה, אבל מתקרבים להרבה אנשים שמתאכזבים דווקא מהמפלגות הגדולות המשתמשות באותו ערפול כדי לפנות לרוב האוכלוסייה.
מן הסתם לא מדובר בתורה מסיני, וייתכנו היבטים שבדיקה פרטנית שלהם תביא אותי למסקנה שבמקרים מסוימים עדיף יהיה להשתמש דווקא בכלים שאינם מעולם כלכלת השוק וכו', אך קודם כל רציתי להסביר בגדול את מה שחסר לנו בשוק הזה.
אני חושב שתמצא שאם תנסה לשווק לאנשים רעיון פוליטי המבוסס על התייחסות פרטנית למגוון רחב של נושאים, הכישלון די מובטח, מכיוון שלאיש אין זמן ו/או כוח להקשיב לך עד הסוף. גם את מצעי המפלגות איש אינו קורא, והאוריינות הפוליטית של מרבית האזרחים מתבססת על תעמולת הבחירות, ומה שהם מכירים מהבית. לא בגלל שהם מטומטמים חלילה, אלא בגלל שלמרות התדמית של רמת המעורבות הפוליטית הגבוהה בישראל, למעשה המצב די חרבנה, ואת האנשים זה פשוט לא מעניין. |
| קישור קבוע לתגובה |
|
בלוג - מידע כללי
מחשבות, הגיגים, רעיונות, אמירות, ציטוטים ושאר ירקות מבית היוצר של אלעד שרף
« November 2008 »
| Mon | Tue | Wed | Thu | Fri | Sat | Sun | | | 1 | 2 |
| 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 |
| 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 |
| 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 |
| 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
חברים
|
